בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה II - ג´ / אסף להד
בביכורים מאז י"ט תשרי ה´תשס"ז

 

טרם הורגש וכבר עבר לו השבוע הראשון לשהותנו בביתנו החדש.

רוב הזמן שהינו מחוץ לבית, באימונים, תירגולים וכל מיני סדנאות, ורק בשעות הערב נמלא הבית המולה. ברק ונועה היו רוב היום בבית כך שהם אלו שטיפלו בו באופן שוטף - קנו מצרכים לפי הרשימות שהכנו להם כל בוקר, כמובן, חוץ ממה שהנהג של ישראלי הצליח להשיג לנו מהמטבח הצבאי של המטכ"ל.

אחרי ארוחת הערב היה לנו זמן פנוי, אבל רובנו השקענו את הזמן בהכרת עמדותנו בחמ"ל החדש, והבנת הפעולות שאפשר לבצע עם המחשבים שהוקצו לנו.


ביום חמישי בערב כינס אותנו ישראלי בחדר הסודי כדי לסכם את השבוע החולף, לתת סקירה עדכנית על המצב בגיזרה העירקית, ולתת צפי להמשך הפעילות שלנו.  

"רבותי", פתח ישראלי בסיכום השבוע, "וגבירותי".

"כמו שראיתם, כבר חלף לו השבוע, ואני חושב שאפשר להגיד שבהצלחה. רוב המטרות שתוכננו לשבוע זה הושגו".

"גלעד וגיא", אמר ישראלי בהחוותו בראשו לעבר גלעד ולעברי, "עברו שניהם השבוע רענון מרוכז בנושאי חבלה, לוחמה בטרור וצליפה. שיר, הילה וליעד, למדו שלושתן על גזרת עירק - כל אחת ברמה ובתחום שבו היא אמורה לעסוק בהמשך. ברק קיבל הדרכה מאנשי השרות (השב"כ) על המערכות המותקנות בבית, ואילו נועה, קיבלה שיעורים נוספים בתחומי האיפור, וגם הלבוש והמנהגים בעירק".

"בקיצור", סיכם ישראלי את סקירתו, "אין ספק שכולם השקיעו מאמץ מיוחד ואני בהחלט חושב שכל זה גרם להצלחת השבוע שעבר".

"יחד עם זאת, ישנה בעיה שאנחנו אמורים עדיין לפתור אותה, והיא בעית התקשורת בין כל חברי היחידה שלנו. לכן, אלי יעבור עכשיו ויחלק לכם פתקים ואני מבקש מכל אחד לרשום בראש הפתק את מי הוא רוצה לראות בהמשך כמשרת איתו, ובתחתית הפתק - את מי לא".

אנחות של אי-שביעות רצון נשמעו בחדר, אך ישראלי המשיך והוסיף, "נכון שזה לא הדבר הכי סימפטי, ויש בזה הרבה מינוסים, אבל בצה"ל עדיין מאמינים בשיטה הזו, ואני אודה לכם מאוד על שיתוף הפעולה. אלא אם-כן יש מישהו שמתנדב לפרוש".

"רק שיהיה ברור שאני לא חושב שזה רעיון טוב ולכן אני ארשום רק את מי שאני רוצה שישאר, ולא מי שילך", אמרתי אני בטון תקיף אך מעשי.

"טוב, גיא, תעשה מה שנראה לך", אמר ישראלי בקצרה, אך אני ניחשתי שההערה שלי לא הוסיפה לי פופולאריות אצל ישראלי.

אחרי דקה בערך עבר אלי עם שקית נייר צבאית ואסף לתוכה את כל הפתקים, ואחר-כך, סגר אותה ונתן אותה לישראלי.

"ועכשיו לגזירה הבאה", המשיך ישראלי ואמר, "כמו בכל יחידה גם אצלנו יש צורך להשאיר תורני כוננות שיאיישו את המקום ויוכלו להזעיק את השאר בעת הצורך. אני צריך שני מתנדבים, או מתנדבות. תחליטו ביניכם איך לקבוע מי נשאר".

"הא", מיד הוסיף, "כנראה שאני אשאר ביחד עם מי שישאר פה, ככה שאין לכם מה לבנות על חגיגות בשבת".

אחר הסתובב ויצא.              


המולה רבתי התרחשה בחדר לאחר שישראלי יצא, לנוכח הגזירות, שאם כי היו צפויות מראש - בכל זאת, קיווינו בסתר ליבנו שלא יתממשו.

"אני בטוח עפה", ניחשה שיר, ופתחה בכך סידרה של ויכוחים בינינו, כשכל אחד מנסה לשכנע את האחרים שהוא זה שיעוף.

בסך הכל, אני חייב לציין, שכל אחד מאלו שהגיע הוא בסדר - וחבל יהיה לי אם מישהו יעוף.

אחר-כך, החלטנו לא להחליט לגבי מי שישאר שבת עד שנדע מי נשאר ביחידה, וככה פרשנו כל אחד לחדרו.

בדרך למעלה פגשתי את ליעד. בכלל, כמעט ולא יצא לי לדבר איתה מאז שהגענו - מרוב כל הריצות שלנו, אבל עכשיו היה לנו זמן פנוי.

"רוצה לשתות כוס קפה או משהו?", הצעתי.

"למה לא", השיבה ליעד אחרי מחשבה קצרה, "בוא ניגש למטבח, אני אכין".

"לא, לא, לא", עניתי מיד, "הפעם, אני מזמין. אולי בפעם אחרת".

"טוב, אבל תזכור שבפעם הבאה הקפה עלי".

בשתיקה הגענו למטבח, ליעד נזרקה על אחד הכסאות שהיו ליד השולחן, בזמן שאני שמתי את המים בקומקום.

"תגיד", שאלה ליעד, "מי לדעתך יעוף ?"

"טוב, אז אני אגיד לך כבר עכשיו שרשמתי אותך במקום הטוב", אמרתי כשחיוך קל בזוית פי.

"ואני רשמתי אותך", ענתה לי ליעד כשחיוך של מנצחים פרוש על שפתיה.

"נו טוב, אז לפחות לנו יש סיכוי להשאר".

"איך שאני רואה את המצב, אז ברק בטח רשם את נועה ולהיפך וגלעד בטח רשם את שיר".

"הוא מוטרף עליה", הסכמתי, "אבל יש לי הרגשה ששיר לא רשמה אותו בחזרה".

"מה שמותיר אותנו עם שתי הקושיות הגדולות: מה רשמו שיר והילה", סיכמה.

"נו, תגידי לי את, הרי את בילית איתן את כל השבוע האחרון ולא אני".

"אין לי מושג", אמרה לי ליעד, "אבל מה שבטוח, שאם גם אלי היה בחירה - אז הילה היתה בוחרת בשבילו. עכשיו לך תדע. אולי הן רשמו אחת את השניה?", העלתה ליעד השערה.

"יכול להיות", הימהמתי, תוך שאלה, "כמה סוכר".

"שתיים", ענתה ליעד, "ולגבי ההשערות שלנו - עוד מעט נדע".

"בכל זאת, אני שונא את המבחן הסוציומטרי הזה, אני לא מאמין בו", אמרתי בעודי מביא את שני הספלים לשולחן, ואחר התיישבתי.


"ספרי לי קצת על עצמך", הצעתי.

"מה יש לספר?", היקשתה ליעד, "סתם, אין שום דבר מעניין, אבל דווקא נראה לי שאתה יותר מעניין - עם כל המצוות האלה והתפילות".

"ואני רציתי לדעת מה עשית באוטו ביום שישי לפני שבועיים, לאן נסעת ועם מי".

"הא, זה, סתם נסעתי עם חברה שלי לאסוף איזה כמה חתיכים לבילוי", ואת המילים האחרונות אמרה ליעד כשחיוך ממזרי שפוך על פניה, ותוך כדי קריצה קלה בעין שמאל.


"תגיד לי, מה הקטע הזה של ישראלי?", שאלה ליעד אחרי מספר שניות של שקט שהשתררו במטבח, "למה הוא כל הזמן פה? אין לו בית או משהו כזה?".

"כרגע אין לו", עניתי בקצרה.

"מה זאת אומרת?", היקשתה ליעד.

"יש לו בעיות עם אישתו", עניתי, "הם בהליכי גירושין".

"אהה", המהמה ליעד בתגובה.


"ישראלי חזר", נשמעה קריאתה של נועה ברחבי הבית, בדיוק כשדלת של מכונית נטרקה בחוץ, ופסיעות נשמעו בשביל המוביל לדלת הכניסה. ליעד ואני נטלנו את הכוסות בידינו ופנינו אף אנו לשמוע את תוצאות הניפוי.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג תשרי ה´תשס"ז  
כל הכבוד שהמשכת חיכיתי לזה ממש.
שלומציון
כ"ג תשרי ה´תשס"ז  
עם כזו תגובה, הפרק הבא יעלה בעז"ה בקרוב...
כ"ד תשרי ה´תשס"ז  
א-ת-ה חייב ל-ה-מ-ש-י-ך!!!!!!!!!!!!
בבקשה אל תתיתן לחכות הרבה זמן!.
י"ח חשון ה´תשס"ז  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד