בנושא
בכרם
חדשות
 
על אם הדרך / נר מאיר
בביכורים מאז ג´ אב ה´תשס"ו

כביש אספלט התמשך במורד הגבעה באזור התעשייה, עושה את דרכו בין מפעלונים, לחנויות סיטונאיות. לצדדיו ניצבים פחים גדולים עמוסי פסולת תעשייתית ממינים שונים, ומעבר אליהם פיסת אספלט המשמשת למהלך הולכי רגל. לרוחב הכביש נמתחו פסי האטה. מכוניות חלפו לשני הכיוונים, זו כנגד זו.

לעבר הגבשושית קרבו שתי מכוניות, מאיטות ממהירותן - אמבולנס מן העבר האחד, ומן העבר השני מכונית אמריקאית ישנה, עטויה סרטים ופרחים, בתוכה יושבים חתן וכלה. שני כלי הרכב נעצרו לרגע על הגבשושית. מן האמבולנס הגיח ראש בולבוסי גדול, ופנים מחוספסות נתנו מבט ברכב שלצידן. הוא צפר. "מה אני יגיד לכם, שיהיה לכם רק טוב". החלון במכונית האמריקאית נפתח גם הוא. "תודה" השיב החתן.

הראש הבולבוסי נעלם לרגע בתוך האמבולנס, וחזר שוב החוצה, תוך שנלווה אליו קרואסון חם שהטביע את רישומי האדים החמים על שקית הנייר שלו. "רוצים?" – שאל נהג האמבולנס.

הזוג החליף מבטים מהירים והחתן השיב בחיוב. שתי ידים הושטו זו אל זו מחלון לחלון, וארוחת אחר הצהריים של נהג האמבולנס החליפה בעלים. "שיהיה לכם רק מתוק בחיים" איחל נהג האמבולנס בקולו העבה. שתי המכוניות המשיכו לדרכן. נהג האמבולנס בדרכו להציל חיים, והזוג -  להתחיל את דרכם החדשה המשותפת בחיים.

 

---------------------

 

השעה היתה שתיים בצהריים, ופרופ' רק, מנהל מחלקה ורופא בעל שם עולמי פסק ממלאכתו במשרד. בכל יום רביעי סדר יומו העמוס היה כמו קופא על עמדו ופוסק לפתע. הוא יצא לעשות את דרכו בין המחלקות השונות בכדי לבקר חולים. בכל מחלקה היה מבקר חולה נוסף, דורש בשלומו, נותן כמה מילים טובות, ומתעדכן מהחולה עצמו באשר למצבו הרפואי. הוא הגיע למחלקה נוספת. על המיטה בחדר 9 היתה מונחת דינה. 35 ק"ג של עור ועצמות. סביב למיטתה, ישבו שני ילדיה הקטנים שהיו עדים לדעיכתה המתמשכת. דינה, אישה פשוטה שאפילו את תשלום דמי השכירות לביתה לא היה לה, סבלה ממחלה ממארת ששילחה גרורות במוח. מבעד לפניה הגרומות היא נעצה בו מבט יוקד.  "פרופסור, קיים טיפול שיכול לעזור? לא משנה כמה כסף, רק תגיד..." . התשובה לא איחרה לבא: "את חושבת שקיים טיפול שהייתי מונע ממך? שתדעי, אין בעולם טיפול טוב יותר מזה שאת מקבלת עכשיו"

הפרופסור, אדם דתי, ניגש אליה ולחץ בחום את ידה. אור נשפך על עיניה, ופניה לבשו שלווה. "תודה פרופסור, אני מאמינה לך. תבוא לבקר אותי עוד? אני סומכת רק עליך..."

 - " אל תדאגי, אני אבוא..." .

 

-----------------

שעת ערב. אוטובוס אחרון דוהר בדרכו מאוניברסיטת תל אביב לעבר תחנת הסיום שתחתום את יום העבודה של הנהג. אט אט מתאספים נוסעים. שורת האוטובוס האחרונה מתחילה להתמלא. על הספסל האחורי מצטופפים אישה צעירה, בחור הנראה כסובל מפיגור קל, וזקן מרוקאי כפוף, שעלה לא מכבר עמוס קניות מהשוק.  הזקן פותח את אחד הסלים ומוציא תרמוס קטן, מלא במים חמים, ושקית מלאה בעלי נענע טריים. הוא החל מוזג מים לכוס ומוסיף עלי נענע. "מיסהו רוצה תה?" משלא זכה לתשובה הוא החל לשאול את שכניו בצורה אישית: "את רוצ'ה תה? ואתה?", "את יודעת, ככה פגסתי את אשתי לפני 35 שנים, ומה אתך, נשואה?"   

- "כן, עם שתי ילדות, רק בנים אין..." והאישה החלה לספר גם היא כיצד פגשה את בעלה.

 בשיחה השתלב הבחור היושב לצידם: "את רוצה בנים? אני אגיד לך מה תעשי - תקראי כל שבת עשרה פרקי תהילים ותדליקי נר לרבי שמעון בר יוחאי. - תראי שיהיה לך בן"  והוא הוסיף: "בנות כמה הילדות? בנות שלוש וחמש? אני עובד ליד מחסן סיטונאי של בגדי ילדים. לכי אליהם, תגידי שאת חברה של דוד, יתנו לך בגדים ברבע מחיר" האישה רשמה את פרטי המחסן. בתחנה הבאה ירד הבחור מהאוטובוס. כמה תחנות אחר כך, ירדה גם האישה. נתפרדה החבילה.

שלשה אנשים שמעולם לא נפגשו, וכנראה, שגם לא ייפגשו שוב...

 

------------------

"וכך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ..." (תנא דבי אליהו רבה, סוף פרק כח)

 



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנר מאיר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ד´ אב ה´תשס"ו  
תודה. עשה לי את המוצ"ש! שבוע טוב.
ד´ אב ה´תשס"ו  
זאת התגובה הראשונה שיצאה לי כשסי'ימתי לקרוא את הסיפור.האחדות הזאת בעמ"י נראית גם עכשיו,כך שהסיפור מאוד נוגע ללב ואמיתי.אהבתי וחימששתי!
ד´ אב ה´תשס"ו  
ללא ספק עשה לי את היום...
חימוש, ברשותך...
ה´ אב ה´תשס"ו  
כתוב היטב.

אבל היה חסר לי קישור בין שלושת הסיפורים. אם יש כזה, לא ממש הבחנתי בו (כאילו, מעבר ל"אהבת חינם" וכו').
ה´ אב ה´תשס"ו  
ו´ אב ה´תשס"ו  
הכתיבה מעולה אבל אולי היה אפשר לשזור את הסיפורים אחד בשני.
ו´ אב ה´תשס"ו  
אכן אין קשר בין הסיפורים עצמם. זו הסיבה לכותרת - סיפורים שבשולי היום יום, על אם הדרך... . החוט המקשר בין כולם הוא אהבת ישראל פשוטה, טבעית ואמיתית. התכוונתי לבטא אותו בציטוט החותם מ"תנא דבי אליהו". אם רק נדע להסתכל, נראה סיפורים כאלה בכל יום. ואולי, בהסתכלות טובה ונכונה - נמצא אותם נשזרים סביבנו...
ג´ אלול ה´תשס"ו  
אכן כדי להרבות אור ואהבה, לא צריך יותר מאשר תשומת לב, חיוך , עידוד, מילה טובה לזה הנקרה בדרכך.
י"ג תמוז ה´תשס"ז  
חרדלני"קית / אורח/ת בביכורים
תודה רבה, זה מקסים
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד