בנושא
בכרם
חדשות
 
חיים סתם כך- פרק ג´ / קצת שונה
בביכורים מאז י"ב תמוז ה´תשס"ד

הוא דחף את דלת היציאה בחוזקה וירד במהירות במדרגות התלולות, הוא המשיך בריצה לעבר ‏המדרגות. לא היה לו זמן בחיים לחכות למעלית האיטית. דור האט את מרוצתו בקומה החמישית, ‏הוא התחיל להתעייף מהמאמץ הגופני. בקומה הראשונה הוא כבר התנשף קלות ואז פנה אל ‏הכניסה, עבר דרך השומר המזדקן, בירכו בחביבות ונתן לו שטר של חמישים שקל "קח, תקנה ‏לעצמך משהו משמח" האיץ בשומר שהביט בו בתמיהה. לדור לא היה זמן להתווכח לכן הוא הניח ‏את השטר בכפו של השומר בעדינות ומיהר לצאת החוצה אל האויר הקריר.‏

דור החל לפסוע כמו משוגע ברחוב. הוא הרגיש שהוא חייב לעשות משהו מיוחד. אלפי רעיונות ‏מטורפים רצו במוחו מבלי יכולת לעוצרם. הוא רצה להעניק למישהו, לתת מעצמו, לחלוק את ‏החוויה האדירה שלו עם פרטנר ואז החליט שהוא ייתן במתנה לראשון שיקרה בדרכו את ברכת ‏‏"המוות".‏
החוויות הקיצוניות בחיים הם אלה שנותנים כוח להמשיך בשיגרה, הם כמו כפית סוכר בכוס תה, ‏ממתיק החיים. והוא רצה להעניק כזאת חוויה לכל החיים, כמו שהוא עבר כעת. ‏
הוא חשב על דברים שמרגשים אנשים, "נשים וכסף", אך הוא כבר הזדקן בשביל אהבות וגם עוד ‏קצת כסף לחשבון הבנק שלו לא ישנו את תחושתו. אבל "המוות" הוא בהחלט חוויה חדשה שהוא ‏לא ניתקל בה עד כה. האנדרנאלנין בגופו התגעש; המוח שלו עבד במהירות מקסימלית; כל גופו ‏נדרך לקראת הבאות. מחשבתו הייתה קרה וחדה, הוא כמעט השתגע סופית. ‏

דור נעצר ליד הבר הראשון שראה. "סביר להניח שיש כאן אנשים בכזאת שעה" הרהר לעצמו. הוא ‏הסתכל לצדדים נשם נשימה עמוקה ושאף אותה בבת אחת באיושה חרישית. הוא לפת את הידית ‏הקרה בחוזקה ולחץ עליה לאט. הדלת נפתחה בצורה חלקה ומשב אויר חם קידם את פניו. ‏המשקפיים שלו התמלאו אדים, הוא אפילו לא טרח לנגב אותם. האדים נעלמו במשך הזמן.‏
דור ניגש אל הבר והזמין כוס וודקה עם ספרייט. הקופאית הנהנה בראשה, סימן שהבינה את רצונו, ‏ואז הוא עזב את הדלפק וניגש לבחור מקום לשבת.‏

החדר היה מעט אפלולי אך המתאר "היבש" של החדר ניראה בבירור, חדר ארוך עם דלפק פשוט ‏וכסאות גבוהים בצד אחד; בצידו השני ישבו אנשים סביב שולחנות עגולים ושוחחו בשקט; להערכתו ‏היו שם כתרי עשר איש לא כולל שתי מלצריות ומלצר שהסתובבו בין הקליינטים ורשמו כל בקשה ‏בחריצות.‏
דור בחר לשבת בשולחן הקרוב לדלת היציאה, הוא כבר תכנן במוח מה יעשה ומה יאמר לפרטי ‏פרטים, אך רק היה חסר לו מי שיקבל את ה"מתנה", הוא התיישב באיטיות ליד השולחן כשמבטו ‏פונה אל הבר.‏
‏"אין לי זכות להעדיף אחד על פני השני, כולם זכאים לקבל לכן הגורל ישלח לי את האדם שמגיעה ‏לו" הוא החליט בלבו וחיכה לגורל שישלח את האדם המתאים.‏

‏"טוב, אני אקח את ההזמנה לאיש שיושב שם בפינה" לחשה שרית אל דודי האחראי מלצרים ‏והצביעה על דור.‏
‏"בסדר גמור, הוא הזמין כוס וודקה עם ספרייט, כנראה הוא בדיכאון עמוק" אמר לה דודי בחזרה.‏
‏"מסכן" חשבה לעצמה שרית, "בטח נפל עליו יום קשה", לכן היא החליטה להביא לו את המשקה ‏עם חיוך קטן, סתם להרגשה טובה.‏
היא מזגה בזהירות וודקה לכוסית עם מעט ספרייט והוסיפה פלח לימון בצד, שתהיה לו הרגשה ‏טובה, היא התפללה בשבילו, כאב לה לראות אנשים כאלה, הם באו כאלה כל ערב הזמינו שתייה, ‏ישבו כמה דקות ונעלמו, בטח גם הוא כמוהם. שרית הטיבה את אחיזתה במגש השחור ופסעה לעבר ‏האיש האלמוני.‏

דור ראה את המלצרית הצעירה שצועדת לעברו וידע "הגורל החליט" לו נשאר רק לבצע. 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לקצת שונה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
בס"ד
למה לקטוע??
 
מחכה להמשך !!!
הצלחת למתוח אותי..
 
אוף! / אורח/ת בביכורים
אתה מותח ומותח... ומותח.
פשוט יפהפה.
מחכה להמשך.
 
מבייניש / אורח/ת בביכורים
כאילו מה?! מה המריחה/המתיחה האינסופית הזאת? אולי תסיים כבר את הסיפור חסר המסר והמסגרת הזה? לא, באמת , חשבתי שאולי תעלה רמה מהחלק הקודם, אבל...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד