בנושא
בכרם
חדשות
 
בעל החלומות / אל הרי שומרון
בביכורים מאז ט"ז אלול ה´תשס"ז

בין הרים וערים
בין ברכה לקללה
לילה קר מרחש
רוח פרץ קלה

מכותנתו הקרועה
דמו חרש זולג
ושוכב הוא, קפוא,
ושותק, מלהג

"ובאו האובדים
מארץ אשור-
העוד עמי חי?
משפחתי עוד תשוב?"

הוא מוטל בבורו
הבור ריק, ריק ממים
אך עקרב ונחש שם
ידיו בנחושתיים

עוד חולם הוא, חולם
על ימי קציר חיטיו
על אומות הכורעות
על קידה של כוכב

מציאות וחלום
מתנגשים מול עיניו
זה עמי! זה אבי!
ישראל, פרשיו

היכן הוא אביו?
אנה נסו אחיו?
הוא צועק, מבקש
זולגות שתי עיניו

אך שוכב הוא, בדד
דמו חרש נוטף
"חיה רעה אכלתהו
טרוף טורף יוסף."



© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אלול ה´תשס"ז  
למה קשה לי להתחבר אל השיר הזה?
|חושב|
כל הכבוד על החרוזים...[בחלק מהשיר]...

נראה לי שאתה פשוט לא הסגנון שלי בכתיבה... חבל...אתה כותב לא רע...אבל ננסה...
כ´ שבט ה´תשס"ח  
שיר מקסים.
אחד הטובים.

השתמשת פעמיים ב"ז-ל-ג",
אתה יכול להמיר אולי ב"דומעות שתי עיניו".

"נחש שם" מפריע לקריאה,
לא תחליפו ב"נחש בו"?

ובבית ב' - שותק או מלהג?
ומלבד העובדה שרמב"ן אמר שהסיפור מושלם בהמשך המקרא - "בהתחננו אלינו",
אם כך הוא לא שתק.

אני עוד מתלבטת לגבי החזרה על "דמו חרש",
אבל אולי כבר התלבטת לפניי, בעצם



עד כאן.
ויש לי כל כך כל כך הרבה דברים טובים להגיד על השיר הזה, שבאמת גרם לי לדמוע (ורק אתמול קראתי את הסיפור הזה עם מפרשים, ולא ידעתי איזה שיר לכתוב... כזה שיר! עכשיו אני יודעת מה מתאים, בדיוק, והנה אפרט לך למה, כי אחרי הביקורת שלי זה באמת לא יפה לא לעשות את זה):

כותרת נפלאה.

בין ברכה לקללה -- מקסים, במיוחד אחרי ה"הרים", ושופך המון המון * לתוך השיר.
לילה קר מרחש -- ביטוי שירי מעולה, מכניס את האווירה לדם הקורא כבר בהתחלה, שאני אישית הכי לקרוא כאלה.

מכותנתו הקרועה
דמו חרש זולג -- מדהים, קבל הערכתי העמוקה על התיאור הזה, של דם בעל החלומות הזולג מהכתנת (הקרועה). עשה לי הרגשה מדוייקת מאד.

"ובאו האובדים
מארץ אשור-
העוד עמי חי?
משפחתי עוד תשוב?" -- אחרי שהגענו עם השיר אל יוסף שנמצא בתוך הבור אנחנו עוברים אל מחשבותיו. זה באמת יופי, וגם תוכן המחשבות הוא מין כזה רוח הקודש של יוסף - מעולה.

הוא מוטל בבורו
הבור ריק, ריק ממים -- יפה מאד ששברת את הארמז, שמתאים דווקא מאד למשקל (הבור ריק אין בו מים), כדי לתאר את התחושה הכואבת.
אך עקרב ונחש שם
ידיו בנחושתיים -- תיאור במקומו.

עוד חולם הוא, חולם
על ימי קציר חיטיו -- השיוך של החטים מוסיף הרבה, הרבה, כאן דמעתי בשלישית (אחרי הבית הראשון והשני).

מציאות וחלום
מתנגשים מול עיניו
זה עמי! זה אבי!
ישראל, פרשיו -- הבית מעט לא ברור מבחינת ההקשרים, אבל מציאות וחלום מתנגשים זה נכון, והתמיהה שלא מוזכרת בתנ"ך אבל היתה מופיעה אצל כל אדם אנושי ודאי היא נכונה להופיע פה,
ואני מציינת לשבח את הארמז ממלכים. מעולה, מעולה, מעולה.

זולגות שתי עיניו -- הדמות הקפואה של יוסף בבור נמסה, וזה כואב כל כך, כמו שצריך. מושלם.

אך שוכב הוא, בדד
דמו חרש נוטף
"חיה רעה אכלתהו
טרוף טורף יוסף."

נכון שאני סובייקטיבית כי יש לי חולשה לסיומי-דיכאון,
אבל זה באמת סיום טוב,

מעלה את הצד של יעקב בעניין, של הייאוש,
אנחנו הרי תמיד ידענו שיהיה טוב בסוף
אבל שכחנו את הזקן הממאן להתנחם,
כי זה נראה סופי, וזהו זה, וככה זה,
ושלא נשכח את זה:
טרוף טורף יוסף.




איך אני מאושרת שהביא אותי השי"ת לשיר הזה,
הלילה.

ותודה לך.
כ"א שבט ה´תשס"ח  
וואו אפרת, שנה אני מתפלל לתגובה כזאת. אני כל-כך שמח שאהבת את זה, אני כל-כך שמח שהבנת את הכוונות שלי פה...

תודה רבה לך, ממש ממש ממש.

נתנאל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד