המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה - י"ג / אסף להד
בביכורים מאז א´ אייר ה´תשס"ו

"אהלן", פנה אל גיא בחור חסון ושרירי, גבוה, בהיר שיער וכחול עינים - בן גילו בערך, "פה זה החבר'ה של ישראלי ?"

"ברוך הבא לממתינים", ענתה לו חיילת חייכנית בעלת שיער בצבע חום-דבש ועינים בצבע דומה, שעמדה אף היא עימם.

"נעים מאוד, אני גלעד", אמר הבחור.

"ואני הילה", ענתה הבחורה.

"אני גיא", הציג עצמו גיא בפני גלעד.

"ואני שיר", סיימה בחורה יפיפיה שחורת שיער שישבה בסמוך להם.

"שלום לכם", הגיח לפתע ישראלי מבלי שהבחינו בבואו, "אני רואה שכבר הגיעו ארבעה. טוב מאוד, אני אוהב שמקדימים. בואו תכנסו לחדרי ותשתו משהו".

"הדס", קרא ישראלי לפקידתו, "תביאו לפה בבקשה שתיה קלה - וכשאלי יגיע תכניסי אותו".

"ואתם", פנה ישראלי לארבעתם, "בואו איתי".

ישראלי הכניס אותם למשרדו. היה שם שולחן גדול שהוצמד לשולחנו האישי של ישראלי.

לשולחן זה היו צמודים שבעה מקומות ושיר, גלעד, הילה וגיא מיהרו לתפוס לעצמם מקומות.

הדס הניחה על שולחנם בקבוק שתיה קלה בעת שנפתחה הדלת ושאר החסרים הגיעו.

"כל הכבוד לכולכם על ההקדמה", אמר ישראלי, "בואו שבו".

 

משתפסו כולם את מקומם סביב השולחן, ואחרי שהחתים כל אחד מהם על טופסי הסודיות הרגילים שלו - בלווי דברי ה'הסבר' הקבועים. פתח ישראלי ואמר:

"בחדר זה יושבים עתה מיטב המוחות והכוחות של צה"ל בתחומים שונים.

תהליך החיפוש אחריכם ארך מס' יממות מלאי עבודה וללא שינה, והסתייענו במיטב המיכשור והמדדים שעמדו לרשותנו לשם כך.

אני אעבור עכשיו אחד אחד לפי סדר ישיבתכם, כל אחד יציג את עצמו ואני אוסיף תוספות כפי הצורך."

"שיר", ישראלי שאף אויר לראותיו, "סגן בחיל המודיעין מומחית במחקר בתחום הלבנוני -תפקידה אצלנו יהיה גיבוש סופי של הערכות המודיעין".

"שיר, בבקשה", החווה ישראלי ידו כלפי שיר.                

עייני כולם ננעצו בבחורה היפיפיה כבת 22, שחורת שיער ובעלת עיניים ירוקות.                                 

"טוב, אז אני שיר, בת 18 פלוס כמו שאומרים, נולדתי וגדלתי ברעננה, בצבא חקרתי את הזירה הלבנונית או יותר נכון הביצה הלבנונית."

"פלוס כמה ?", קטע גלעד את שטף דיבורה של שיר, כשחיוך ממזרי על שפתיו.

"עברתי קורס קצינים אג"מי במסלול של המודיעין", המשיכה שיר בדבריה, תוך שליחת מבט קר, שהסיר את החיוך מפרצופו של גלעד.

"עוד משהו שיר ?", שאל ישראלי.

"זה הכל באופן עקרוני", ענתה שיר.

"אין לי ספק שמי שירצה לדעת יותר יוכל לשאול אותך מאוחר יותר."

"שוב, להזכירכם, כרגע אנו רק עושים הכרות שטחית. במשך הזמן אני משוכנע שתכירו יותר טוב", סיכם ישראלי והמשיך, "הבא בתור הוא גלעד. בוגר יחידה מובחרת, נפצע במהלך פעילותה אך הדבר לא מנע ממנו לחזור ליחידה כחיל קרבי, ועתה, לאחר קורס קצינים הוא משרת בהשאלה כקצין ב'גולני', תפקידו של גלעד יהיה לסייע לנו בתחום לוחמת הטרור ובתחומים מיוחדים אחרים. גלעד בבקשה".

"טוב, אז אני גלעד, יליד 1967 וכל אחד יכול לעשות בעצמו את החישובים", פתח גלעד ואמר, תוך שליחת מבט לעבר שיר, ואחר המשיך, "גדלתי בקיבוץ בצפון ומכאן האהבה לגולני. זהו. את השאר אמר ישראלי", סיכם גלעד בקצרה.

"הבאה בתור, נועה. היא האחראית על האיפור והמשחק אצלנו. כמו שאתם רואים יש לנו כאן מגוון די רחב של עלי תפקידים - לגבי סיבת השילוב ביניכם נדון אחר כך".

"עכשיו תורך נועה", פנה ישראלי לחיילת שחורת שער, שנראתה כאלו נלקחה ממסע פרסום לאיים הקאריביים.

"נולדתי לפני 19 שנים בבאר-שבע, וכשהייתי בגיל קטן עברה משפחתי לנצרת­ עילית, אחרי שאבי קיבל תפקיד בצבא הקבע בפיקוד צפון. למדתי איפור ומשחק בבית ספר לאומנויות ולמרות שאני צעירה יחסית הספקתי לאפר גם מס' חודשים בכמה סרטים בארה"ב ".

"ועכשיו נעבור לברק", המשיך ישראלי בסבב.

"ברק יהיה אחראי על כל נושא האלקטרוניקה והמחשבים אצלנו עקב התמחותו הרבה בתחום הזה. ברק בבקשה".

ברק - בחור גבוה ורזה, בעל שער שחור ועיניים חומות שהוסתרו על ידי זוג משקפיים עבות החל לדבר.

"אני ברק, כמו שאמר ישראלי ואני בן 24, למדתי בבית-ספר טכנולוגי ברמת-גן - שם אני גר, סיימתי לפני שנה את לימודי האלקטרוניקה והמחשבים בטכניון - במסגרת העתודה האקדמאית ושובצתי בצבא לשרות בתחום רגיש".

"ו...זהו בעצם", סיים.

"ומברק נמשיך ישר לליעד. ליעד סיימה קורס מחקר בהצלחה, ושובצה במערך המודיעין בהתאם. היא תשתייך לחוקרים שבינינו, כאשר ההתמחות שלה היא עירק".

אחר, סימן ישראלי לליעד להציג את עצמה.

"אני ליעד. אני בת 19 וקצת", ואחר הוסיפה בחיוך, "ולא 18 פלוס".

חיוכים קלים עלו על שפתי הנוכחים.

"אני גרה ברמת גן, כמו גיא, ואת כל השאר אמר ישראלי", סיימה ליעד בחטף.

"תסכימו איתי שזה היה קצר מאוד", חייך ישראלי.

"וכמו שאמרה ליעד, זהו גיא הבא בתור, גם הוא רמת-גני, כמו ליעד. המסלול שלו דומה מאוד לזה של גלעד חוץ מהעובדה שהוא בחר בצנחנים ולא בגולני, ושלא תעזו לגרור אותי לוויכוח עכשיו מי משניהם יותר טוב", סיים בחיוך.

"אני גיא כמו שכבר נאמר", פתח גיא אחרי שישראלי סימן לו, "אני בן 22, כמו שכולכם רואים לפי הכיפה - אני שומר מצוות, וחוץ מזה אי לי שום דבר לחדש".

"ואחרונה חביבה הגענו להילה", סיים ישראלי את הסבב של האנשים.

"הילה, שייכת אף היא לקבוצת המחקר שלנו, היא בוגרת מחקר מודיעין בהצלחה אך לא מעודכנת כל-כך במתרחש. הילה בבקשה", הורה ישראלי לדבר.

"אני הילה, וכמו שישראלי אמר - אני חוקרת מודיעין", אחר הוסיפה כהערת אגב, "אבל כרגע אני לא יכולה לחקור כי המשקפיים שלי נשברו הבוקר. לכן, רוב הסיכויים שמחר אני אוכל לעשות עימכם הכרות טובה יותר".

"אם כך", קטע ישראלי את דבריה, "אנחנו נטפל בבעיה הזו מיד, וכרגע חבל לבזבז זמן על דיבורי סרק".

"אלי", קרא ישראלי לתוך מכשיר האינטרקום שלו.

"כן, ישראלי", ענה אלי בצידו השני של המכשיר.

"בוא, תכנס פנימה".

"זהו אלי", פתח ישראלי ואמר ברגע שאלי נכנס לחדר, "ומהיום והלאה הוא אמא ואבא שלכם - כל בעיה שיש לכם מכל סוג שהוא - אלי זה הכתובת. ברור?".

"אלי", פנה ישראלי לראש לשכתו, "קח עכשיו את הילה לאופטיקאי. הנה קח גם כסף לשלם ותגיעו שניכם לבית שלנו - בסדר ?".

"כן", ענה אלי, אחר פנה להילה שהיתה די המומה, "בואי נסדר לך משקפיים - באמת שמתי לב שאתמול היו לך משקפיים והיום הם נעלמו".

אלי והילה נעלמו מבעד לדלת כשישראלי ביקש מהדס לדאוג שהנהג שלו יביא לו את מפתחות הרכב המסחרי שהוקצה ליחידה.

"בואו חבר'ה", אמר לנוכחים, "אני לוקח אתכם לבית הכיף שלכם".



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ אייר ה´תשס"ו  
עכשיו אני מחכה להמשך!
ב´ אייר ה´תשס"ו  
ב"ה
תמשיך..
קראנו אני ואחותי (צפורה.) בשקיקה..

י"ז אדר ה´תשס"ז  
סוף הדרך!! / אורח/ת בביכורים
ספור באמת מרתק כתוב בצורה יפה מאוד!! מחכה להמשך..
בשמחה תמיד:)
ז´ תשרי ה´תשס"ט  
נהנתי מאוד מהחלק הראשון. מכירה פרקים אקראיים מההמשך, ומחכה לראות איך כל זה נבנה לכדי סיפור אחד.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד