בנושא
בכרם
חדשות
 
מציאות אחרת /חלק ב´ / תשרי
בביכורים מאז ל´ סיון ה´תשס"ו

בס"ד

 

מציאות אחרת /חלק ב'

 

גם במשפחה שלי אני נחשב לילד ביישן ושתקן. סבא וסבתא תמיד שהם באים לבקר אצלנו כולם קופצים עליהם מחבקים ומנשקים אותם. אותי תמיד הם מצאו ליד המחשב או סתם יושב במרפסת ונהנה מכנפי הרוח. אני לא בחור שאוהב צומת לב. באמת שלא. אבל צומת הלב חסרה לי. עד שאדם לא מבין מה הוא מפסיד ההפסד לא דוקר לו יום יום בלב, ובאמת ככה היה. עד שלא הופנתה אלי צומת לב מיוחדת לא הרגשתי חוסר. אך מהיום בו קיבלתי צומת לב מיוחדת חיי השתנו. לטובה או לרעה אינני יכולה לומר.

 

המשפחה שלי למדה לקבל אותי כמו שאני. פעם אמי אמרה לי שהציפיות שלה ממני נגמרו. והיא תתמוך בי ותאהב אותי על כל צעד שאעשה בחיי. מצב אחד שמחתי, אבל מצד אחד התעצבתי. המשפחה היתה מוצאי האחרון. קיוויתי והאמנתי שדווקא מהם תבוא הישועה. שהם יעזרו לי, יגאלו אותי מייסורי הבדידות. אבל כנראה שהזמן הוא הרופא הכי טוב. בהתחלה שציפיותיי נסתמו הייתי מיואש ועצוב אך הזמן הוא רופא מעולה ומהר הבנתי כמו שאמרו חז"ל 'אם אין אני לי מי לי..' אסור לסמוך על אף אחד. וגם ייסורי הבדידות היו כמחשלים ולא כמשברים. התחלתי לאהוב אתם, ושעות הבדידות, הפכו להיות השיעור היפות בחיי. וככה התקדמתי בחיי, ועברתי עוד שלב. סוף התיכון הגיע. וכמו כולם המשכתי הלאה לשלב הבא.

 

יש כאלה שמתכננים להם את החיים מראש. ויש כאלה שפשוט 'משחק להם המזל' ככה גם אני. התקבלתי לישיבה שרציתי. אל תשאלו אותי איך, כי לא אדע לענות. ישיבה רחוק מהבית, ישיבה גדולה שבא אין יחס אישי לכל אחד. העדפתי שיתייחסו אלי כמו אל מספר ולא כאל אדם מיוחד. לאחר חצי שנה של התמדה ולימוד כמו כולם הגיע עוד תקופה.

 

תמיד חשבתי שדרכה של העולם היא שכל אחד שונה מהאחר, בכל מיני תחומים. אחד שמן, אחד מכוער, אחד שקט, אחד ביישן, אחד חכם. אבל מאוחר יותר בחיי, בזמן הצבא התברר לי שזה לא ממש ככה, לא מדיוק.

גם אדם שהוא שמן חייב להיכנס למדים צמודים וצפופים כאילו היה דוגמן. וגם אדם איטי חייב להקפיד על הזמנים כמו אדם זריז. בצבא כולם שווים בעיני כולם. לא, אני לא משלה את עצמי שאין אפליות, שאין קשיים, שאין דברים מעצבנים ושהכל חלק. ממש לא. גם בתקופת הצבא עברתי משברים לא קלים. במיוחד אני וחוסר כשרון הדיבור שלי, שהיו צריכים תורן מתנדב נידבו אותי להיות התורן ומכיוון שפי רוב היום סגור לא התנגדתי ולכן הייתי 'תורן בהתנדבות קבועה' וזה היה נח לכולם, לכולם חוץ ממני.  מהר מאוד גילה את זה המפקד שלי. אך, רמי. רמי היה האדם הראשון בעולם שדיברתי איתו יותר מ60 שניות.

אבל כמו כל הדברים הטובים התקופה הזאת עברה, ועברה מהר.. אולי מהר מידי. ושנת השרות שלי וארבעת החודשים המסתעפים שלה עברו כהרף עין. גם בימי בישיבה הייתי חולם ונזכר בימי הצבא, בשבתות בחברון, ובמחסום חווארה, על הצניחות והמבצעים.

 

התקופה בישיבה זו תקופה בלתי נגמרת. היא לא מסתימת, ולמרות שהרגשתי שבמובן מסוים השתנתי מעט, התבגרתי, נהפכתי בחור. בחור חסון, חזק מבחינה גופנית. יפה תואר ויפה מראה. כבר היתה לי דעה מוצקה (למרות שאף אדם לא 'זכה' לשמוע אותה.) התחזקתי גם מבחינה רוחנית ונהפכתי כמעט לבחור מן השורה. השורה האחורית.  נוסף לכך מצאתי את התרופה שלי. שאדם שרוי ימים שלמים בבדידות, נוצרת לו מציאות של בטלה מסוימת. בישיבה מצאתי את התרופה, התרופה היא התורה. ימים שלמים למדתי תורה, לבד ובשיעורים, בחברותא וביחידים. בתקופה שלפני הצבא החברותא שלי היה נחום. הוא היה ההפך הגמור ממני, פעם חשבתי שבכוונה שידכו בינינו, שישפיע עלי, שינסה לכבוש אותי עם אישיותו הקולנית. לא פעם הוא ניסה להוציא אותי משלוותי כמו שהוא מגדיר את זה. לדובב אותי, לדבר איתי, לצחוק איתי. אני לא מלאך, קרו מקרים בהם לא הייתי מתאפק ושהוא היה מבין לא נכון, או לחלופין מראה לי שהבין לא נכון הייתי מאיר את עינו, נראה לי שאלו היו הפעמים היחידות שהוא שמע את קולי. פעם הוא ניסה בדרך רצינית 'נעם מה נסגר?' ופעם בדרך הומוריסטית 'חשבתי שיש לך קול עמו אביב גפן לפי השתיקות'. היו פעמים שהוא אמר בדיחה וצחקתי איתו. זה היה מבחינתו הצלה כי אחרי בדיחה מוצלחת שבוע הוא היה רציני. נחום בכלל היה בחור רציני, עמוק ומעניין. הוא לימד אותי הרבה על חיי הישיבה, על הקודש שיש בה, על הטוהר שיש בתורה. הוא הקנה לי אהבת תורה. אהבתי אותו למרות שהוא היה בטוח שאין לי בכלל רגשות. 'אדיש' הוא קורא לי.

 

לאחר תקופה הצבא נחום כבר היה חתן טרי, במזל הוא התחתן, ועם החתונה הוא עבר דירה ולא שמעתי ממנו יותר. לצערי, כי היו רגעים עם נחום שהרגשתי שאני הולך להישבר ופשוט לדבר איתו על הכל, אבל לא הייתי מסוגל. והצבא הפריד בינינו ועכשיו גם הוא אי שם רחוק בצפון בגרעין תורני. בשבועות הראשונים אחרי חתונתו הוא היה מרבה להתקשר. 'אתה תמיד מוזמן.. ' אבל ההרגל מכהה את הרגש וגם הוא שכח להתקשר. וכך הקשר דעך.

עמד מולי אתגר חדש שחזרתי לאחר השרוט הצבאי, למצוא חברותא חדש. ומכיוון שנחשבתי לגאון שקט הר"ם ביקש אם אוכל למרות שאני רק בשיעור ג' להתחבר לבחור צעיר שהגיע רק עכשיו. חזרתי לישיבה בתקופה הקרובה לתחילת השנה החדשה, חבר'ה צעירים ויפים הצטרפו לישיבה וגם הם כמונו, מספרים. או ככה אני חשבתי. יואל החברותא שלי לאחר הצבא הזכיר לי המובן מסוים את עצמי. גם הוא היה שקט, ואת רוב שעות הלימוד במשותף העברנו בשתיקות. מידי פעם הוא סיפר שלי על מה שעובר עליו בישיבה, על החדר שלו, על החברים, על המשפחה. ואני הייתי יושב ונמצא שם בשבילו. בגלל זה אני גדול. לא הפריע ליואל שרק הוא זה שמדבר.

 וככה עברה תקופת הישיבה. היו עליות ומורדות אבל בכלליות ניתן להגדיר אותה כתקופה שעוברת על ציר ישר של פלוסים ומינוסים.

 

את הישיבה עזבתי בגיל 26, אומרים שמקומות טובים אף פעם לא עוזבים. וככה היתה הישיבה. ידעתי שתמיד היא שם בשבילי אם אני אתגעגע לשיעור טוב, למשמר או ללימוד מעמיק. לפעמים הייתי בא לבקר, הרמי"ם שלנו היו אנשים חמים שקיבלו את כולם אל חיכם. את כולנו, את השמחים, את העצובים, את היפים, את המכוערים, ואת השקטים. למרות שכולם בדרך כלל נפתחו אליהם אני הייתי סגור. אבל אהבתי והערכתי אותם.

 

עכשיו עמדו מולי שתי מטרות עיקריות, חתונה בעזרת ה' ולימודים.

 



תקווה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לתשרי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ תמוז ה´תשס"ו  
בכל מקרה, לא חשבתי לקרוא את זה פשוט כי אני מידי חסרת-סבלנות בשביל סיפור בשני חלקים.
מהסיבה הזאת, אני לא קהל היעד של הסיפור הזה, אבל אני אגיב בכל זאת ותבחרי אם להפנים-
קודם כל, קראתי רק את הפרק הזה (אני מאמינה שכתיבה טובה של סיפור אפשר לזהות גם אם קוראים מהאמצע, בהנחה שהכותב שמר על סגנון אחיד י
ב´ תמוז ה´תשס"ו  
על סגנון אחיד יחסית)
בכולופן, הכתיבה שלך טובה, אבל אני מודה שהיה לי קשה לעקוב עד הסוף (לא רק בגלל החוסר סבלנות שלי). כדאי לעבור ולנסח כמה משפטים מחדש, שיהיו פחות מסורבלים. וגם, כדאי להוריד חלק מהפסקאות, שלא מקדמות את העלילה ולא מוסיפות משהו מיוחד לסיפור, אלא בעיקר מאריכות אותו. את כל אלה כדאי לך
ב´ תמוז ה´תשס"ו  
כמובן לעשות בלי לפגוע בחוכמת חיים הנהדרת שהשחלת שם. בהצלחה!
ו´ תמוז ה´תשס"ו  
זה יפה (קראתי גם ת'חלק הראשון) אבל...
זה דיי מבאס...
בא לי להעיף לר כפה...
כ"ג תמוז ה´תשס"ו  
מזל שמדי פעם אני מבקר באימייל את המנויים שלי...

כתיבה יפה מאוד
רק שהסוף קצת קטוע לדעתי...
כ"ג תמוז ה´תשס"ו  
בס"ד

תודה על התגובה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד