בנושא
בכרם
חדשות
 
תכתקא דשאגא / ר"י
בביכורים מאז כ"ז ניסן ה´תשס"ז



הקדמה קצרה

בתקופת הגמרא היה מנהג ששמו "הקזת דם".
השיטה הרפואית הרווחת באותה תקופה היתה שבריא לאדם מדי פעם לרוקן כמות משמעותית מדם גופו, ולתת לגוף לחדש את הדם.
לצורך ההמחשה - היום בתרומת דם לוקחים 1/12 מכמות הדם שבגוף, בעוד שאז היה נהוג לקחת כמחצית ולפעמים עד כ3/4 מכמות הדם שבגוף.
אם תחשבו על כמות האזהרות שמד"א נותנים לפני כל תרומת דם, ועיקרון חיי האדם שהיה חשוב מאוד בעיני חז"ל, לא תופתעו מכך שישנם כשני עמודים במסכת שבת שמוקדשים אך ורק להוראות בטיחות להקזת דם וההתאוששות שאחריה.
הערה: כחלק מסדנת "נר השם נשמת אדם" שהתקיימה במיפ חנוכה ה'תשס"ז, כל השמות בסיפור זה הינם בעלי משמעות.

נרות השמן הבהבו קלות במרתף של אסא האומן (=מקיז דם), והאריכו את צלליות האנשים שבחדר.
רב יהודה התהלך בעצבנות לאורך הקיר, כאשר הוא מקיש עליו מידי פעם על מנת לוודא את עוביו.
שמואל עצר מלהפשיל את שרוולו ופנה אליו "מה מדאיג אותך, תלמידי היקר?"
"לא יודע", ענה ר' יהודה ומשך בכתפיו, "יש לי משום מה הרגשה רעה הפעם."
שמואל חייך ואמר, "שיננא! אין שום סיבה שהפעם תהיה שונה מהפעמים הקודמות, יש לי אמון מלא באסא, וגם לו, חס ושלום, יקרה משהו נקבל גם את הרע מאת ה'."
ר' יהודה שתק והתישב, אך דאגה מסוימת עדיין ניכרה בעיניו.


מספר קומות מעל התרחשה שיחה שונה במקצת.
לחיים ה"תכתקא דשאגא" (כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים (=יקר) (רש"י)) היתה הרגשה רעה, תחושה של צריבה וקור העתידים לבוא.
הוא נאנח.
סנחריב הגרזן השעוּן על מסגרת האח, אשר חש בדאגתו של חיים, לטש את להבו לכיוונו, ואמר, "אתה מרגיש את זה, נכון? אני הולך לקצוץ משהו היום..." וגם אוּרי האח החרה החזיק אחריו, "הרבה חתיכות עץ עברו כבר דרכי, את הלחשוש והצריבה ולבסוף האפר הקרררר...."
חיים רעד בכל מסמריו, אך העמיד פנים אמיצות וענה "ת... תשתקו! אני לא מפחד מכם!"
רוני שרפרף הפלסטיק הכריז, "כל הכבוד! אל תקשיב לשטויות שלהם! כסא יקר שכמוך לא זורקים סתם לאש, שרפרפי  פלסטיק לעומת זאת..." הוא גיחך.
חיים חייך לעומתו, "שרפרפי פלסטיק לא שורפים כי הם לא נשרפים טוב, ליצן... תודה".
חיים התרווח ושתק, אך דאגה מסוימת עדיין ניכרה בריפודו.


ובינתיים, במרתפו של אסא מסתיימת הקזת הדם.
שמואל שוכב על מיטת ההתאוששות בעוד שסעודת ההבראה נערכת בקומת האוכל שמעליהם.
לפתע, שומע ר' יהודה רחש קל שבקלים, הרחש המפחיד ביותר בחדר ההקזה - רוח!
מפורסמת וידועה הסכנה שיכול לגרום אפילו המשב הקל ביותר לאדם שהוקז דמו...
הוא מחפש בקדחתנות את מקור הרעש, כשלפתע הוא שם לב למה שחמק מעיניו לפני כן - בשורה שמאחורי גבו של האומן חסר אריח.
שמואל נאנח. "שיננא, אני חש בר..."
ר' יהודה זעק, "רבי!" אך לא היתה תשובה, ידו של שמואל היתה קרה כקרח על ידו.
אסא לא בזבז אפילו דקה, "צא החוצה וקרא לחייא השמש!" צווה על ר' יהודה, "אמור לחִיָיא השמש שיכין את חדר החירום ושישלח שני אנשים לשאת לשם את שמואל!"


בפתח המרתף יושבים רב ורב הונא תלמידו ומחכים לתורם, עוסקים בדיון האחרון שנִדון בין רב לחברותתו שמואל, כשלפתע נפרצת הדלת ובפתח עומד רב יהודה וזועק "איפה חייא? איפה חייא?"
השמש הותיק, שהיה מורגל באירועים מעין אלו, זינק מיד ושאל "מקרה חירום?" ולא חיכה להנהון של רב יהודה - מראה פניו החיוורים אמר לו כל מה שהיה זקוק לדעת.
הוא תפס שניים מנערי בית האומן ואמר להם "מהר, רדו והביאו את שמואל לחדר חירום מספר אחד", ולרב יהודה אמר, "אתה, בוא אחרי".
רב יהודה מיהר אחרי השמש הזקן שאמר לו "יש בעיה, ואני זקוק לעזרתך. עקב החורף הקשה מלאי העצים שלנו התדלדל ועל כן," הוא פתח את הדלת, "עליך לשבור את הכסא הזה, ולהדליק איתו את האח. השתמש בגרזן המושען על האח."
ר' יהודה ניגש למלאכה.


הדלת נפתחה בפתאומיות ובפתח עמדו חייא השמש ואדם שאותו חיים לא הכיר.
"עליך לשבור את הכסא הזה", אמר חייא והצביע על חיים...
חיים לא שמע את המשך המשפט, ההלם היה קשה מדי - חייא השמש הזקן, אשר תמיד אהב להתרווח בו ולנמנם את שנת הצהריים, מכריז כך על הוצאתו להורג! החדר התחיל להסתחרר סביבו וכל ששמע היה צחוקו החד של סנחריב כשהונף מטה לעברו.


לאחר כחצי שעה בחדר המחומם היטב, וטעימת מעט מהסעודה החל שמואל לחזור לאיתנו.
טביעת עינו החדה לא פספסה את שבבי העץ וסימני הגרזן על הריצפה, וגם לא את הצער שהעיב את פניו של חייא.
"מה זה?" שאל את תלמידו, כשהוא מחווה אל עבר סימני ההרס.
רב יהודה רכן אליו ואמר, "לא היו עצים, היה עלינו לקצוץ את הכסא על מנת לחמם את החדר."
שמואל הביט שעה ארוכה בחייא ובלהבות ואמר, "עלי להוקיר תודה לכיסא הזה, שלולא הוא לא הייתי זוכה להמשיך את תורתי."
חייא הרים את מבטו כלא מאמין.
רב שעמד בסמוך הנהן, ורב יהודה הוסיף, "על עם ישראל לדורותיו להוקיר לו תודה...".






© כל הזכויות ליצירה שמורות לר"י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח ניסן ה´תשס"ז  
יפה שהחכמתנו. חסכת לי שעות של שבירת ראש בפענוח ארמית סבוכה...

הסגנון לא מספיק עקבי, נראה לי...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד