בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה II - י´ / אסף להד
בביכורים מאז כ"ו כסליו ה´תשס"ז

 

ברקע ניצנצו להם אורותיו של הישוב הכפרי שנח לו בין הרי הגליל ותושביו בשעת לילה מאוחרת זו בטח נמו להם, ולא ידעו שאנחנו עוברים כעת מרחק של מאה מטר מביתם.

הכלבים, שריחותינו הגיעו אליהם פצחו בנביחות קולניות אשר קרעו את דממת הלילה שעטפה את הסביבה, אך גם הם השתתקו כשהמשכנו בדרכנו בעוקפנו את הישוב, כך שהיינו כעת עם כוון הרוח הקרירה שנשבה, אשר נשאה את ריחנו מאיתנו והלאה.

היינו, רק שנינו, גיא ואני, גיא שימש בתור הגולם שלי בעת שאני ניווטתי את דרכנו בין הגבעות והוואדיות, בעוד הוא הולך אחרי בנושאו את מכשיר הקשר הכבד על גבו.

היה זה כבר חלקו השני של המסלול, לאחר שביצענו החלפה בעמדת המנווט, ולאחר שנחנו קמעה.

אודה ולא אבוש, שיעד הניווט שלי היה קל בהרבה מזה של גיא, בעוד שהוא היה צריך להביאנו למפגש של שתי דרכי עפר בו חיכו לנו אלי וישראלי עם כוס קפה חם לעורר את מוחנו ולהפשיר את איברינו הקופאים בצינת הלילה, ועם ג'ריקן מים למילוי המימיות שלנו שכבר התרוקנו להן אחרי שכבר ניווטנו במשך 5 שעות, הרי שעלי היה מוטל להביא אותנו אל ההר היחידי באזור אשר בלט לו בבדידותו המזהרת - הר תבור.

אחד מבין היתרונות הגדולים בניווט לילי מלבד האוויר הנקי של הלילה הממלא את ראותיך וגורם לך למעין הזדככות, זהו עצם קיומו של הלילה, דווקא עקב אפלוליותו הרבה והחושך הממלא את הסביבה, שהרי הניווט מתנהל לאורם של הירח והכוכבים ואין להדליק במהלך הניווט את הפנס - אפלוליות זו גורמת לך להרגיש כאילו אינך נראה, אלא רק רואה, מה שמעודד את פתיחת סגור הלב, ואת השיחות.

בכלל, במשך רב הזמן במהלך הניווט אתה הולך בתוואי שטח די ברור, במיוחד אם המנווט השכיל לבחור מסלול כזה, וכמובן, להוציא מקרים בהם השטח עצמו אינו מאפשר זאת, כך שעיקר הניווט מתרכז לו בהליכה בצוותא במשך זמן די רב.

ללכת עם גיא, זה חוויה די מעניינת, כאשר הגענו לנקודת המפגש בה המתינו לנו ישראלי ואלי, הוא אמנם הניח את ציודו מעליו, אבל לפני שישב להתכבד באיזה כריך או ספל קפה, הוא שטף את הידיים, נעמד בצד והתחיל להתנדנד לו ולהתפלל, ורק אחרי שסיים - הצטרף לשתית קפה זריזה, והופ, שוב אנחנו יוצאים לדרך.

וכאמור, השתיקה אפשרית בהתחלה, אך במשך הזמן אתה חייב לפתח שיחה, מה עוד שהחושך עוזר לך גם בהיסוסים הקטנים שלפני השאלות הקשות והמביכות.

"תגיד", פתחתי אני בשאלה שהציקה לי, "איך זה להיות דתי?"

"אתה מתפלל כל ערב, מה היה הקטע הזה עכשיו בנקודת הביניים?", המשכתי ויריתי את המשך השאלה שהציקה לי, כדי שתשובתו אם תהיה כזו תכלול גם חלק זה.

גיא שתק.

חשבתי שנעלב, וכבר עמדתי להתנצל אם פגעתי בו, כי בטח שלא היתה לי כוונה כזו, ואז הוא ענה, "תראי, ליעד, להיות דתי זו דרך חיים, זה לא איזה ספר חוקים שכל היום מה שמטריד אותך זה מצווה זו או אחרת, כמו שאת שומרת על החוק בהמון דברים קטנים בלי שאת משייכת אותם בכלל לאיזה חוק ספציפי - זה פשוט ברור לך. אחד מהדברים האלה זה להתפלל שלוש פעמים ביום, להודות על מה שקיבלת ולבקש בקשות אחרות. וכן, אני מתפלל כל ערב", סיים גיא מונולוג ארוך ולא אופייני לסגנון דיבורו הצה"לי המקוצר תמידית.

"אני מקווה שלא נפגעת ששאלתי", אמרתי בתחושת אי נוחות מסוימת עקב תשובתו.

"לא, להיפך, גם לי במבט מהצד זה היה נראה די מוזר, תחשבי, במקום לשבת ולאכול ולשתות, ולתת לרגלים קצת לנוח אחרי הליכה של חמש שעות, אני נעמד לי בצד על הרגלים הכואבות, ולא פחות ולא יותר מתפלל לי - פשוט טירוף!?", סיים גיא את ההגדרה שלו, שאני חייבת לציין שלמרות שהיתה ציורית משהו - דמתה מאוד למה שקרה במציאות.

"נו, אז יש לי עסק עם מטורף?", שאלתי בנימה מבודחת במקצת.

"כמעט", ענה, והוסיף, "תראי, אם זו היתה מלחמה או פעולה מבצעית אחרת ייתכן והייתי צריך לשקול לתת לרגליים לנוח, למרות שאני בטוח שגם אז הייתי מוצא לנכון להתפלל - ולו בשביל השקט הנפשי שלי עצמי, הרי שעכשיו שכל מה שאנחנו עושים זה לנווט לנו לצורך אימון ותירגול - אין כאן כל בעיה של פיקוח נפש או ספק של פיקוח נפש, ואין שום הצדקה שאני לא אעמוד להתפלל. גם אם הרגליים שלי כואבות".

"מעניין", עניתי, והרהרתי זמן מה בתשובתו.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז כסליו ה´תשס"ז  
לעקוב אחרי הסיפור,
ולו רק בגלל הזווית המעניינת הזו שבחרת - להיכנס לנעליה של בחורה לא דתייה, שמשוחחת עם בחור דתי. אבל אני צריך להשלים המון פרקים, כי קראתי רק שלושה ארבעה...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד