בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה II - ו´ / אסף להד
בביכורים מאז ט"ו כסליו ה´תשס"ז

 

"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה", התנגן לו הניגון בפי. היה זה ניגון שלימד אותי אבא עוד שהייתי קטן, ואחרי התאונה התעקשה סבתא שאמשיך לשיר אותו ואף עזרה לי בכך.

סבתא ישבה בכסא לידי, השולחן היה מכוסה במפה לבנה, ערוך בכלים היפים ביותר שיש לנו בבית, וזוג הנרות שהדליקה סבתא (כנגד 'שמור' וכנגד 'זכור') דלקו באור זך ונקי.

האוכל שהתחמם בתנור, העלה ניחוחות, שהתפשטו מהמטבח, ועלו ובאו לפינת האוכל שבה ישבנו.

מאז ומעולם אהבתי את הרגעים האלו שלפני האוכל, כשכל המולת השבוע כבר אחרי, זה עתה חזרתי מבית הכנסת, אבל טרם טעמתי מהאוכל - האסור באכילה מכניסת השבת עד הקידוש.

סבתא, כדרכה מדי פעם בפעם, הצטרפה לשירתי בקול שני, והבית התמלא בצלילים כמו בשירת מקהלה.

אחרי השירה בא תור הקידוש, ואחריו נטילת הידים ובציעת החלה שסבתא אפתה במיוחד לשבת זו.

"איזה דברים חדשים קרו לך השבוע, אינגלה (=ילד באידיש)", שאלה אותי סבתא, אחרי שהביאה את המנה הראשונה לשולחן.

"שוב פעם ריצות וריצות, שלא מגיעים איתן לשום מקום", קינטרה אותי סבתא, באחד ממשפטיה הקבועים.

"דווקא השבוע לא רצתי כל-כך", עניתי, "השבוע הזה, היה יותר חזרה על מה שכבר למדתי פעם".

"העיקר שתהיה בריא ותזהר לא להפגע", אמרה סבתא כהרגלה.

"אל תדאגי סבתא", מיהרתי להרגיע אותה, ביודעי עד כמה היא חרדה לגורלי מאז שאבא ואמא נהרגו ולא נשאר לה אף אחד אחר חוץ ממני.

"אני לא נמצא במקומות מסוכנים בכלל".

"גם באימונים אפשר להפצע. אתה זוכר את הנכד של סעידה שנהרג בגלל טעות מטופשת של החבר שלו?", לא נרגעה סבתא.

זכרתי את ירון הנכד של סעידה. הוא שרת בשטחים, ויום אחד כשהם חזרו מעוד פטרול רגלי - סחוטים ועייפים, החבר האידיוט שלו לא פרק את הנשק מחוץ לאוהל ורק הוציא את המחסנית מהנשק. הוא שכח שהוא קיבל באותו שבוע נשק מסוג M-16  מקוצר, במקום הגלילון שהיה לו...

הא, שכחתי שזה לא אומר לכם כלום. פשוט, בניגוד לגלילון, כדי לנצור את ה-M-16  צריכים לדרוך אותו קודם, ככה שמכניסים כדור לבית הבליעה של הנשק.

בקיצור, החבר שלו הניח את הנשק ונרדם, ובבוקר, תוך ויכוח עם חבר אחר כשהוא רצה להדגים לו איך הם ירו באויר לפזר מיידי אבנים - הוא ירה.

ירון נהרג במקום.

"אני זוכר סבתא, אבל אני נמצא רק עם עוד אחד בחדר והוא קצין אחראי", ניסיתי את כוחי פעם נוספת בהרגעה.

"וחוץ מזה, גם לצאת לרחוב מסוכן היום", טענתי את הטענה השבלונית.

"טוב, טוב", הרגיעה סבתא את להט דיבורי, "אם לא תאכל האוכל יתקרר".

"ובכלל", הוסיפה סבתא מהורהרת, "הכל בידי שמים, הכל בידיו יתברך...", וסבתא פתחה בעוד אחד מהניגונים העתיקים מבית אביה - ואני הצטרפתי.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז כסליו ה´תשס"ז  
יש איזה קטע שמוכר לי מאיפשהו...אבל לא משנה...יפה מאוד!!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד