בנושא
בכרם
חדשות
 
סופשבוע בגוש-קטיף א´ / יצחק המצחיק
בביכורים מאז ג´ אדר ה´תשס"ז

יום שני בערב, ד' בתמוז

לאחר מעבר בין הבתים ביישוב שלי לגייס מתנדבים למבצע "פנים אל פנים" ארצי ואחרון לפני ההתנתקות, שיערך ביום חמישי הסמוך. ישבתי עם אחי, אסף, בביתו והוא חיזק את כוונתי להדרים לעבר גוש-קטיף, חבל-הארץ הנכסף המאוים בעקירתו, חלילה. עדיין לא ידוע מתי הגוש ייסגר לכניסת אזרחים, זה יכול להיות מחר בבוקר, ולכן יש לארוז קצת ציוד ולצאת לדרך. הבנתי את חשיבות העניין ובבוקר כבר הייתי מוכן עם תיק ויצאתי עם אסף לירושלים, הוא למקום עבודתו בעיר ואני לכיוון גוש-קטיף. במשך היום ישבתי במשרדו של אחי, וניסיתי לשכנע חברים, מכל הארץ, שיצטרפו אלי. התגובות כמובן היו מגוונות מאוד, אך אף אחד לא היה יכול לבוא איתי באותו יום. בשעות אחר-הצהריים החלטתי שאשאר בינתיים באזור, אסע בערב לחתונת בתו של הרֶבֶּה, אדמו"ר מבויאן שליט"א, שהתקיימה בבית-שמש, ומשם כבר אמשיך לגוש.

החתונה נמשכה כמעט כל הלילה, כרגיל בחצר-הקודש. במהלך הסעודה, התלוויתי לאבי באמירת "מזל טוב" לרֶבֶּה, וביקשתיו שיספר לרֶבֶּה על כוונתי לרדת לגוש. כשהגענו אל הרֶבֶּה, הוסיף אבי לברכת ה"מזל טוב", שאני יורד לכמה ימים לגוש-קטיף. הרֶבֶּה חייך ושאל "למה רק לכמה ימים? להישאר שם!".

במשך הלילה, הייתה שמחה סוערת. כל אנ"ש החסידים הגיעו מרחבי הארץ וגם לא מעט מחו"ל. במשך הלילה הגיעו אדמו"רים רבים לאחל מזל-טוב לאדמו"ר שליט"א. בסיום החתונה, התקיים טקס ה"מצווה טאנץ" –ריקוד מצווה– כנהוג, בו רוקדים זקני המשפחה לפני הכלה. מרשים במיוחד היה ריקודו של האדמו"ר מסערט-ויזניץ מחיפה, אשר רקד לצלילי ניגון עתיק של "אשת חיל", בצעדו קדימה ואחורה על מרבד אדום ואוחזים בו החתן ואביו, ואח"כ עם השתנות הנגינה לקצב ריקוד עוזב מאחיזתם ופוצח בריקוד מיוחד במינו לפני הכלה.

 

יום רביעי, ו' בתמוז

בשעה 9.30 לערך, יצאתי מירושלים לאחר מס' שעות שינה. ב11.00 ירדתי מטרמפ בצומת מסמיה היא צומת רא"ם, על שמו של האדמו"ר מגור זצ"ל. בעודי מנסה לעצור טרמפים דרומה, מצלצל אחי עם בשורה בפיו: ב12.00 עתיד הגוש להיסגר. שמועות אחרות אומרות שהגוש כבר סגור. עם הידיעות וכנגדן, אני ממשיך בנסיעה דרומה, בלי שמץ של מושג איך אכנס לגוש-קטיף, אם בכלל.

בצומת אשקלון, כבר עמוס מחבר'ה שכמוני בדרך לגוש הנצור, ללא שום ידיעה על דרכי כניסה אפשריות. בטרמפ דחוס הגעתי לצומת גמה, שם עליתי על רכבו של תושב נווה-דקלים, בהתאם להוראת אחי שאכנס רק עם תושב הגוש. המחסומים הראשונים עוברים בקלות, על-אף ההתקהלות הגדולה במקום. בסוף מציג הנהג תעודת-זהות, ולאחר שמורים לו לנסוע ימינה לבדיקת הטרמפיסטים הוא בורח חזרה, עוקף את המחסום ונוסע ישר לגוש.

זהו. הצלחתי להיכנס. זה היה בסביבות השעה 13.00. אחרי הורדת טרמפיסט בכפר-דרום הגענו לנווה-דקלים. לאחר שלא היתה תשובה בביתו של חבר תושב המקום, הלכתי לישיבת "תורת-החיים" הסמוכה לכניסה ליישוב. אכלתי ארוחת-צהריים בישיבה, ופגשתי בה חברים רבים מישיבת "בני-צבי" שבבית-אל וחברים נוספים, השוהים בישיבה או בבניין בית-הספר הסמוך. לאחר-מכן הלכתי לפנימיית הישיבה להשלים שעות-שינה שחסרו לי אחרי ליל השמחה האחרון.

לעת ערב, הצטרפתי שוב לארוחת ערב בחדר האוכל של הישיבה, ולאחר מכן יצאתי לטרמפיאדה, יחד עם בני-נוער רבים, בדרך להופעתו של אהוד בנאי בגני-טל. הייתה הופעה יפה ומהנה, שרנו וקיפצנו נוכח הזמר וצוות הנגנים. מיד עם סיום ההופעה הלכתי לתפוס טרמפ לשירת-הים, אליה שלחני אחי לעבוד בה. בהגיעי לשירת-הים חיפשתי את ביתם של איתמר ומירב לוי, חברים של אחי וגיסתי, שגרים במקום מיום היווסדו. מצאתי את הקראוון, והוזמנתי ע"י שתי בחורות שעשו בייביסיטר להיכנס. בעלי הבית, כמו מרבית תושבי היישוב, הצטרפו להפגנה שנמשכה כל הלילה סמוך למחסום החדש בכיסופים. נהניתי מכוס תה, ומשמיעת שיעור במחשב. אשדת, אחת השמרטפיות, שהתנדבה במזכירות היישוב, שלחה אותי אל בחור בשם איציק, ששכן בסוכה בדרום היישוב, ואמרה שהוא וודאי ישמח שאצטרף אליו. כשהגעתי לשם, ראיתי כעשר סוכות קטנות, קרקעיתן בטון וקירותיהן יוטה ירוקה, אולם מחציתן היו ריקות. ליד הסוכות הייתה סככה עם שולחנות, שירותים ומקלחות. איציק ראה אותי והזמין אותי להצטרף אליו. אמנם הפרש הגילאים בינינו הוא כעשר שנים, אך הדבר לא מנע מאיתנו להתיידד. מעט מאוחר יותר, הגיעו שלשה שמיניסטים בוגרי של"פ באופקים והצטרפו אלינו לסוכה.

 

חמישי, ז' בתמוז

לאחר תפילת שחרית בבית-הכנסת הקטן של היישוב, העשוי קראוון ותוספת הוזמנתי ע"י משפחת רודן לארוחת בוקר. אלי רודן, הגיעה מספר ימים קודם מהיישוב אלעזר שבגוש-עציון לשירת-הים והתגוררה עם שלשה מילדיה באחת הסוכות. בהמשך היום, הצטרפתי לאיציק בבניית עוד סוכות על גבי יציקות בטון מרובעות שכבר הוכנו בימים הקודמים. המלאכה לא קשה במיוחד ולמדתיה די במהרה. ראשית, בונים בסיס מעץ. לאחר העמדתו, מחברים אליו במסמרים את היוטה אשר מהווה דפנות, וממעל מותחים ציליה שחורה. במקביל, התחלנו גם בבנייה של אוהלים שהוברחו לגוש בתוך משאית-זבל. ציוד לא חסר כלל, והעבודה נעשית בשמחה רבה.

בצהריים, שוב נסעתי ל"תורת החיים", שם הצטרפתי למספר חברים מישיבת "בני-צבי", שהתגוררו בבית-הספר בנווה-דקלים. הם נסעו לשפץ בתים במורג, ואנכי הצטרפתי על-מנת ללכת לבקר ידידה, אודיה יומטוב, שגרה שם. הגעתי עמהם למורג, היישוב הדרומי ברצועה, סמוך לרפיח ומבודד משאר ישובי הגוש. עד שאודיה חזרה מנתיבות הביתה, עבדתי עם חברי בשיפוץ עליות-גג והכשרתם למגורים זמניים. כשאודיה הגיעה הלכתי לביתה, ופגשתי אותה ואת מיכאל, עוד חבר שנסע מיד לאחר הבגרות מועד ב' במתמטיקה לגוש. שנינו תכננו להיות בשבת אצל אודיה, וגם בת-חן שהגיעה כמה שעות אחר-כך. הכרתי אז את רחל האמא וחלק מהאחים. אבי המשפחה, הרב מנשה, שמכהן כרב המושב, היה בירושלים ואמור לחזור למחרת, לקראת שבת. במהלך הארוחה הגדולה שהכנו דיברנו עם הדס, מרכזת הנהגת-הנוער של בני-עקיבא, שארבעתנו חברים בה. הדס אומרת מזל-טוב שההנהגה בת שנה ומבקשת שנכין עוגה. לאחר שאכלנו והתפללנו במושב, החלטתי לחזור לשירת-הים, כדי שאוכל למחרת להמשיך לעבוד, בתקווה שאחזור לפני שבת. מיכאל הצטרף אלי.

היינו, באותו ערב בשירת-הים, חבורה של שישה נערים: צמח יוסי ופלד, משל"פ אופקים; צבי, בנה הגדול של אלי רודן; מיכאל ואנכי. בעצם היינו במשך זמן ארוך בני-הנוער היחידים ביישוב. ניסינו לעשות קומזיץ קרוב לחוף הקסום. אספנו מעט עצים, וניסינו ללא הצלחה להדליקם. בהמשך, הגיעו שלש בנות מגוש-עציון, דבורה עמיטל ואדי, שהתגוררו אז בנוה-דקלים, והצטרפו ל"קומזיץ". בעצם, פשוט ישבנו ופטפטנו על החול. פתאום תקפה אותי רוח שטות, פשטתי לבוקסר ורצתי אל תוך הים. היו גלים בגובה רב, בערך 2.5 מטר, זה היה כל-כך כיף ומרענן. אחרי הטבילה, שלש הבנות רצו לשוב לנווה-דקלים. אנחנו, ששת הבנים יצאנו לסיור באזור. הדרמנו לכפר-ים, הלכנו על החוף עד לגדר התוחמת את שטח היישובים, עלינו מזרחה לעבר עמדת צה"ל, פטפטנו מעט עם החיילים ושתינו איתם קולה קרה, ושבנו על הכביש לשירת-הים. כשחזרנו, החבר'ה ירדו שוב לחוף והבנות עדיין היו שם. פקפקתי בסיכוי שיהיה טרמפ בשעה כה מאוחרת. ראיתי שמגיעה מכונית מחוץ ליישוב, משפחה חדשה שבאה ל"עיר האהלים" מקרית-ארבע. עזרתי להם לארגן את הציוד באחד האהלים שנבנה באותו יום, וכתגמול על-כך ביקשתי מהאב, יצחק, שיקפיץ ברכבו את הבנות לנווה-דקלים, פחות מחמש דקות נסיעה. בסופו של דבר, הן כבר מצאו טרמפ אחר. ואנחנו, הלכנו לישון בסוכתנו הצנועה.

 

 

יום שישי, ח' בתמוז, בוקר.


שירת-הים. אחרי תפילת שחרית שוב הוזמנו כולנו לארוחת-בוקר עם משפחת רודן. לאחריה, נכנסתי לים לעוד טבילה קצרה, ובסיומה חיפשנו איפה יש צורך בעבודה. אני הלכתי עם איציק לאחד מהבתים המצריים ביישוב. חציו היה מאוכלס כבר על ידי משפחת שמחי, שעברה אליו מבית-אל לאחר יום-העצמאות, ובחצי הריק אנו עבדנו. בעצם, עזרנו לאשדת והגר - בוגרות מדרשת "שובה" בעפרה - שהכינו תקרה מלוחות גבס, תחת גג הרעפים. מיכאל עזר באותו זמן לחגי שילת, תושב חדש ביישוב, שעבר ממצפה-רמון כשבוע וחצי קודם לכן. חגי התגורר עם משפחתו בחצי של אחד הבתים המצריים, ובחצי השני גרה משפחת זֵר מאפרת. לאחר שעזרתי לאיציק אשדת והגר, הלכתי לעזור לחגי ומיכאל בסידור דוד המים של חגי, שהיה בין תקרת הגבס לרעפים. עזרנו לו גם עם הכיורים בבית עצמו. תוך-כדי העבודה, הצטרפה אלינו בת-חן, שבאה ממורג. אחר העבודה ישבנו קצת על החוף. בת-חן אמרה שכדאי להזדרז, כדי שנספיק להגיע לשבת למורג, וכידוע הטרמפים לשם די נדירים. אז, רצתי למים לעוד שחייה קצרה. תוך-כדי הגלים, הרגשתי צריבה נוראית. הבנתי שנעקצתי ממדוזה, ויצאתי מיד החוצה. לאחר מקלחת קצרה יצאנו לכיוון מורג, לכבוד שבת-קודש.

משירת-הים טרמפ לנווה-דקלים, משם לצומת עצמונה. ושם לאחר מספר דקות, ירד יהודי מבוגר מטרמפ וענה לשאלתנו שהוא מגיע מירושלים בדרכו למורג. היה זה הרב מנשה יומטוב, רבה של מורג, שאצלו התארחנו בשבת. די מהר הגיעה רחל עם הרכב ואספה את בעלה הרב ואותנו לביתה. אני במשך כל הזמן סבלתי מצריבת המדוזה, ומיד כשהגעתי לבית המשפחה, ישבתי למרוח קרם אלוורה על הכוויה. זאת עשיתי כמעט עד כניסת השבת. תוך כדי ההתארגנות לשבת, הגיעו פתאום יוסי צמח ופלד, שהכרנו אותם כבר בשירת-הים, ואיתם עוד שני חברים, איתמר ואשי. ליוסי הייתה איזושהי הכרות עם אודיה ולכן הם באו לשבת. אנחנו, שבעת הבנים, שוכנו בבית משפחה שכנה שנסעה לשבת. ובת-חן ועוד חברות של אודיה, היו בבית המשפחה.


שבת פרשת בלק, ט' בתמוז.

עליתי עם החבר'ה לבית-הכנסת של מורג. תפילה בנוסח ספרדי, על פי רוב תושבי היישוב. באמצע קבלת-שבת נכנס לבית-הכנסת יהודי בקפוטה ושטריימל, חסיד. הדבר משך את עיני כמובן ומייד אחר התפילה ניגשתי לברר מיהו ומהו. שמחתי לשמוע ממנו שהוא חסיד סאדיגורא, חצר הקרובה מאוד לחצר בויאן שאליה משתייכת משפחתי כבר כמה דורות. אותו חסיד הוא גיסו של אחד התושבים ובא לבקרו לשבת, באמצעות אישור שהייה בגוש, שניתן לקרובים על פי בקשת תושבי הגוש.

בבית משפחת יומטוב עומד שולחן ערוך וארוך מאוד. חוץ מכל החברים, מצטרף לסעודה גם חבר-הכנסת הרב בני אלון עם אשתו ושתיים מבנותיו, שעברו לגור בחדר הצוות של הסניף במורג יומיים קודם לכן. אני מבין תוך-כדי שהרב בני היה קשור למורג כבר מימי היווסדה, בנו שיבי היה גר בה, ועל כן הוא החליט להצטרף דווקא אליה בשעה טרופה זו.
אבי המשפחה, הרב מנשה, מקדש וכולנו שותים. הסעודה נראית כמו איזה סמינריון, עם אופי 'בניעקיבאיסטי' במיוחד. הרב בני משוחח מעט עם החבר'ה ושומע את דעותיהם השונות. לאחר הסעודה הלכנו חלק מהחבר'ה לפעולת ליל-שבת של חבריא ב' ביישוב. היא הועברה על ידי מירז הקומונרית, ועסקה, כמדומני, במלחמת יום-כיפור, ולקחים ממנה למצבינו פה היום. לאחר מכן, ישבנו בכיכר עם דמוי הדשא שבכניסה ליישוב ואחר כך עלינו למגדל הצבאי הגבוה. לא הסתכלנו באמצעי ראיית-לילה מחשש לחילול-שבת, אך היה נחמד למעלה.


בוקר. קמנו לתפילה בשלבים. נדמה לי שעד קריאת-התורה כולם הגיעו. אני שמח לראות שלראשו של אותו חסיד, מונחת מתחת לשטריימל כיפה סרוגה, שילוב מנצח. בסעודה אכלו איתנו משפחת ג'קסון, שעברו להתגורר בבית הסמוך לפני כמה ימים.

בצהריים, סמוך לתפילת מנחה, הלכנו לבית-הכנסת לשיחה של הרב בני אלון. הרב בני דיבר עם התושבים, והסביר את גודל האמונה דווקא בתקופה זו. כך הוא דיבר גם על האכזריות של האויב המוסלמי וחוסר רחמיו. לחלק מהתושבים היה קשה לקבל את הדברים, והרב בני אמר שבאופן אישי מותר לנסות להציל את החממות, אך יש לעשות את זה בשקט כדי שלא לפגום באמונה הכללית, וכדי שלא לפגוע בקהילה, חלילה.

במוצאי שבת, לאחר הבדלה, החלטנו לעשות מלווה-מלכה, כהרגלנו בכיכר-ציון בירושלים ובשאר הערים הגדולות. יצאנו לגן שמעל הבית, הזמנו את החיילים שמתגוררים בסמוך להצטרף ושרנו מעט. בעיקר פיפטנו איתם על הא ועל דא. הם לא קשורים לפינוי, אמרו. רק שומרים עלינו כאן ויוצאים לפעולות ברפיח. אשריהם!



ארצישראלי גוש קטיף התנתקות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליצחק המצחיק
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד