המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורים מהחיים 10: לאט / אסף להד
בביכורים מאז א´ סיון ה´תשס"ו

(סיפור נוסף בסדרה של סיפורים מהחיים. סיפורים הבדויים מהלב אבל מבוססים על ארועים אמיתיים שסיפרו לי חברים ואחרים).

 

הם חושבים שאני לא מבין, אבל אני מבין מצוין.

 

השם שלי הוא יוֹנָה. אבל אמא שלי קוראת לי יוני.

 

אני כבר לא כל כך ילד, אלא בן עשרים ואחת, אבל עדיין מדבר לאט, הולך לאט, ועושה הכל לאט.

יש ילדים שרואים אותי ברחוב וקוראים לי מפגר, אבל אני חושב שאני פשוט איטי.

 

בכלל אני חושב, שאם יש מישהו שמשגיח עלינו מהשמים, הוא בטח התבלבל ביום שנולדתי. הוא שכח שאני עושה הכל לאט והביא אותי למשפחה שהכל בה קורה יחסית מהר.

 

אבא שלי, לדוגמא, עזב את הבית שלנו כשנולדתי.

הוא אמר לאמא שאני שייך למשפחה שלה ועזב. וככה גדלתי מאז שאני זוכר את חיי, בלי אבא.

אמא ניסתה במשך כמה שנים לשמור עליי לצידה, אבל כשהגעתי לגיל 8 היא פשוט התייאשה, ואני עברתי לגור במעון עם ילדים כמוני.

 

במעון הזה, דאגו לי לאוכל ומקום לישון, אבל היו שם ילדים שלא כל כך הסתדרתי איתם. הם צחקו עליי וניסו להרביץ לי. אני הייתי די חזק, ולמרות שהייתי בן שמונה, הצלחתי לשמור על עצמי. אבל, בגלל שהלכנו מכות, החליטו להעביר אותי למעון חדש.

אמא היתה מאוד עצובה, אבל הסברתי לה שזה לא באשמתי. אז היא חיבקה אותי, נישקה אותי על הלחי, לקחה את היד שלי והביאה אותי למקום החדש.

 

במקום החדש, כבר שמעו על מה שקרה עם הילדים האחרים במעון הקודם, ובגלל זה, השגיחו על כל מה שקורה איתי, עד שהצלחתי למצוא לי כמה חברים חדשים במעון החדש.

 

אני גר במעון. בבוקר ההסעה באה ולוקחת אותי לבית ספר ובצהרים אני חוזר. במעון אני משחק קצת, מתקלח ואפילו ישן.

אז זהו, עכשיו אני לומד בבית ספר תיכון, ובסוף השנה, אני מסיים את בית הספר. לגמרי. אני אהיה כבר "בוגר", ואגור במעון מיוחד שקוראים לו "הוסטל" עם עוד חברים חדשים.

 

את בית הספר אני אוהב קצת, וקצת לא. אני אוהב כשלמורה יש זמן בשבילי, אבל אני לא אוהב כשמזרזים אותי ואומרים לי לעשות הכל מהר. כבר אמרתי לכם. אני עושה הכל לאט. לאט.

 

בבית הספר אני הכי אוהב את יום שני. כי ביום שני, אני הולך להתנדב בצבא.

אתם שואלים מה כיף בזה שהולכים לצבא?!

אני אסביר לכם.

 

הכיף זה, שבצבא אפשר לאכול פעם אחת, לגמור הכל מהצלחת ולחזור שוב פעם כדי למלא את הצלחת מחדש. ואם אני עוד רעב, אפשר לחזור ולאכול עוד פעם מהאוכל.

פעם חזרתי ולקחתי חמש פעמים מהאוכל. מילאתי את הצלחת עד למעלה, ואכלתי. ושוב פעם, מילאתי ואכלתי. ככה עשיתי חמש פעמים, עד שהייתי שבע.

 

אתמול אמא באה לבקר אותי במעון.

אמא היתה עצובה. היא באה ודיברה עם המנהלת, ואחר כך עם המטפלת שלי, ובסוף היא נכנסה אלי לחדר.

אמא רצתה לדבר, אבל לא הצליחה להגיד כלום. היא פשוט הסתכלה עלי, והתחילה לבכות.

היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ושהיא רוצה שאני אזכור את זה תמיד.

היא אמרה, שהיא לא תוכל לבוא לבקר אותי שוב פעם. אחרי זה היא אמרה, שלא תבוא יותר אף פעם.

 

אמא אמרה לי, שהרופא אמר לה שיש לה מחלה קשה שקוראים לה גידול, והוא גודל מהר.

 

זה היה ממש מוזר, כי אמא בכלל לא נראתה לי חולה. היא אפילו לא השתעלה. אפילו לא קצת.

גם נזלת לא היתה לה.

 

ואני חשבתי שזה מוזר שהגידול הזה גודל מהר. אני הרי עושה הכל לאט. אז גם הגידול הזה צריך לגדול לאט.

 

אבל אחרי זה הבנתי.

 

הגידול הזה גודל אצל אמא שלי. וכבר אמרתי קודם שאם יש מישהו שמשגיח עלינו מהשמים, הוא בטח התבלבל ביום שנולדתי. הוא שכח שאני עושה הכל לאט והביא אותי למשפחה שהכל בה קורה יחסית מהר. כנראה הגידול גודל מהר, כי הוא אצל אמא.

אני חושב שאם הגידול היה אצלי, גם הוא היה גודל לאט...

 

(מוקדש באהבה לכל ילדיו של בורא העולם, המתמודדים יום יום עם מגבלות החיים ולכל המסייעים בידם להצליח בהתמודדות).



עצב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ סיון ה´תשס"ו  
א´ סיון ה´תשס"ו  

זה סיפור עצוב כ"כ איזה עולם קשה, אהבתי את הכתיבה האיטית, כאילו הולכת אותי בקצב של המספר...
א´ סיון ה´תשס"ו  
הזווית מצוינת, והכתיבה טובה מאוד.
(הרעיון של הלאט פשוט טוב).
א´ סיון ה´תשס"ו  
יפה קצת הזכיר לי את המקרה המוזר של הכלב בחצות או איזה ספר דומה
א´ סיון ה´תשס"ו  
מדהים ועצוב.
5
א´ סיון ה´תשס"ו  
דוקר בלב.. / אורח/ת בביכורים
בס"ד

דוקר כל כך. ממש כואב לי. לקראו את הסיפור, להבין את המציאות.

דוקר מאוד.
כתבת כואב.
א´ סיון ה´תשס"ו  
בס"ד

בטעות לא התחברתי.

כואב לי הסיפור הזה.
ב´ סיון ה´תשס"ו  
אני דווקא אבקש לפרוס לפניכם התבוננות קצת אחרת על הסיפור, שהיא איננה כל כולה כאב, אלא דווקא השלמה.

תנסו להתנתק ממימד ההתייחסות שלכם, כאנשים בוגרים ורציונאליים לארועים. תנסו להתבונן על הסיטואציה מבעד לעיניו של יוני המספר. לא בִּכדִי הסיפור מתואר מההיבט הזה. הטעם הוא, כדי לאפשר לקורא להסתכל על ה
ב´ סיון ה´תשס"ו  
ענין בפרספקטיבה קצת שונה מהמקובל, כמו שיוני מתבונן בה:
יוני גדל, לפי הסיפור, ב-15 השנים האחרונות במעון, במנותק מאימו. הוא מנהל חיים שממלאים את עיתותיו בתוכן. תוכן שקצת שונה מזה של נער טיפוסי בן גילו, אבל בתוכן שממלא את ימיו ולילותיו, לפי רצונו וצרכיו.
יוני רואה במהלך חייו את המהלך הסדיר והנורמ
ב´ סיון ה´תשס"ו  
אלי. יכול להיות שזה מפני שהוא לא מכיר צורת חיים אחרת. ויכול להיות, שזה מפני שזוהי צורת החיים לה הוא זקוק. הוא אינו זקוק לריגושים של כתיבת יצירות באינטרנט, של משחק עם חברים במשחק הפלייסטיישן האחרון שיצא, או בדפיקת ראש בפאב עם החברה. הוא גם לא צריך שמכבי ת"א יקחו את אליפות ארופה, ואפילו לא מטריד אותו
ב´ סיון ה´תשס"ו  
מהו הדף היומי, ומתי רב פלוני מעביר שיעור. הוא חי את חייו, במעיין בועה שיצר לעצמו. ויכול להיות שבעיניו, זוהי מהות החיים.

יותר מזה. יוני לא רואה את עצמו כעזוב. אפילו לא כנער חריג בחברה. הוא רואה את עצמו לכל היותר כנער איטי "שעושה הכל לאט", ושלפעמים מישהו "מתבלבל" שם למעלה ושולח אותו לסיטואציות
ב´ סיון ה´תשס"ו  
בהן החיים אצים ורצים להם, לנגד עיניו של יוני.

יש בהתבוננות הזו, דווקא סוג של אופטימיות זהירה, בבחינת "לכל אדם ולכל בריה, הקב"ה מעניק די מחסורה שיחסר לה".

ושיהיה ברור. אין ספק שהמדובר במקרה טראגי בכל קנה מידה רציונאלי. החכמה של יוני, שאותה ניסיתי להעביר בדרך ההתבוננות המיוחדת שלו, היא,
ב´ סיון ה´תשס"ו  
שניתן להתבונן על מהלך החיים גם בדרכים לא קונבנציונאליות. שהכל תלוי בעיני המתבונן.

והערה אחת לסיום.
גם בעינים אובייקטיביות, לא ברור לי האם המכה שניחתה על יוני קשה יותר להתמודדות, לנוכח "איטיותו" או שהיא קלה יותר. האם במקרה שיוני היה ילד רגיל שמבין את המשמעויות השונות, שיש לו את הידע ויכולת
ב´ סיון ה´תשס"ו  
הסקת המסקנות של נער רגיל בן גילו - האם ההתמודדות היתה קשה לו יותר, או שמא קלה יותר?

אינני יודע את התשובה. ניסיתי בסיפור הקצר הזה, לחשוף אתכם, הקוראים, ואותי כמספר, לסיפורו המרגש של יוני, אבל גם לצורת ההתבוננות המופלאה שלו על החיים.

נ.ב.
בהתבוננות מבעד לעינים אמוניות, אנחנו צריכים ל
ב´ סיון ה´תשס"ו  
הבין שיוני הוא ילד עם השגחה פרטית מיוחדת. הוא יודע להתבונן על העולם בדרך שונה, ולהתמודד עם המציאות באמצעות הכלים השונים והאפשרויות השונות שנתן לו הבורא.
אנחנו צריכים לדעת שהבורא הזה, דאג להפקיד את יוני בעולם במצבו, מתוך ידיעה שהוא נתון לדיור מוגן בהוסטל עד סוף ימיו, בפיקוח החברה ובטיפולה. הוא אינו נעזב מלב, ותמיד יהיה מי שידאג לצרכיו. גם כאשר הוריו הביולוגיים לא יהיו עוד בנמצא.
והכי חשוב. שתמיד תמיד, הבורא ימשיך וישגיח על בנו האהוב, השונה, וכן, ה"איטי".
ב´ סיון ה´תשס"ו  
חזק ועצוב.
סגנון הכתיבה הזכיר לי את "המקרה המוזר של הכלב.."(כמו שציינו כבר).
ב´ סיון ה´תשס"ו  
בס"ד

קראתי את מה שאמרת, ואת הסיפור שוב. ו.. מה אני יגיד לך 'וואלה צודק'?

למרות שעכשיו קראתי יותר בפרספקטיבה שלו אני יכולה להבין את מה שאמרת.

זה עדיין סיפור כואב ועצבו כי אנחנו קוראים את זה כן מנקודה מבט שלנו.

אולי מנקודה המבט שלו של הילד זה לא כל כך מקרה עצוב לנו כאנשים
ב´ סיון ה´תשס"ו  
שמסתכלים מצעד אחד אחורה זה כן עצוב.

אמרתי כבר, כתוב יפה. הצלחת לעורר הזדהות.
ונכון, "דע לך שכל עשב יש לו ניגון.." אז לכל אדם שלא יהיה?!
ב´ סיון ה´תשס"ו  
כמה דברים מעניינים אותי:
-איזו "בעיה" יש לילד הזה?
-למה קוראים לו דווקא יונה/יוני? עכשיו אני חושבת על זה שיונה עפה מהר, שהיא סמל לחופש, וזה בדיוק הפוך מיוני ש"כבול" לאיטיות, אבל השם לא כ"כ בא לידי ביטוי בסיפור.
-יוני מבין שאמא חולה, ואז הוא חושב שהגידול אצלו, אבל אז הוא מבין שזה כן אצל אמא.
ב´ סיון ה´תשס"ו  
. קצת בלאגן בקטע הזה, בהבנות שלו.

אהבתי מאוד את העניין של ה"לאט".
ב´ סיון ה´תשס"ו  
ליעלי / אורח/ת בביכורים
הילד סובל מפיגור (כתוב: "יש ילדים שרואים אותי ברחוב וקוראים לי מפגר").

הוא לא חושב שהגידול אצלו. הוא חושב, שסביר להניח שאם הגידול (שהוא כנראה לא מבין את משמעותו) היה אצלו, אז גם הגידול היה גדל לאט. ורק בגלל שהגידול אצל אמא שלו, הוא גודל מהר...
ב´ סיון ה´תשס"ו  
זה שהילדים קוראים לו "מפגר", זה לא אומר. יש הרבה סוגים של בעיות שילדים מתייחסים אליהם כאל פיגור.
אבל אולי זו באמת הכוונה.

התייחסתי לזה:
"ואני חשבתי שזה מוזר שהגידול הזה גודל מהר. אני הרי עושה הכל לאט. אז גם הגידול הזה צריך לגדול לאט.



אבל אחרי זה הבנתי.



ה
ב´ סיון ה´תשס"ו  
גידול הזה גודל אצל אמא שלי.."
-שלפי זה הוא מבין שהגידול אצלו.
ג´ סיון ה´תשס"ו  
חזק במיוחד !
כתיבה מעולה!!!
ג´ סיון ה´תשס"ו  
קשה לי להתייחס להשוואה שערכו פה חלק מהמגיבים לספר הידוע "המקרה המוזר של הכלב..."
לא נעים לי להגיד, אבל אני מודה שלא קראתי את הספר הזה (כן, אני יודע שיש לי בּוֹר בהשכלה), ולכן קשה לי להתייחס להשוואה אליו.

בכל זאת, אקבל זאת כמחמאה לאור היותו של הספר - רב מכר עולמי... (:
ג´ סיון ה´תשס"ו  
בס"ד
עצוב נורא וכתוב נפלא....אני דווקא כן קראתי את המקרה המוזר של הכלב
(אפילו עשיתי עליו רפראט) ואני חושבת שהנקודה להשוואה היא ששניכם נכנסים לראש של הילד המוגבל ומצליחים ממש לדבר מתוכו...מה שהפך את הספר שלו לרב מכר עולמי ומה שבע"ה, אולי גם יהפוך את שלך...
ד´ סיון ה´תשס"ו  
אהבתי את הכתיבה מאוד,
ובעיקר את הרווח הגדול בין השורות. הוא עזר ל להבין את ה"לאט".

ואני גם קראתי את המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה,
אבל זה לא הזכיר לי ממש את הסיפור שלך. אולי קצת בסגנון...
פשוט שאחרי קראתי את המקרה המוזר הרגשתי רחמנות על הילד שהוא לא מבין כלום ומסבך את עצמו בכל כך רבה
ד´ סיון ה´תשס"ו  
דברים והכל בלאגן אצלו...
ואילו כאן רואים את השלווה שבאה עם הילד, את התמימות שלו.
דווקא את היופי שיש בצורת החיים שלו.

אה, ובפיסקה האחרונה, אני חושבת שהגידול *גדל* ולא גודל...

-ד. מחכה לספר השלם-
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד