השמש מסנוורת,
והרוח אותי עוטפת.
אני מאושרת,
כי אני כבר לא חושבת.

אט אט אני זוכרת
את זכרונות הילדות,
בהם הייתי נחלת השטות,
בהם היה מקום ל-טעות.

מאחלת שהדקה הזאת,
תשאר לנצח.
אך המציאות אינה החלום,
והחשיבה ממשיכה,
מפעילה היא את הדמיון.

ממשיכה בדרכה,
ואיננה נותנת מעצור!