המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
טיטניק / קצת שונה
בביכורים מאז י´ תמוז ה´תשס"ד

כמו בכל ערב ממוצע, ישבתי בכורסא וקראתי "מעריב" של אותו היום, ולאחר שגמרתי לקרוא את כל האותיות אפילו הקטנות, כי שם נמצאים הפרטים הכי מעניינים שהעורכים מנסים להעלים מעיניי הקוראים התמימים, התחלתי לקלל את כל האנשים בעיתון לפי הסדר. בהתחלה את ראש הממשלה וכל חבר מרעיו הפוליטיקאים שרק יושבים כל היום על הכיסא ובוכים "אם רק היה נותנים לי לנהל את המדינה הזאת הכל היה נראה פה אחרת" ולא שאני אומר את זה מתוך גאווה ח"ו אלא באמת כי אני מבין את כל תחלואי החברה ואם קצת רצון ומאמץ היה לנו פה שוויץ.

אח"כ כשהגעתי לעמודים הפנימיים של העיתון, קיללתי את כל הגנבים האנסים הרוצחים המועלים שבשביל התאוות הפרטיות שלהם הם הורסים לנו את המדינה, "שוויץ היה קטן לעומת מה שהיה פה..." ומכיוון שבעמוד האחורי היתה דוגמנית, קיללתי את כל עולם הבידור שמשגע את הבנות שלנו. מה זה "אני לא אוכלת אני בדיאטה"??? אצלנו במרוקו הוא בודקים אישה לפי החוזק שלה, לפי היציבות, כמה היא מסוגלת לעשות את עבודות הבית בלי עזרה מהגבר, ככה בודקים!

ולא ח"ו אישה שניראת כמו מקל ואם היא תלך לעשות קניות בשוק היא תגמור בבית חולים...

 

ואז שמעתי יבבה חרישית מהספה שממול. כבר ידעתי "שוב רוחמה רואה את "טיטניק". מאז שמכרו בוידאו דן את טיטניק בזול, רוחמה רואה כל ערב את הסרט גם אם זה בזמן שידור של משחקי הגמר הולנד צרפת. "אתה יודע כמה זה תורם לפיתוח המודעות העצמית שלי הסרט הזה?" ככה רוחמה אומרת לי ולוקחת את השלט ומגרשת אותי מהספה.

 

אז אני אומר לעצמי "עזוב, מה אתה צריך להתעסק עם מודעות" אני אלא ממש יודע מזה מודעות אבל כנראה זה כמו אלה שיש ברחוב שתלויות על כל עמוד וגדר, במיוחד בזמן הבחירות, אז אני לא מתעסק עם מה שאני לא יודע. תמיד חשבתי שהם תמימות, סתם מודיעות על כל מיני דברים לא חשובים לאנושות אבל אם הם יהיו עצמאיות? זה כבר סיפור אחר לגמרי... ואח"כ הם יעשו לבד מה שהם רוצות, עצמאיות קאלק, זה מסוכן. אצלנו במרוקו לא היה דבר כזה, מה שהגבר היה אומר "קדוש" בלי מודעות ברחובות ובלי עצמאיות," אצלנו במרוקו, אחח... אצלנו במרוקו זה היה הכל פשוט, הגברים היו גברים, הנשים היו נשים והמודעות רחוב לא היו" אז אני מעדיף לקלל את האנשים בעיתון ולא את השחקנים במגרש, מה שבטוח- בטוח.

 

"מוטי..., הוא שוב עשה את זה" קראה רוחמה בהתרגשות.

"בטח, ששוב" היא כבר רואה את הסרט הזה כבר חודשיים כל ערב, "מה את חושבת שהוא כל פעם יעשה משהו אחר?!" חשבתי לעצמי בשקט, אני לא אומר כאלה דברים בקול זה מסוכן, אצלנו במרוקו לא היה ככה, שנשים אומרות לבעלים שלהם מה הן חושבות, הן היו בשקט וזהו, אבל עכשיו הכל שונה, אז אני מעדיף לשתוק, זה הרבה פחות מסוכן.

"הוא שוב הניף אותה מעל הסיפון, והיא עפה כמו ציפור ברוח, חופשיה ומאושרת, איך אני מקנאה בה..." ודמעה זלגה על לחייה.

"מי זה "הוא"?" שאלתי לייתר ביטחון, אח"כ היא תגיד שאני לא מבין אותה אף פעם ואני לא מתחשב, אז רציתי להעמיד את הדברים על דיוקם.

"נוו, אתה יודע, הבחור הגבוה החתיך והבלונדיני עם העיניים הכחולות, אתה מכיר, לא?"

"אההה, הבחור הנמוך השמן והקירח? ליאונרדו די קפריו" סיננתי בשקט עם רגשות קינאה עזים.

"איזה כייף לה, שיש לה אחד שמתחשב בה ועושה לה מה שהיא אוהבת"

 

"זהו" לא יכולתי לסבול את זה, בחור שיכולתי להיות האבא שלו משגע את אישתי?! ובהחלטה גברית מצ'ואיסטית ישראלית טיפוסית החלטתי שגם אני יכול. "אני יראה לבחור המנוול הזה, מה אני יכול לעשות ושחברה שלו תמות מקנאה גם!"    

"טוב, לעוף ברוח אני לא יכול לגרום לה" חשבתי בצורה ריאליסטית לחלוטין. עד היום לא הבנתי איך בסרטים עפים, אומרים שזה עם כבלים שקופים, אבל אני חושב שזה ממש סוד שהבמאים לא רוצים שיגלו לכן הם לא אומרים" ורעיון אדיר נצנץ במוחי "רוחמה, תחכי במרפסת שניה, אני עושה לך הפתעה!"

 

רוחמה חייכה קלילות וליבי התמלא אושר "חכי, חכי מה אני ייעשה" צחקתי לעומתה.

"נו, תגלה לי" ביקשה רוחמה,

"תחכי בסבלנות" חייכתי כממתיק סוד,

"נוו, אני מבקשת שתגלה לי, בבקשה" ועשתה לי פרצוף כזה של ענייה מסכנה,

"תחכי ותיראי" כמעט עמדתי ליפול בפח אבל בסוף התגברתי.

 

רוחמה הלכה למרפסת ואני מיהרתי לחדר שינה ולקחתי את המאורר והטייפ יחד עם קסטה של שירים של בועז שרעבי, "לתת", בהחלט יכבד את המעמד" הרהרתי וחיברתי את שניהם עם כבל מאריך ושמתי אותם במרפסת.

את המאורר הפעלתי על עוצמה המירבית והדלקתי את הטייפ על פול ווליום ותפסתי בפתאומיות את רוחמה והנפתי אותה על מעבר למעקה "אהה, אתה משוגע" צחקה צעקה רוחמה בעונג, וכך החזקתי את רוחמה ושערה התנפנף ברוחו של המאוורר והשיר התנגן בעוצמה מחרישת אוזניים.

אבל מכיוון שרוחמה היא כבר לא מה שהייתה פעם, אחרי כמה הריונות היא התחילה לעגל פינות וגם אני אינני כצעיר בשיא אוני והשרירים שלי התחילו לכאוב וזיעה התחילה לבצבץ בכפות ידי.  

 

"מוטי אני עומדת ליפול" צעקה רוחמה בפחד, לא שמעתי כלום בגלל הווליום הגבוה, "חכי רגע" צעקתי לה בחזרה "אני הולך להנמיך את השיר" ועזבתי את רוחמה לכמה שניות והלכתי להנמיך את השיר "ויסלח לי בועז שרעבי" צחקתי לעצמי והלכתי לאחוז את רוחמה בשנית.

"לאן היא נעלמה?" חשבתי "היא הייתה פה לפני רגע, לאן היא יכולה להיעלם תוך כמה שניות?" תמהתי לעצמי, "כנראה העיפה אותה הרוח כמו בסרט, בטוח היא תחזור עוד מעט" ואז חזרתי לכורסא ולטלוויזיה. גם סגרתי את הדלת של המרפסת כי הגיעה רוח ממש קרה מבחוץ.  

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לקצת שונה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
ענק! ענק! ענק!
 
מאוד מצחיק / אורח/ת בביכורים
 
 
אדיר!!!!!!! / ליאור רחל
הוספתי מיד למועדפים!
 
מבוקש סוף שונה / קצת שונה
אני מחפש סוף יותר מצחיק ופחות מדכא למישהוא יש רעיון?
 
גדול / מיה באדום
אם כי קצת סטיגמתי, לא?.. אבל עדיין מצחיק וקולע.
הסוף לא רע.. אתה יכול להוסיף אם אתה רוצה איזה קטע סיוטי שהיא חוזרת "קאם באק, קאם באק"..
 
חמוד מאוד / אריאל1
את הסוף היה אפשר לנחש כבר מהאמצע, ויש כמה סתירות פנימיות, אבל חוץ מזה זה חביב.
בהחלט מעל הממוצע (הממוצע זה 3)

ור"י מוסר (כן שוב הוא מעבר לכתף שלי) שהוא אהב הכול חוץ מזה שהאיש יצא אדיוט בסוף. (לדעתי הוא יצא אדיוט כבר בהתחלה (א.1.))
 
:)) / *רעות*
בס"ד
מעולה...אבל הסוף לא קצת אממ..איך לומר..מדכא?
 
ללא נושא / נפלאית
ענק! צחקתי וצחקתי וצחקתי (כולל הפסקות לנשום אויר) וצחקתי. לא צריך סוף אחר. גם זה משעשע.
 
סיפור מצחיק (למרות שלטעמי, לא ברור איך כל התכנים שלו מתחברים אחד לשני, אולי זה חלק מהעניין) שנוזלת ממנו יצירתיות רבה. אני דווקא אהבתי את הסוף, זה נותן לסיפור נופך של קומדיה טרגית (או טרגדיה קומית). ישר כח, ידידי.
 
ח"ח ח"ח / uv12b
בס"ד, 1. כי זה לא ויזואלי 2. אתה ממש מצליח להכנס לדמות 3. בזכות הקומבינות בערב שבת.
 
ממש לא להאמין. / קרן אורה
מפילים מישהי ממרפסת וכולם כאן צוחקים. פלא שיש לנו אחר כך מדינה אלימה? (אולי המרפסת בקומה ראשונה?)
קיבלת ממני חמש.
 
זה באמת קצת שונה, / מתפלש בעפר
הגירסה הזאת ל"טיטאניק"...
 
אם כן, הריני להודיעך שהיא מטומטמת ואידיוטית וחסרת מעוף! ואם לא, אז כנ"ל. ממש לא שכוייעך!
 
לא צחקתי בכלל / מגדל העציצים
בגלל שהיה אמצע הלילה ולא רציתי שהשותף שלי ירד לחיי עם אלת בייסבול.
סיפור אדיר!!
במיוחד הסוף האלים והנפלא, ולא שאני בעד אלימות במציאות.
כ"ה אלול ה´תשס"ו  
אמא'לה.
זה לא מצחיק, זה מפחיד תופת.
זה הרבה יותר מסתם. תפסת את המנטאליות שלו, ואת כמה שהוא והיא חיים בעולמות שלא נוגעים אחד בשני, ואיך הוא לא חושב על דברים. פשוט חי.
ומה חוסר מחשבה יכול לעשות.

טוב, אני מודה, זה גם מצחיק.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד