בנושא
בכרם
חדשות
 
על מנת שאני צדיק / עפר ואפר
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תשס"ו

 

שעת בוקר מאוחרת. האור בחוץ חיוור במקצת, השמים מעוננים חלקית, וגם חדר ההמתנה הריק במועצה הדתית מתאים את עצמו לאוירה. עוד מעט יגיע תורנו, ואני עדיין יושבת כאן לבד. חומר חסר צורה. רכוש ללא בעלים. תחום בלתי-מוגדר. חסר משמעות. חסר זהות. דמאי. מרחפת על פני כלום. אבודה. קשים ייסוריה של מקודשת מספק.

 

*

 

גם אתה היית תמיד חסר הגדרה. אף אחד לא ידע איך לאכול אותך. אבל איכשהוא תמיד מצאת לעצמך מקום. היית מספר לי איך עשית צרות למורים שלך בעצם קיומך. איך שלחת אותם לשעות של דיונים מייגעים בשאלה איך להתייחס לטיפוס שיודע הכי הרבה בכיתה, אבל הבגדים שלו חורגים מכל פרצה אפשרית בחוקי הישיבה. היית הסיוט של כל מסגרת שניסתה לקבע אותך. עם הזמן התקדמת, והשמועות אחרונות טענו שהן ראו אותך פורץ לחנויות בלילה. כל הזמן הזה אמרת שאני המפלט שלך, שאני היחידה שמבינה משהו, אף על פי שלא ממש ניסיתי. החידה שלך משכה אותי אליה, כי בסתר ליבי האמנתי, שהיא הפיתרון לחידה שלי.

 

אבל לא היתה לי ברירה באותו ערב. הייתי חייבת לקבל ממך תשובה כלשהיא לפני שאנחנו ממשיכים הלאה. לפני שזה קורה. לא רק כדי ליישר את הפרצוף העקום של אבא שלי כל פעם שהוא שומע את השם שלך, אלא בשבילנו. הרגשתי שאני לא יכולה יותר. תגיד לי מי אתה? זה שנמצא בתפילה בעולמות עליונים, או החבר של כל אלה שמסתובבים בעולם התחתון? זה שמסוגל לשבת שעות מול גמרא, או זה שעשה פירסינג לפני חודש? הלב הכי טוב בעולם, או הראש הכי פרוע?

 

אני יודע, אמרת, אני ממש מצטער. את לא אשמה במה שעובר עלי. גם אני לא תמיד מצליח להבין את עצמי.

אז מה יהיה? שאלתי.

ברור שראיתי את הטבעת שבתוך היד שלך, והיה לי ברור שתשלוף אותה. ידעתי שזה היום שחיכינו לו כל כך הרבה זמן. רק התשובה שלך הפרידה בינינו לבין הרגע ההוא.

אני מבטיח לך, אמרת, אני באמת טוב. תאמיני לי שאני משתדל להיות הכי טוב שיש.

שלפת את הטבעת.

הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק.

ואני, בתמימות מטופשת כל כך, הסכמתי.

 

*

דלת לשכתו של הרב נפתחת.

הגיע תורנו.

אמרת שדיברת עם הרב, והוא אמר שכיוון שלא נרשמנו לנישואין בשום מקום, ובכלל זה רק ספק, הוא יקבע לנו זמן, אנחנו נכנס אליו, אתה תיתן לי גט בנוכחות שני עדים שהוא כבר ידאג להם, ונגמור עם זה.

האם באמת נגמור עם זה?

כן, אולי באמת הגיע הזמן להקשיב למה שכולם אומרים, ולגמור עם זה. די.

 

אני נכנסת פנימה. לבד.

אמרת שעכשיו אני מקודשת מספק. לא אמרת שאתה מתכנן להפוך אותי גם למסורבת גט.

 

*

 

כעבור כמה שניות הוא נכנס. פניו חתומות, רציניות מתמיד, וריקות. העגילים נעלמו. טוב, לא בדיוק נעלמו, הם היו אצלו ביד. הוא הסתכל לעברי, ואז זרק את הפירסינג לפח.

אני מקווה שעכשיו את מאמינה לי, אמר.

שוב הוא הוציא מכיסו טבעת. חדשה.

הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק.

 

גם אילו הרב היה מתלבט, ולא מראה לנו במפורש שאם ידוע שהרהר תשובה הרי זו מקודשת ודאי, הייתי יודעת שמרגע זה והלאה אני שלך, לתמיד.

 

 

 



אלול

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעפר ואפר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ אלול ה´תשס"ו  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
לא שגרתי, מעט מאוד סיפורים נכתבו על כך.
עלילה זורמת וכתיבה מעולה.
י"ז תשרי ה´תשס"ז  
מצויין מצויין מצויין.
י"ז תשרי ה´תשס"ז  
סיפור מקסים. כתיבה יפהפיה וזורמת, רעיון מקורי, פתיחה טובה, סוף מפתיע - בקיצור סיפור טוב!

כדאי אולי למשוך קצת ולהוסיף מתח בחלק האחרון. בכל אופן אהבתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד