בנושא
בכרם
חדשות
 
טלפון שבור- ד / ההיא מהשירים
בביכורים מאז ט"ו אדר ה´תשס"ז

קרן שמש מלטפת חדרה דרך התריסים הפתוחים לרווחה של החלון הגדול שבסלון.
רותם ישנה טוב כמו שלא ישנה כבר הרבה זמן. "את לא צריכה לקום עדיין... יש עוד זמן... וגם אם אין, למי איכפת?" קול קטן בראשה לחש לה "נו... תשארי עוד קצת..." ולפתע היא שמעה קול אחר "הכתבה! הבטחת לעצמך שתקראי אותה! איך זה שאת עדיין שוכבת כאן?!"
היא קפצה מהר מהספה וחיפשה את העיתון על שולחן הסלון. היא הפכה את כל חבילת העיתונים פעמיים, ושלוש, ארבע פעמים, ולא מצאה את עיתון האתמול.
"את לא תמצאי את זה," היא שמעה את קולו של ערן מאחוריה.
"למה? מה עשית עם זה?" שאלה, והכעס עלה לה לראש.
"מה את חושבת שעשיתי עם זה?" הוא התחכם בצורה מעצבנת. אך לא היה לה זמן להתעצבן. היא ידעה בדיוק מה הוא עשה עם זה. הוא זרק את העיתון באחת ה"צפרדעים" של השכונה. אין זמן להתעצבן, כי מרוקנים אותו בדיוק בעוד חמש דקות.
לפני שהספיק לעשות משהו, היא רצה אל הדלת פתחה אותה בחזקה והמשיכה במרוצה במורד הרחוב, שומעת את ערן רץ מאחוריה.
"רותם! חכי! את לא תמצאי בכל מקרה!"
הם המשיכו לרוץ, במרדף מטורף עד שהגיעו אל הצפרדע שנראתה לה לפתע מאוד מאיימת. היא התחילה לשלוף החוצה עיתונים וניירות כאחוזת דיבוק.
"רותם, רותם! תפסיקי עכשיו!" העיתונים המשיכו להזרק וערן לא ידע איך לעצור אותה. בתנועה מהירה תפס את שתי ידיה ומשך אותה לאחור.
"מה אתה עושה?!" היא צרחה. כן, פשוט צרחה.
"תפסיקי מיד! את לא תמצאי את זה! תפסיקי, ומיד!"
"למה אני לא יכולה לקרוא אותה? מה כתבו עליהם?"
"את רוצה שאני אגיד לך?!"
"כן! תגיד לי! עכשיו תגיד לי!!!"
מחלון הבניין הסמוך צעקה אשה "שקט שם!" הם התעלמו והמשיכו בלהט הויכוח את השיחה.
"הם אמרו שההורים שלך רוצחים! את מבינה מה אני אומר לך? הם אמרו שהרגו אותם מתוך הגנה עצמית! את מבינה את זה? את מבינה מה אני אומר?!"
"מה...?" איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות.
"מה ששמעת! עכשיו את מרוצה?!"
רותם הרגישה צמרמורת בכל גופה. היא לא שמה לב שהיא לגמרי רועדת. זה לא יכול להיות. איך זה יכול להיות? איך דבר כזה יכול להיות? למה?
ערן הסתכל עליה, ואז התעשת וכרך סביבה את זרועותיו החסונות. "בואי, רותם נלך הביתה."
שניהם עמדו שם, שותקים זמן רב עד ששמעו חריקת מכונית חזקה מימינם. מהמכונית יצאה תמר. "הכל בסדר?" היא שאלה, עיניה מתרוצצות בחוריהן מרותם, לערן ואז אל הריצפה. היא התכופפה להרים את העיתונים הזרוקים בעוד רותם וערן מביטים בה, המומים מעצמם.
"טוב... אהה... אני נוסעת הביתה אז... כשתרצו תחזרו." היא חזרה אל מכוניתה ונסעה
והם, המשיכו לעמוד שם.




© כל הזכויות ליצירה שמורות לההיא מהשירים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז אדר ה´תשס"ז  
י"ז אדר ה´תשס"ז  
חפש/י שוב...
;]
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד