בנושא
בכרם
חדשות
 
כל משבריך וגליך עלי עברו / נ נ י
בביכורים מאז י"ח טבת ה´תשס"ז

 

קול גלי הים החזק, במיוחד עכשיו, כשהוא סוער, טיפות ניתזות בגלים הגבוהים והחול רטוב, אני יושב רק עם בגד ים, כדי שהבגדים לא יספגו מים, הטיפות נוזלות על גופי, יושב מול הים ומסתכל. מאז הגירוש אני דומם כמעט ולא זז, לפני זמן קצר עברו פה עוד אנשים ואמרו לי "לך לבית" "אין לי" עניתי להם בפה יבש הם הציעו לי שאבוא איתם והם ידאגו לי "תודה רבה איפה הייתם כאשר גירשו אותי מהבית" אבל לא אמרתי שתקתי המשכתי להביט על הים. הגלים הולכים וגדלים ואיתם גם הגשמים והרוחות וככה אני.

כל בוקר מוקדם אני הולך לים, שנייה לפני שאני יוצא אני מודיע לאמא "אני יוצא, אני אחזור בלילה" פותח את הדלת והולך יש לי מקום קבוע מול שובר הגלים אני יושב ומתבונן בגלים הנשברים לרסיסים וחוזרים ללב ים ולשוב עוד פעם בתור גל חדש, יש פעמים שאני מתפלל להיות כאחד הגלים להתנפץ להישבר לרסיסים קטנטנים אך לא לחזור ללב ים, להתאדות, להעלם...

אמא בוכה כל בוקר כשאני יוצא, אני שומע אותה מתפרצת בבכי אני שומע וממשיך ללכת, מתעלם, אין רגשות שחכתי אותם בבית... קצת אחרי הגירוש אמא לקחה אותי לפסיכולוג, נכנסתי בפנים חתומות "שלום קוראים לי אבנר" הוא פתח "תספר לי, תשתף אותי, במה שאתה מרגיש" ספק ביקש ספק דרש, הסתכלתי עליו ושתקתי, הבטתי ישר בעיניו וגם הוא, מה אני מרגיש הוא שואל אותי, "אני לא מרגיש" רציתי לענות, כנראה קצת רעדתי לכן הוא שאל אותי, אם קר לי אם אני רוצה שהוא יכבה את המזגן, אמרתי לו שהוא יכול לכבות אבל זה לא יעזור, הוא שאל "למה זה לא יעזור", הבטתי בו חזק ואמרתי לו "כי האנשים פה קרים" הגברתי את קולי "מה, לא שמעת?! מה, לא ראית?! גרשו אותי מהבית!!!" הוא הביט בי קצת כאילו מופתע מהתגובה הבטתי בו במבט מלא שנאה ואמרתי לו בקול מוכיח "ואתה איפה אתה היית??? בטח ספון לך בביתך משחק עם המזגן, מביט במסך באנשים הזרים שמגורשים מביתם אומר לעצמך אולי הם יבאו אלי לטיפול מכבה והולך לישון בשלוה" כנראה שהוא נבהל, כי הוא אמר "מספיק להיום תלך למזכירה שתקבע לך עוד פגישה" לא יכולתי התפרצתי "מה מספיק להיום כל הזמן שיש בעולם לא יספיק... לא רוצה לפגוש אותך יותר..." יצאתי בריצה מהדלת ראיתי את אמא בעיניים אדומות כנראה שמעה, התעלמתי ממנה (מאז ועד היום), המשכתי לרוץ, רצתי את כל העיר מתעלם מכולם, מכל העולם, עד שהגעתי לכאן מול שובר הגלים מאז כל יום אני שם, מסתכל לאופק, מתבונן.

היום כשיצאתי אמרתי לאמא "אני יוצא, אני אחזור מחר בערב" אמא לא ניסתה לעצור רק צעקה "אולי תיקח מעיל" אך אני כבר הלכתי, בטח שוב אמא בכתה. אומרים שהיום בלילה יהיו ברקים ורעמים, כאשר מתחילים הברקים להכות בים, ולאחר מכן מגעים הרעמים וגשם חזק שוטף את הכול ומתנגשות חזק בגלים הגבוהים שהרוחות מרימות, הכול רועש הכול גועש, יש תהו ובהו ואני רוצה לאבד שם.

מתחיל להחשיך והרוחות מתחזקות והגלים גדלים, אני יושב רק עם בגד ים, אני שׂם ערמת חול על הרגל ורואה איך הגשם שוטף, ומנקה את הרגל, אני שׂם ערמה יותר גדולה וגם את זה שוטפים המים כלא כלום, אני חושב אם גם את החול של הבית הגשם שוטף כאילו לא היה... עובר בי גל קור זה לא משנה אני לא מתייחס לזה, קור זה כבר חלק ממני...

כבר חושך, רק המים החול ואני נשארנו בחוץ, אין לנו בית, הברקים מתחילים להופיע באופק, מתחילים להישמע רעמים בהתחלה חלשים ולאט לאט מתחזקים, והגלים גועשים והמטר צולף בכל, ושוב ברק שמאיר את הכול ולאחריו רעם והגשם מתחזק והגלים מתנפצים בשובר אך מנסים שוב לשבור את השובר, תהו ובהו, וקור. אני מצמיד את רגלי לחזה ומכניס את הראש בין הרגלים, כתינוק במעי אמו, טיפותי מצטרפת לגשם, זולגות, מתחברות לנחלים הקטנים שלוקחים את המים לים הגדול אני מתחבר לתהו ובהו אני חלק ממנו אני נאבד...

משהו עוטף אותי, גל עצום של חום מציף אותי אני לא זוכר כזה דבר מאז... דמעות נוספות מצטרפות לדמעותיי יותר גדולות וגם חמות, יד חמה עוברת על ראשי ומאמצת אותי קרוב, קרוב, אני מרים את הראש מסתכל וקורא "אמא"





© כל הזכויות ליצירה שמורות לנ נ י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח טבת ה´תשס"ז  
יפה מאד, ומרגש..
רואים שנכתב מכאב עצום.

את המשפט האחרון אולי היתי משנה ליותר דרמטי,
לדוגמא:
"אני מרים את ראשי-
אמא."

יפה!
י"ח טבת ה´תשס"ז  
זה פשוט עצוב ומקסים.

י"ח טבת ה´תשס"ז  
רציתי שכל קורא יקח את הקריאה "אמא" למקום שלו.
י"ט טבת ה´תשס"ז  
הכותרת אומרת הרבה יותר אחרי שקוראים ת'קטע.
י"ט טבת ה´תשס"ז  
כמה כאב..

כתוב יפהפה..
מסכימה עם מפק"ש הכותרת מוסיפה המון!!
י"ט טבת ה´תשס"ז  
הכותרת שבתה את ליבי עוד לפני הקטע [שלדעתי מתאים להגדרה 'סיפור קצר'] הקטע מלא כאב, ותחושת הזרות מחלחלת לכל שורה.
הזכיר לי מאד קטע מהספר 'ימי שלישי עם מורי', מציעה לחפש כי האסוציאציה ממש מעצימה את הקטע.
כ"ב טבת ה´תשס"ז  
קראתי ונהנתי
כשחיפתשי את הקטע חשבתי שהוא יהיה בסיפור קצא ולא בקטע- נראה לי שהוא ראוי לכבוד שתשנה את הסיווג שלו.

ולעניין בסוף, אני לא הבנתי כמו שאר התגובות שזאת האימא שמלטפת אותו, דווקא אני קראתי זאת בניהמה יותר אובדנית, אחרי קריאת התגובות ניסתי שוב והבנתי שאפשר גם לראות את הסוף כאופטימי.

אבל אני הרגתי כאילו הוא לא כל-כך...
כאילו רק כשהוא טובע הוא נזכר ומבין את אימא.

מרגיש כאילו אתה מדבר בגוף ראשון מעניין- מבוסס על סיפור אמיתי?
כ"ב טבת ה´תשס"ז  
האמת אני על סף דמעות...זה כל כך אמיתי וכנה. מרגש מאוד...התחברתי..
כ"ג טבת ה´תשס"ז  
(על התגובות)
התלבטתי קשות לאיזה קטגוריה להכניס את זה לבסוף החלטתי קטע מכיון שהסיפור פה הוא תפאורה לסערת רגשות, אך יכול להיות שאני טועה ואני ישנה.
נדב כמו שכתבתי ללי בכונה כתבתי את הקריאה של "אמא" בצורה סתמית כדי שכל אחד יקח את זה למקום שלו.
לענין אם הסיפור אמיתי? אולי...
כ"ג טבת ה´תשס"ז  
לפי דעתי זה מתאים תחת הכותרת של קטע...אבל זו דעתי בלבד...
וגם אהבתי מאוד את זה שהשארת לנו הקוראים את האפשרות לקחת את זה למקום שלנו.. אני חוזרת וקוראת את זה שוב ושוב...הייתי חייבת להגיב עוד פעם...
כ"ו סיון ה´תשס"ז  
... / אורח/ת בביכורים
כשחשבתי על זה...לא כתבתי לך תגובה..
כמו שרצית...אני באמת בכיתי..(למרות שקראתי את זה מזמן..)
אני...יומעולה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד