בנושא
בכרם
חדשות
 
לילל בלול בלילה / קצת שונה
בביכורים מאז ט"ז אב ה´תשס"ז

 

את היללה הראשונה שמעתי בעודי רכון על המחשב הנייד בסלון.

לא ניתן היה לטעות בה, היא באה מפיו הקטן של הקטנצ'יק שלנו. בריצה אחוזת אמוק הגעתי למיטתו כדי לעצור את היללה בעודה באיבה. "אם תדחוף את המוצץ בעודו הוא מנומנם בוודאי הוא ימשיך לישון" כך לימדה אותי אישתי וכמו כל חייל טוב אני נשמע לעצותיה- פקודותיה. אבל כמו תמיד דווקא במשמרת שלי הקטנצ'יק לא חשב להישמע להוראות מטכ"ל ופתח בסדרה של יללות מתמשכות, עולות ויורדות ובעיקר מחרישות אוזניים.


"טוב, טוב. אני נכנע" צעקתי לקטן, שישמע מבעד לצרחות. "אני מרים אותך". בבת אחת שלפתי את הקטנצ'יק מתחת לערמת השמיכות הגבוהה שהספרדיה שלי שמה לו, "שיהיה לו חם" הסבירה לי... ובתנועות רכות ומהירות העלתי והורדתי אותו. אט אט תפסתי במה מדובר... לפי העיניים הנוגות המביטות לעבר המיטה הזוגית שלנו הבנתי לאן הוא חותר...


הכל התחיל לפני יומיים שהחום של הקטן החל לעלות בלי שום סיבה ניראת לעין. אומנם הוא ספרדי, אך הוא עדיין קטן מלהבין את זה... ולכן בצעד של מחווה הזמנו אותו לישון איתנו בלילה. עשינו פשרה שאנחנו נישן בקצוות של המיטה מבלי להפריע לו להתרווח באמצעיתה, והוא מצידו יתן לנו לישון. אומנם הקטנצ'יק לא מילא את חלקו בהסכם כי הוא עדיין קטן מלהבין את זה... אבל אנחנו לא ישנו, כי גם כשהוא נירדם היה קשה מאוד לשמור על שיווי משקל ולא ליפול מקצה המיטה לרצפה.
בכל אופן, כנראה שיומים בתנאי פנסיון מלא אם מטה מרווחת וחמימה העלו את סף הדרישות של הקטן ומעתה הוא לא מסתפק במיטה בודדת. כעת, לאחר שעה של שינה במיטתו הוא דורש בתוקף לחזור לתחומי "הארץ המובטחת".


אך אני לא איש של פשרות, ולא נכנע ללחצים אפילו של יורש העצר שלנו, החלטתי שהוא ירדם במיטתו המלכותית ויהי מה. נידנדתי את גופו הקטן, וטפחתי לו על השכם בעדינות ושיכנתי אותו בתוקף לעצום את עיניו. "ששש... אתה עייף... אתה מרגיש שעיניך כבדות... הן נעצמות..." ואכן לאחר שיכנועים רבים ועקשניים עיני הקטן נעצמו ואני הנחתי אותו אחר כבוד במיטתו.

אומנם סימנתי לעצמי ניצחון במערכה, אך לא לעולם חוסן. ומיד שהקטן תפס שהוא אינו נמצא היכן שליבו חפץ - פצח בסידרת יבבות ממושכות.


"טוב, שיהיה כך" קראתי לעצמי "במלחמה כמו במלחמה, בתכסיסים ננצח" ומיד הרמתי אותו על ידי שירגיש שכעת הוא המנצח, שרתי לו שיר קטן וכשעיניו נעצמו שוב הנחתי אותו בעדינות במיטתו.


פעמוני הניצחון שוב צלצלו באוזני, אך חיש קל לא נשמע קולם מחמת בכייתו של הקטן.

"את רומא לא בנו ביום אחד, ובטח את התינוקות שם לא השכיבו לישון בפעם אחת" נחמתי את עצמי ונשאתי את הקטן על ידי. הפעם המשימה להרדימו היתה יותר קשה. הוא בחן כל תזוזה שלי, וכל תנועה שלי כלפי מטה התפרשה מצידו כניסיון אכזרי לשים אותו במטה והוא מיד פתח בצפירות אזעקה. הוא ניסה להישאר ער, אך כל חייל בעמדה סופו להירדם.


צעקתי "ייייייייש" בקול רם, שהקטן נבהל כל כך ומיד התחיל לבכות.



הורות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקצת שונה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אב ה´תשס"ז  
בס"ד
נחמד לאללה...
מזכיר לי את סגנון הכתיבה של אבי סגל...(על דעת עצמי-בשבע)

באמת קצת שונה....
ט"ז אב ה´תשס"ז  
י"ז אב ה´תשס"ז  
נהנתי לקרוא. כדי לסווג כהומור.
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
לגמרי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד