המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
הפיה הטובה / איש מילים
בביכורים מאז כ"ד סיון ה´תשס"ו

היא נחתה בשארית כוחותיה, מנערת את כנפיה בכאב, מנסה לשחרר את השרירים. רגע אחר כך, כשקיפלה סוף סוף את הכנפיים, הפנתה מבטה לאחור, אל ממלכת פנטזיה ולא יכלה שלא לתהות על מראה עיניה. הכל נראה שליו כל כך, ציורי כתמיד, מלא הוד והדר, כאילו לא השתנה דבר, אבל משקל שקי הכאב על צווארה העיד, כי דבר לא ישוב עוד להיות כשהיה.

 

לא הייתה מאושרת ממנה, אז, כשקיבלה את המינוי. ובאמת, עשתה את הכל בכדי לעמוד במשימה. ממלכת פנטזיה עוד הייתה אז קטנה ומספר נתיניה לא רב, אך היא טיפחה אותם בחן ובאהבה.

 

כמה אהבה את נופי הממלכה, הרים קסומים בצבעים עזים, פריחות נועזות של פרחים נדירים, בתים נמוכי קומה, עשויים שורות שורות של לבנים, לעתים זהות במספר ובגימור ולעתים שונות זו מזו לחלוטין.

לא פעם נדמה היה כי עוד רגע ותאבד דרכה בנופים, שהשתנו מיום ליום, אך היא אהבה את השנויים, אהבה את הצורות והצבעים החדשים ובמטה קסמים פילסה שבילים משלה ביניהם, מרחפת מנתין אל נתין, נוגעת בחיוכה בכל אחד ואחד ועם כל נגיעה, לוקחת עמה מעט מצערו וכאבו ומשרה עליו מעט משמחתה, עד שבכל הר וגיא, על כל בית או עץ, יכולת לזהות את סימני חיוכה, כטביעת אצבע שהותירה אחריה בכל מקום שעברה.

 

לאט לאט יצא שמעה של הממלכה למרחוק ועוד ועוד נתינים באו לדור בה. חלקם נושאים עמם חיוך משלהם. חלקם נושאים עימם עננים שחורים של כאב וזעם, מטילים צל כבד על כל הממלכה.

 

ככל שגבר זרם הנתינים הלכו והשתנו פני הממלכה. היא גדלה וגדלה, מקבלת צורות חדשות וצבעים שטרם נראו בה. בכל מקום יכולת לראות עוד ועוד אזרחים נושאים עיניהם אל על, מחפשים את שובל כנפיה, מייחלים לה שתבוא ותיגע גם בם. והיא, בלא לאות, הניעה את כנפיה, ממהרת מגיא להר, מכרם לפרדס, זורמת עם הנחלים החדשים, צומחת עם העצים וננעצת ביסודות הבתים וככל שהם מתרבים כך היא מגבירה את קצבה, מגיעה אל כולם וכל אחד זוכה לחיוכה, כביכול הכינה לו חיוך מיוחד משלו, וכל אחד שנגעה בו, חש כיצד הוקל עליו משאו ומעט מכאבו עבר הלאה יחד עימה.

 

לא פעם נדמה היה כאילו טמנו לה מארב. מנה גדושה של זעם ואיבה חיכו לה כשבאה ובפתע כבדו שקי הכאב שעל כתפיה, עומדים לפקוע מעומס תכולתם. אך היא, אזרה עוז והניפה ביתר שאת את כנפיה, ובשארית הכוחות האירה חיוך זוהר ומיוחד, מפזרת את ענני השחור ומשיבה לממלכתה את הצבע והאור.

 

הימים חלפו ונדמה היה כי אין זו עוד ממלכתה. לא עוד הייתה בה האינטימיות של פעם, לא עוד יכלה לראות בכל פינה את חיוכה. שקי הכאב שעל כתפיה הלכו וכבדו, מעיקים עליה, מאטים את מעופה.

 

"חדלו" התחננה לא פעם, "די לזעם, די למריבה ומדון, אין עוד בכוחי לשאת"  ולא פעם שמעו לתחינתה. לא פעם היסו עצמם, נזהרים שלא להכביד משאה. אך אז, כששב חיוכה להאיר, היו שוכחים את תחינתה, שוכחים את כובד מטענה ושוב היו עננים שחורים מעיבים על שמי ממלכתה ושוב היה עליה לשאת במעמסה.

 

והנה היום, ברגע אחד, פתאום, בלא כל אזהרה, הוטחה בה עוד פיסת כאב אחת קטנה ומייד עלו השקים על גדותיהם ומשקלם משך אותה מטה מטה מבלי שיכלה עוד להתנגד.

 

היא עמדה על הגבעה, מסירה לראשונה את השקים מכתפיה ומניחה אותם על האדמה. משהו פקע בגבה, בעת שעשתה זאת, ועבר עוד רגע בטרם הבינה כי היו אלה כנפיה שנשרו ונפלו אל האדמה. לרגע אחזה בה החרדה, איך תרחף בממלכה? ומה יעשו נתיניה בלי מגעה וחיוכה?

אך אז, הפנתה עוד מבט לאחור ולפתע הבינה כי כל הצער, שנטלה עימה, לא עצר מבעד צער נוסף לחדור פנימה וכי לעולם לא יהא בכוחה למגר את כולו. לפתע ראתה כמה בגרו נתיניה וכמה למדו בזמן שעבר וידעה, כי עתה יוכלו לו לצער לבדם.

 

מול עיניה המשיכו פני הממלכה להשתנות, בתים חדשים נבנו, פלגים חדשים זרמו, הרים חדשים נישאו אל על, ועל כולם נישא חיוכה. והיו לו לחיוך פנים רבות וגוונים שונים עד שלא ניתן עוד לזהות את מקורו, אך היא ידעה כי שלה הוא וכי ניטע הוא בלב נתיניה לעד.

 

היא נפנתה והחלה יורדת במורד הגבעה, חוצה את גבול הממלכה ומשאירה מאחור את שקי הכאב ואת כנפיה ולראשונה מזה זמן רב, חשה לפתע, משוחררת וחופשיה.

 

 

 

מוקדש באהבה והערכה לרחל נפרסטק,

הפיה הטובה של אתר ביכורים.

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד סיון ה´תשס"ו  
כ"ד סיון ה´תשס"ו  
אכן רחל הפיה הטובה של ביכורים
כ"ה סיון ה´תשס"ו  
כתוב היטב, ואיכשהו, עשה את דרכו וחלחל...
כ"ה סיון ה´תשס"ו  
יפה כתבת!
לא היה צריך לפרט ולהזכיר את שמה של רחל. זה היה ברור מהתחלת הסיפור.
כ"ה סיון ה´תשס"ו  
התאהבתי..
כ"כ רחל
(מהמעט שהספקתי להכיר..)

חימשתי,
נהדר.
כ"ה סיון ה´תשס"ו  
לאיש מילים,
ולרחל.
כ"ה סיון ה´תשס"ו  
כתיבה נאה ,איש מילים.
המטאפורה עשירה ויצירתית.
באופן אישי, כאחד מראשוני הנתינים בממלכה, כואב לי מאוד.
מוטי
כ"ו סיון ה´תשס"ו  
זה מקסים כל כך.
תודה לרחל.
כ"ו סיון ה´תשס"ו  
וכל כך עצוב שהסיפור לא כל כך דימיוני.
כ"ו סיון ה´תשס"ו  
כתוב מקסים. עשה לי עצוב כזה... אבל גם טוב.
מתנה נפלאה לרחל, אין מתאים מזה בשבילה.
כ"ז סיון ה´תשס"ו  

מרגש. אין לי מילים.
כ"ח תמוז ה´תשס"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד