בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה II - י"ב / אסף להד
בביכורים מאז כ"ו כסליו ה´תשס"ז

  

הטלפון האדום שצילצל בחמ"ל הסיח את דעתי מהידיעה שקיבלנו על שלבי הפיתוח העירקי בתחום הפצצה הגרעינית, אשר הופיעה על מסך המחשב שלי בליווי צפצוף המתריע על דחיפותה וחשיבותה.

הדס, הפקידה של ישראלי, היתה מצידו השני של הקו היסטרית כולה.

לקח לי כמה שניות להרגיע אותה, עד שהצלחתי להבין מה היא רוצה לומר לי בדיוק.

משהבנתי במה מדובר, סימנתי לגיא שהיה בתפקיד כמפקד החמ"ל שיגש לטלפון לדבר עם הדס, ואני פניתי לצלצל בזמזם הפנימי, אשר הפעיל את מערכת האזעקה הפנימית בבית, ושלח אוטומטית הודעות לכל האיתוריות של כלל חברי היחידה, אשר הודיעו להם לכנוס אל החמ"ל במהירות האפשרית.

כמובן, שהאזעקה לא היתה מחרישת אוזנים, כדי שלא להזעיק את כל השכונה אלינו, אלא הסתכמה בעיקרה באור אדום מהבהב שנדלק בחדרים ובמעין זמזום - שמי שלא הכיר את האזעקה יכול היה לייחסה לרדיו שאינו מכוון כראוי, או לכל היותר למקרר שזקוק לבדיקה טכנית קלה של הטכנאי - לא יותר מכך.

אחרי שגיא סיים את שיחתו עם הדס, לשם וידוא, פניתי ויצאתי למעין סבב קצר ברחבי הבית כדי להעיר את אלו שעדיין למרות הזמזום לא התעוררו. מה עוד שהילה ונועה עשו במהלך הלילה שחלף ניווט לילה באזור גבעת המורה עם אימון לוחמה בשטח בנוי בסופו וחזרו אחרי שכבר האיר היום, ופשוט נשפכו על המיטה, ככה שחששתי ששום זמזום ושום כלום לא יעיר אותם. וכמו שהתברר לי - גם צדקתי.


כשחזרתי, ראיתי את גיא מודאג מאוד.

לפי הנוהל שנקבע מראש, כל אחד מחברי שקיבל את האיתות היה צריך להגיע לחדר תוך חמש דקות, או לחילופין, ליצור קשר איתנו לברור המצב ולהודעה על מיקומו המדויק ועל אפשרות החבירה שלו לכלל היחידה. אולם, למרות שחלפו כבר לפחות עשרים דקות לא התקבל כל מסר משיר.

הדבר אמנם התאים לחוסר האחריות ו"ההתעופפות" שלה בזמן האחרון, אבל, מצד שני, גם אני ידעתי שיש הבדל בין אם מאחרים לניווט תרגילי שנקבע איתי - ואפילו בחצי שעה, לבין אחור בתגובה במקרה של פעולה בזמן אמת.


"מה קורה?" היתה התגובה השבלונית בה פתח כל מי שנכנס לחמ"ל, ואני היות והבנתי את דבריה של הדס רק על בערך - הפנתי את כל השואלים הסקרנים אל גיא.

"ישראלי רוצה אותנו אצלו תוך שעה, עם כל המפות וכל החומר. נכנסים קצת לפעילות", תימצת גיא את המצב בצורה ברורה וזריזה.

"רק שלא ברור לי איפה שיר נמצאת לעזאזל!" הוסיף, בספק מעין משפט סיכום, ספק תוספת שנפלטה.

"אני חושבת שיש לי רעיון על איפה אפשר למצוא אותה" אמרתי אחרי שבראשי חלף רעיון מופרע במקצת, אם כי עלי להודות שככל שהוספתי להגות בו הוא נראה לי יותר ויותר מציאותי.

אחר פניתי אל הטלפון האזרחי שעמד בפינת השולחן, וחייגתי מספר.

עיניהם של כלל הנוכחים בחדר, שלהוציא את הילה שטרם הספיקה להתארגן ולרדת, שיר וישראלי -  היו למעשה כלל חברי היחידה, ננעצו בי כאילו הייתי איזה מכשף נודע האמור להוציא תוך שניות מספר איזה שפן מתוך הכובע. ואני חשבתי לעצמי שזה דווקא די "cool" מצידי, תוך כדי שאמרתי באדישות מעושה לפומית שבטלפון, "את חדרו של מר שוורץ בבקשה", מה שהוסיף עוד יותר לסקרנותם של הנוכחים.

משענה מישהו בצידו השני של הקו, אמרתי כמשיחה לפי תומי, "שלום, שיר נמצאת אצלך במקרה?", ואחרי הפסקה קצרה הוספתי, "אז כשהיא תצא מהמקלחת תגיד לה בבקשה, שליעד, החברה שלה  מחפשת אותה דחוף, ושיש לה חדשות מרעישות על אבא שלה".

למשמע התשובה חייכתי קמעה, והוספתי "מרעישות, זה דחופות וחשובות".

"זה ממש דחוף", הוספתי, לפני שסיימתי והנחתי את השפורפרת במקומה, בעודי משגרת אל עבר כלל הנוכחים חיוך קורן מאושר.


"נו,מה קורה?", "מה זאת אומרת שהיא במקלחת?" - קידם את פני מטר של שאלות.

"תוך חמש דקות היא תתקשר. ואת השאר תצטרכו לשאול את שיר אישית", סיכמתי, תוך חיקוי של טון וחיתוך הדיבור האופייני לגיא.


"יאללה, עשר דקות וכולם למטה עם הפק"לים, מוכנים לתזוזה. ברק, תפתח את החותם המגנטי מעל כספת הנשק ותחלק את הנשקים, וליעד, את תישארי פה לכמה דקות עד שאני אגיע להחליף אותך - למקרה ששיר תתקשר", פקד גיא קצרות, וכולם מיהרו לחדריהם לאירגונים אחרונים.


צלצול הטלפון תפס אותנו מיואשים לחלוטין.

הנהג של ישראלי כבר הגיע והרכב המתין לנו בחוץ, אבל משיר לא היה זכר.

גיא רתח וניסה לדלות ממני פרורי מידע אודות מיקומה של שיר, גלעד והילה לא הפסיקו לקשקש על חוסר האחריות של שיר, וכבר התכוונו לצאת לדרך ולהשאיר את שיר לחסדיו של ישראלי - כשתחליט לחזור.

"הלו",חטף גיא את הטלפון לפני שהספקתי לענות.

"שיר, איפה לכל הרוחות את נמצאת?" שאג מששמע את קולה.

"תראה, לא יכולתי להתקשר קודם, מה קורה?" שמעתי את קולה של שיר בוקע ממכשיר הטלפון.

"זמזום אדום" ענה לה גיא במעין קוד פנימי שמובן רק ליושבי הבית, "נוסעים לישראלי".

"הבנתי" המשיכה שיר, "תראה אני נמצאת עכשיו בטלפון ציבורי ליד רחוב פרישמן, אני אגיע כבר ישירות לישראלי", אחר הוסיפה ושאלה "כמה זמן יש לי?"

"אם לא תמשיכי להתקשקש איתי בטלפון" ענה לה גיא במצב רוח מפוייס יותר, תוך שהוא מביט בשעון שעל פרק ידו, "בערך עשרים דקות. תספיקי להגיע?"

"להתראות אצל ישראלי, ושמישהו יביא את הדברים שלי" מיהרה שיר לסיים את השיחה ולרוץ לתפוס איזה כלי תחבורה שיביא אותה למשרדו של ישראלי.


"יאללה, בריצה לישראלי"  סיכם גיא ואנו נטלנו כל אחד את ה"עוזון" האישי שלו ועלינו בזריזות על הרכב ומיהרנו למשרדו של ישראלי.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז כסליו ה´תשס"ז  
באמת כל הכבוד ששלחת 3 פרקים רצופים הופתעתי ונהנתי.
הכתיבה שלך כרגיל מעולה.
מחכה להמשך.
אגב מה עשית לגבי הפרקים הקודמים עם ה"בעיה"...
5.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד