בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה II - י"ד / אסף להד
בביכורים מאז כ"ז אדר ה´תשס"ז

אור חזק האיר לתוך עיניי כשפקחתי אותן. כל גופי כאב.

'איפה אני? מה קרה?', שאלות אלו חלפו במוחי.

הרגשתי כאב חד מפלח את אחורי ראשי, ולא הצלחתי להזכר איך הגעתי לכאן.

החדר היה ריק כמדומני, אך לא הצלחתי לסקור אותו, כי כל גופי היה מקובע אל הרצפה שעליה הייתי מונח בשלשלאות, ואל תוך עיניי נשלח זרקור אור חזק - שכנראה היה הסיבה שבגינה התעוררתי.

"אתה", כל חושי נדרכו וצמרמורת עברה בי מפני המשך דבריו של הדובר, "איך קוראים לך?", המשיך ושאל הקול מתוך החדר.

נדמה לי שהרגשתי בקולו נימה של אקצנט ערבי, דבר שהוסיף לחששותי מכך שבעל הקול הדובר אלי רואה אותי ואת תנועותי בעוד הוא מוסתר מפני.

"אני מחכה לתשובה!", הוסיף הקול בסגנון מקשיח והולך.

חישבתי את צעדי והחלטתי לבחור בסיפור הכיסוי של התיירים ולהמשיך איתו - לך תדע עם מי יש לי עסק, ובכלל, לאן נעלמו הילה וליעד?

"What? Do you speak...", פתחתי להשיב, אך הקול קטע את דברי, "חלאס! מספיק עם התרגילים שלך, החברות שלך כבר סיפרו הכל!".

"איך קוראים לך?", חזר הקול ושאל.

שקלתי את מצבי. מצד אחד יתכן בהחלט שחקרו את ליעד והילה והן 'זימרו' להם, מי שלא יהיו, אבל מצד שני - אז הוא היה יודע איך קוראים לי, ואולי, כל השאלה הזו נועדה רק לבדוק האם אני אומר אמת, על ידי הצלבת פרטים עם מה שאמרו ליעד והילה. לך תדע!

יחד עם זאת, החלטתי שכל עוד אני יכול וכל עוד המצב לא ברור לי לחלוטין אמשיך לדבוק בסיפור התיירים.

"What do you want from me?" המשכתי במשחק, אך נימת קולי הסגירה את פחדי, אם כי במחשבה שניה - זה דווקא תרם לאמינות שאלתי.

"אתה רוצה להמשיך ולשחק איתי?", שאל הדובר.

"What?", המשכתי אני בשלי.

"אני יודע הכל עליך ועל החברות שלך", אמר הדובר, והוסיף כשולף שפן מהשרוול, "הכל על הסיור שלכם בירושלים, על המפות, ואפילו... על ישראלי".

קפצתי כנשוך נחש, אך נתקלתי בשלשלאות, ובנוסף הוטחתי חזרה לרצפה בדחיפה גסה על כתפי.

"אז מה?", שאל אותי הקול בהתגרות, "עכשיו אתה כבר מבין את מה שאני אומר בעברית?"

אי הידיעה עם מי יש לי עסק, הגבירה את חששותי, מה עוד שהחום שהפיץ עלי הזרקור החזק - היה בלתי נסבל, אך החלטתי למצוא מוצא של כבוד. כאילו שזה יכול עוד לעזור לי במשהו.

"אני להבין אתה לדעת על ישראל", פתחתי בעברית עילגת ככל שיכולתי.

"אתה מנסה להמשיך ולהתחכם איתי, הא?" המשיך בעל הקול, שעתה הייתי בטוח שהוא ממוצא ערבי.

"אני לא להתחכם" המשכתי, ואל תשאלו אותי מאיפה בא לי פתאום האומץ לדבר ככה, "אני לדאוג לַבַּנות להיות איתי".

"אתה יכול להיות רגוע", אמר הקול הדובר, "הם כבר לא יטרידו אותך", ופתח בצחוק קל לשמע 'בדיחתו' הוא.

"מה לקרות להם?", המשכתי במשחקי עימו, במטרה למשוך זמן ככל יכולתי, אך בעל הקול שכנראה קצה נפשו ממשחקי, זיכה אותי בתשובה בבעיטה בצידי.

"בא נראה כמה ביצים יש לך באמת", התנסח לעברי בעל הקול בגסות בעודו מזכה אותי בבעיטה נוספת, הפעם מעברי השני.

מצבי היה בכי רע, לא ידעתי היכן אני, מה עלה בגורלם של הילה וליעד, ובכלל, מי לכד אותי ומה הוא רוצה ממני, וכאילו לא די בכך - היה חוקרי מכרכר סביבי ומשלח בי את בעיטותיו.

החלטתי לשנות במקצת את הטקטיקה שלי, תוך נסיון ליצור שיחה עם בעל הקול, שהמשיך להשתעשע בי ככדורגל.

"קוראים לי גיא", פתחתי.

"גיא מה?" שאל בעל הקול וחדל לרגע ממשחקו.

"גיא כהן" בחרתי בשם המשפחה הכי נפוץ שעלה בדעתי, ובתגובה ספגתי בעיטה.

"אתה רואה" אמר בעל הקול, "אני עובד כמו גלאי שקר - כל פעם שתנסה לסדר אותי, תחטוף".

"אבל אני אומר לך את האמת" בחרתי לנסות את מזלי.

"זה מה שאתה אומר, לי יש נתונים אחרים".


ככה המשכנו בדו שיח זה של חרשים, במשך פרק זמן שנדמה לי כנצח, עד אשר נכנס לתאי מישהו אחר ולחש משהו אל בעל הקול.

זה ענה לו מה שענה, והלה פנה ויצא מהחדר, כאשר בעל הקול פנה אלי ואמר "רק תזכור, שאני יכול למצוא אותך בכל מקום", והוסיף, "אני עוד לא סיימתי איתך. אז יותר טוב שלא תזכיר אותנו לאף אחד".

חבטה נוספת שניחתה על ראשי - עירפלה את חושי.



התעוררתי בתחושה זועתית.

ראשי כאב נורא, הבטן שלי התעוותה מכאבים, ובכלל, הייתי בטוח שאני באיזה סיוט ביולוגי כזה, אתם יודעים - מהסוג של החלומות הזוועתיים שאתה חולם כשאתה ישן עם חום גבוה.


מבעד לערפל הטשטוש הצלחתי להבחין להפתעתי שאני שוכב במיטתי בבית של ישראלי, בבגדי האימונית שלי - ואין סביבי כל זכר לאותו תא חקירות מוזר, או להילה וליעד.

ברחבי הבית שרר שקט של בית קברות, בעודי מדדה בין חדרי הבית.

הופתעתי לראות שגם החמ"ל נשאר ללא איוש, וכאשר ניסיתי את קו הטלפון התברר לי שזה ננעל - כנראה על ידי ברק שהחזיק את כל נושא הציוד תחת שליטתו.

ראשי היה סחרחר עלי, ופחדתי שאתמוטט במרכז החדר, וכך בעוד אני רואה את העולם סביבי סובב בעיגולים, גיששתי את דרכי אל המיטה בה הייתי קודם ונפלתי עליה שדוד.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אדר ה´תשס"ז  
חוסר התחשבות של ממש!
עכשיו תפסיק לקרוא תגובות, ותתחיל לכתוב את הפרק הבא... סתם, תעשה מה שבא לך (כאילו באמת היית מתייחס).
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד