בנושא
בכרם
חדשות
 
יום בשורה / אֶת-וָהֵב בסופה
בביכורים מאז כ´ אייר ה´תשס"ד

בשכבר הימים האויב הנורא
את שומרון הביא במצור;
ארבעה מצורעים לה בישרו בשורה,
לה בישרו בשורת הדרור.

כשומרון במצור- כל הארץ כולה,
וכבד הרעב מנשוא.
אך אני לא אובה בשורת גאולה,
אם מפי מצורע היא תבוא.

הטהור יבשר וגאל הטהור,
ואם ידו לא תמצא לגאול-
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור
אור ליום בשורה הגדול.

(רחל)

***

בשכבר הימים האויב הנורא
אל חדרי ליבי התגנב;
חיכיתי, ייחלתי ליום הבשורה,
היום בו ישכך הכאב.

פשט האויב ממעמקי התוהו
וכה בודדה הותירני במערכה.
אז גם אם מצורעים להושיע יבואו,
מבטיחה- אקדמם בברכה.

בין טמא לטהור לא אטרח להבחין,
אין זה זמן להבחנות מסוג זה!
כל שלוחיו של מקום בעיניי ראויים,
גם ביום בשורה שכזה---







© כל הזכויות ליצירה שמורות לאֶת-וָהֵב בסופה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
ללא נושא / נפלאית
חזק, עצוב, וכתוב היטב. מרגש לקרוא.
 
אכן רואים גאולה בכתיבתך, ואמונה אמיתית בצידקת המהלך ובוראו!
יהי רצון שלכולנו תהיי ראיה כזאת!
 
יפהפה. / רחל נ
כאבתי. אהבתי.
 
אין מילים! / אבישג מ"ט
פשוט...
באמת שאין לי מילים.
כל כך ריגשת אותי..
זה כל כך יפה לראות אנשים כמוך שיש להם אמונה כזאת טהורה למרות כל הקשיים ודווקא בגללם.
יישר כוחך.
 
שהורג מבפנים...
תיאור מצמרר- הדהד בליבי.
 
מקסים ונכון. / חובב לנדוי
תגובה מקסימה ומיוחדת לשיר שאהבתי תמיד.

והמסקנה שלך יותר נכונה, לדעתי ויותר נוגעת ללב מאשר זו של רחל.
 
שני השירים ... / עצמי עצמי
כתובים נפלא! ועזים ברוחם אמונתם!
ואכן, דרכי האל נסתרות מעימנו, ולפעמים ישלח מצורעים להושיע...

רגשתי בעוז מאוד
נפלא!!!
ט´ כסליו ה´תשס"ז  
יופי של שיר.
כ"ג שבט ה´תשס"ז  
החריזה ממש טובה, אבל המשקל לא מדוייק, וכשכותבים תגובה לרחל צריך להיזהר בזה...

גם לא אהבתי את השורה: "אין זה זמן להבחנות מסוג זה" שלא נשמעת כ"כ רחלית.

אבל תגובה יפה.
כ"ג ניסן ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים

גַּם מִפִּי מְצֹרָע - בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה הִיא / יהושע רוזנברג

מוקדש לז'אבו (זאב ארליך) בהוקרה

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר
- כְּרַךְ אֶחָד שֶׁהוֹסִיף עָמְרִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה
עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר -
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן,
וְהַנְּבִיאִים כְּבָר אֵינָם מִתְנַבְּאִים לְפָנֵינוּ
וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים אֵינָם יֹשְׁבִים פֹּה
וְקוֹל רַגְלֵי מְבַשֵּׂר לֹא נִשְׁמָע עַל הֶהָרִים
מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ
לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה נִכְרָת.
וַאֲנַחְנוּ נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ
לִנְגֹהוֹת - בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ,
כַּיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ.

בְּנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם
- אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים -
נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם
וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע.
בַּחַיִּים בָּחַרְנוּ לְמַעַן נִחְיֶה אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ,
גַּם אִם צָרוּעַ, זָב אוֹ טָמֵא לָנָפֶשׁ
יַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם יְבַשֵּׂר טוֹב יַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה
לְהָשִׁיב נַפְשֵׁנוּ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים
נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:
"אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה",
אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ
נִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים
וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם
קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ.


יוֹם בְּשׂוֹרָה / רחל

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים
פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ
אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-
בְּשֹׂרָה הוּא (מלכים ב', ז', ג-ט)

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.



http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=34962


פרשת השבוע

בשורה מפי מצורע

מאת בנימין לאו

פרשת "מצורע"

פרשת "מצורע" עוסקת בתהליך החזרת האדם הנגוע אל תוך החברה. המצורע הוא סמל יותר מממשות. אף שרוב הפרשה עוסקת בטוהרת המצורע ובתהליך שעליו לעבור כדי להיכלל בקהל ישראל, בחרו מסדרי ההפטרה את הפרק מספר מלכים ב (פרק ז), המספר את סיפורם של ארבעה אנשים מצורעים, שלא טוהרו מצרעתם, ודווקא הם זכו להיות אנשי בשורה לתשועת ישראל. כרקע לפרק מתואר המצור הקשה של צבא ארם על יושבי העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל. המצור התחיל להשפיע. הרעב התפשט בעיר "עד היות ראש חמור בשמונים כסף ורובע הקב חריונים בחמישה כסף". מלך ישראל מסתובב אובד עצות ושומע שנשים הגיעו עד כדי שחיטת תינוקות ואכילת בשר אדם. באחד מבתי העיר מסתתר הנביא אלישע ומתנבא: "כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון". הנבואה נשמעת הזויה, ושלישו של המלך השומע את דברי הנביא מגחך ואומר: "הנה ה' עושה ארובות בשמים, היהיה הדבר הזה?" והנביא מגיב מיד בחריפות: "הנכה (=הנך) רואה בעיניך ושמה לא תאכל".

כאן מתחיל הסיפור של ארבעת המצורעים היושבים בפתח העיר. הם רואים בחוץ את מחנה ארם העשיר והשבע ושומעים את קולות הייאוש בתוך העיר. בהחלטה חפוזה הם מחליטים להפיל עצמם לתוך מחנה ארם ולצפות לחסדיהם. הם יורדים בחשיכה למחנה ומגלים שהוא נטוש. לאחר שהסתאבו מהאוכל שמצאו, ולאחר שהחביאו שלל שמצאו, התעוררו המצורעים ואמרו: "לא כן אנחנו עושים, היום יום בשורה הוא ואנחנו מחשים?" הם חוזרים לבשר בעיר על נטישת ארם את המחנה. המלך לא האמין והיה בטוח שזאת מלכודת. עד שהשלים את הבדיקות המודיעיניות שלו כבר פשטה השמועה בעם, ובתוך זמן קצר התמלא מחנה ארם בהמון אדם רעב שבזז כל מה שראה. בתוך שעות ספורות התמלאו שוקי שומרון בסולת ושעורים ומחירם צנח. המלך ניסה להשתלט על ההמון הגואה, והעמיד את השליש לפקח על השער. אך העם רמס אותו בשער העיר, כנבואת אלישע.

עד כאן סיפורה של ההפטרה, סיפור של תשועה שאינו נופל משאר סיפורי הנסים הגדולים שבתנ"ך. יד אלוהים פועלת במרחב הקיום האנושי ללא מגע יד אדם. רבים הם הנסים שהתחוללו בלילות אפלים. יניי, אחד מגדולי הפייטנים של ארץ-ישראל במאה החמישית, חיבר פיוט מיוחד לשבת שלפני פסח ("שבת הגדול"), פיוט שזכה להיכנס לתוך ה"הגדה של פסח". הפיוט נקרא "אז רוב נסים" ומובאים בו כל הנסים הגדולים שעברו על עם ישראל בלילות חשוכים. כל שורה מוקדשת לאחד מפרקי הנסים. רק אירוע פלאי אחד "נשמט" מזיכרונו של הפייטן: הפרק במלכים. והרי בנקל אפשר להשוות את התשועה של מנוסת צבא ארם לסיפור הפלאי של נסיגת סנחריב מירושלים. בשני האירועים עמדה עיר בירה ש ל ישראל במצור; בשומרון אכלו נשים פריין וירושלים היתה כסוכה בכרם שכל רעיה בגדו בה. אך הפייטן מספר על הצלת ירושלים ומדלג על הצלת שומרון.

נראה בעליל שדעתו של יניי לא היתה נוחה מסיפור התשועה הזה. אמנם יום בשורה גדול היה שם, אך העם כולו, מהמלך היושב על כיסאו ועד המצורעים שהביאו את הבשורה, לא היו ראויים לה. האלימות המתפרצת מכל שורה בפרק הזה מתארת חברה מרוסקת, שהרעב והמצור חידדו עוד יותר את העלבון והריק שלה. ההפטרה מסתיימת בתיאור השליש שנרמס על ידי ההמון הצובא על השווקים. אמנם השליש קיבל את עונשו שהבטיח לו הנביא, אך העם הרומס מגלה לנו את עומק עליבותו. חשבונו של אלוהים הוא שהביא את התשועה ליושבי שומרון, אך הפייטן בחר לדלג על הסיפור כי הרבה כבוד אין בו. גם רחל המשוררת הרגישה את העלבון שבהבאת הבשורה על ידי המצורעים ("יום בשורה"): "כשומרון במצור - כל הארץ כלה, / וכבד הרעב מנשא. / אך אני לא אבה בשורת גאלה / אם מפי מצורע היא תבא. // הטהור יבשר וגאל הטהור, / ואם ידו לא תמצא לגאל - / אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול".

באתר האינטרנט "בכורים", המיועד ליוצרים צעירים, מצאתי שיר, חתום על ידי "את והב בסופה", המבקש להתעמת עם שירה של רחל: "בין טמא לטהור לא אטרח להבחין, / אין זה זמן להבחנות מסוג זה! / כל שלוחיו של מקום בעיני ראויים, / גם ביום בשורה שכזה". מה עומד מאחורי המחלוקת הזאת בין רחל, המעדיפה למות במצור ולהמתין ליום בשורה טהור, לבין "את והב", הממאנת להמתין ולהבחין בין טמא לטהור? האם הכלת ה"מצורע" (כל דור ומצורעיו שלו) אכן מביאה את אורה של הגאולה?

לפני כשנה התראיין חיים גורי ב"הארץ" וסיפר שהשיר של רחל מעסיק אותו כל חייו: "השיר הזה מבטא את ההתנגשות האכזרית בין המוחלט להיסטורי - בין הציווי המוסרי 'לא תרצח', ובין ההיסטוריה המגואלת בדם ובאלימות. לימים אני מבקש מרחל בשירי להוסיף אותי לארבעת המצורעים ממלכים ב': 'רחל, הוסיפי גם אותי כחמישי לארבעה האלה, / פחות דפוק מהם אך לא טהור מהם בתעריפה'. משום שגם אני הייתי ביניהם, בין שופכי הדם, בין הלוחמים. הייתי שותף למלחמות שהאמנתי בצדקתן". חיים גורי יודע היום יותר, מודאג יותר, אך מאמין לא פחות בצורך שבהגנה על ישראל במדינתו. היום, 11 באפריל, לפני 63 שנים, נכנס הצבא האמריקאי למחנה בוכנוולד ושיחרר את אסיריו, וביניהם אבי. הם לא זכו אפילו למצורעים שיבואו לבשר על גאולה. אנחנו, בניהם ונכדיהם, נכנסים לשבוע של חג החירות במדינת ישראל, הצועדת לקראת חגיגת השישים שלה. לא טהורה אך משתדלת להיות.




ג´ ניסן ה´תשע"א  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד