|
|
 |
בְּעַד הַכְּחַלְחַל הַנִּמְסָךְ בֵּינִי וּבֵין, רָצִיתִי לִשְׁאֹל. אִידֵאָל דֶּה וִינְצִ'י
אֵיךְ כָּל בָּשָׂר וּשְׁאַר בָּשָׂר נִדּוֹן לְמַשְׁחִית.
אֲבָל אַל. לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה. אִידֵאָל דֶּה וִינְצִ'י.
דַּבְּרִי אֵלַי
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לאלירן מ
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
י"ז טבת ה´תשס"ז  | | אפשרת לי להציץ לרגע לתוך כל סיטואציית הרייב והריקודים הסוחפים. מפתיע היה למצוא שם את האידאל הרנסנסי של האדם הנשגב, ובכל זאת - לא מפתיע מידי. לא הבנתי מה רצית לומר בשורה האחרונה. נראה לי שהיה מקום להרחיב מעט יותר את השיר, לחדד יותר את האמירה. יפה מאוד. |  | כ´ טבת ה´תשס"ז  | | בכלל לא חשבתי על רייב כשזה נולד. תודה, אחינו |  | |