המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שלושה חברים / עז...
בביכורים מאז ג´ סיון ה´תשס"ו

שלושה באו להפר את בדידותי

הסגריה,

הפרה שעל השוקולד

ועכבר המחשב.

 

עשן הסגריה נוגע קלות בפניי

הפרה נושקת על שפתיי

והעכבר נותן לי יד

במשעולי החושך- שלא אמעד.

 

הם מצטרפים אליי לטיול לילי

בנתיבי הבדידות

מתפתלים איתי בין נופיה

נופלים איתי במכשוליה

מתפעמים איתי מהודה והדרה.

 

וכשאיילת השחר מתעוררת

אנו שבים אל הבדידות

בתוך ההמון הגדול.

 



בדידות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעז...
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ סיון ה´תשס"ו  
מעניין מאיפה...
אני מאוד אוהב אותו
אבל אני משוחד
אז אני אתן לאחרים
להגיב
ג´ סיון ה´תשס"ו  
אפילו מאוד!
ג´ סיון ה´תשס"ו  
אהבתי, זורם היטב וצורב היטב.
ג´ סיון ה´תשס"ו  
בס"ד

הסיגריה ב"ה עדיין לא :)

יפהפה...סימל בשבילי בדיוק את ההתמכרויות האלה, שכביכול משלימות לנו את הצורך בחיים\חברים, עד שאתה תופש את עצמך נבלע בהמון, משהו חסר חשיבות, בגלל
שלא השכלת להגביל את עצמך ולחפש אחר הדברים האמיתיים....אני מניחה שלזה התכוון המשורר...?
ג´ סיון ה´תשס"ו  
ממש טוב. אהבתי באמת. (גם אני מחוברת רק לפרה ולעכבר...)
זורם, הסוף נוגע.
ג´ סיון ה´תשס"ו  
רעיון.
התחברתי בעיקר לחלק האחרון.
ג´ סיון ה´תשס"ו  
זה מאוד נחמד אבל למה סיגריה????
ג´ סיון ה´תשס"ו  
זיהיתי היטב את תחושת הבדידות.

התחושה היא של בדידות הרסנית, היתכן? אולי זה בגלל ששלושת ה"חברים" מסמלים בשבילי כוחות הרסניים.

בכל אופן האוירה חזקה מאוד.
ג´ סיון ה´תשס"ו  
אהבתי את ההאנשה של שלושת החברים. את הבדידות שנובעת מהשיר את התיאור של הטיול הלילי. ואת הבדידות שבסוף השיר, הבדידות שגורמת להתפכחות מהעולם השונה האחר שמתואר בשיר.

ויער, אני חושב שהשיר שמהדהד ברקע הוא שירה של לאה גולדברג (ההתחלה דומה)
שלושה עמדו מול שבריו של שלם. ההתחלה דומה אבל השאר ממש ל
ג´ סיון ה´תשס"ו  
א קשור.
ד´ סיון ה´תשס"ו  
כ´ אלול ה´תשס"ו  
מורגשת היטב בשיר זה בדרך מקורית דרך האנשת הפריטים האהובים על הדוברת בשיר-שוקולד, סיגריה ומחשב...הבדידות משתלטת על כל חלקי הגוף...ומורגשת היטב דווקא בתוך קהל של המוני אנשים זרים.
נהדר.
כ´ אלול ה´תשס"ו  
העברת חזק וקולע את מסע/משא הבדידות.
"החושך" בשורה הסוגרת את בית II קצת הפריע לי.
הבית הסוגר את השיר מאוד מעצים ומעמיק פנימה וכתוב מיוחד.

עם אלהים
ד´ טבת ה´תשס"ז  
מספיק, לא?
5
ד´ טבת ה´תשס"ז  
אהבתי את השימוש ב"יומיומי" מול הנגיעה ב "אילת השחר. מתוק..
א´ אדר ה´תשס"ז  
אם לרגע אחד, באשליות שלי, נתתי לעצמי לחשוב שאני נטולת משענות רגשיות.. באת את והעמדת אותי על מקומי.. ,מצאת מקום חרפתי".. כי מי באמת לא נשען על הפרה של עלית ועל "מה מצב המייל שלי" פעם בכמה זמן.. כולנו מכורים.. רק שלא אצל כולנו נמות מסרטן.. יש שפשוט צריכים להרים את הראש למר- אני מנסה לבד, בלי משענת. אולי עכשיו כשביחד יהיה יותר קל. אשריך שפקחת את עיניי למציאות מובנת מאליה. תודה טל (:
א´ אדר ה´תשס"ז  
אצלי החברים הטובים האלה באים גם מתוך עצלות, לאו דווקא ממקום של בדידות.. אבל זאת ההתחברות שלי, והיא לא מבטלת בכלל את האמירה הנכונה והפשוטה של השיר שלך (: סתם, וידוי קטן..
ג´ אדר ה´תשס"ז  
בפעם השניה אני אוהב את זה אפילו יותר.
המשפט החביב עלי הוא "והעכבר נותן לי יד במשעולי החושך- שלא אמעד".
את כותבת בצורה כל כך אמיתית ונוגעת.
יש לך מתת אמיתית.
ט"ז אדר ה´תשס"ט  
חמוד ואמיתי.
מתאר את המסע שכה רבים מאתנו עושים בלילות עצובים ובודדים.
ט´ אייר ה´תשע"ב  
רק את הפסקה האחרונה לא הבנתי.

"אנו שבים אל הבדידות" מי הם ה'אנו' האלה?
הסגריה , השוקולד והעכבר, נכון?
אבל גם כשמאיר היום, : העשן הסגריה נוגע קלות בפניי - אינו משנה את מנהגו ונוהג בשפתיים
הפרה נושקת על שפתיי - כך השוקולד
והעכבר נותן לי יד
במשעולי החושך- שלא אמעד - ואני מניחה כי גם העכבר.

אז בעצם מי שחוזר לבדידותו - זו אני! לא הם. הם ממשיכים במנהגם.

אלא אם תגידי כי את תהליך הכתיבה את מבצעת רק בלילה. ולכן, השמירה החזקה של העכבר מתקיימת אז.

אנו שבים אל הבדידות
בתוך ההמון הגדול. - זה משפט מאוד מדוייק. גם ואולי בעיקר בתוך ההמון שנע קדימה אנחנו מגלים כמה אנחנו לבד.

אוי. לא הייתי צריכה לקרוא את השיר הזה עכשיו. :)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד