המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה - י"ב / אסף להד
בביכורים מאז ל´ ניסן ה´תשס"ו

את נועה אני מכיר כמעט מאז שנולדה.

אביה של נועה, שרת אז ביחד איתי באוגדת שריון של פיקוד הדרום בתפקיד מקביל, ועקב כך שגילו של אביה היה קרוב לשלי - רק טבעי היה שיווצר קשר טוב ביננו.

אימה של נועה התחבבה על שושנה אישתי, והינו מרבים בפגישות וטיולים משותפים - גם מחוץ לשעות העבודה.

באותה תקופה היתה נועה בת בית אצלנו, שיחקה עם ילדי - ממש חלק ממשפחתי.

אחרי כמה שנים הוצע לאביה של נועה תפקיד בפיקוד הצפון והוא החליט לקבלו, ומשפחתם עברה לגור בנצרת-עילית.

במשך השנים הלך הקשר ביננו ונחלש. עדיין הינו מתראים מדי פעם בארועים חגיגיים, אבל החברות הישנה ביננו לא היתה כבעבר.

בפעמים שפגשתי את אביה של נועה הוא סיפר לי שהיא לומדת בבית ספר לאומנויות במגמת משחק, וכתחביב החלה גם לאפֵּר, עד שהחלה לאפר את כל השחקנים בכל הצגות בית-הספר.

היה זה די סביר, שנועה, שהתעניינה בתחפושות כל השנה - בהיותה ילדה, תהפוך למאפרת ושחקנית מומחית.

לכן, לא התפלאתי שכאשר אמרתי לאלי להוציא מהמחשב את המתאימים לתפקיד המאפר/ת שלנו הופיעה ברשימה נועה.

לפני שנועה נכנסה לראיון החלטתי לצאת ולהשאיר את הראיון לאלי, כדי לא להיות משוחד בבואי לבחור את חברי היחידה.

ראיתי מרחוק את נועה נכנסת, אבל ידעתי שאסור לי לרמוז אפילו לאלי שאני מכיר אותה, ואם היא תצליח לשכנע את אלי בכך שהיא מספיק טובה - היא תכנס.

 

הסתובבתי לי בין החילים שעמדו ושוחחו ברחבה וניסיתי לגבש לעצמי דעה אודות התאמת כל אחד מהם לתפקיד הנדרש, וככל שניסיתי ידעתי שרק כאשר יהיו לי תוצאות המבחנים אוכל להחליט.

בשיטוטי הגעתי לחדר שבו ישבו הפקידות שלי ובדקו את המבחנים. לכולן היה ברור שיש לסיים את בדיקתם במהירות, גם כדי לתת תשובות, אך בעיקר, כדי שהן תוכלנה ללכת הביתה.

בדקתי מה קורה בחדר הבדיקות וכשראיתי שהכל מתנהל כשורה ויותר ממחצית הבחינות נבדקו - יצאתי מהחדר ופניתי לחזור.

 

בשעות הערב, ישבנו אני, אלי והפקידה שלי, הדס, ועברנו על כל אחד מהשמות של אלו שהגיעו למבחנים וריכזנו את הציונים השונים.

החלטנו מראש, שאם אני אהיה חלוק על אלי בקשר להחלטה הסופית - נכריע זאת על סמך נתוני המבחנים.

די מהר ניפינו בערך שני-שליש מהבאים למבחנים, מכל מיני טעמים, ועתה נותרו לנו שמונה עשר חיילים על ששה מקומות.

אחר, עברנו שלושתנו על כל 'כותרת' ו'כותרת' וכל אחד הרכיב את ה'נבחרת' שהוא בחר - על סמך הנתונים שהיו לפני כל אחד מאיתנו.

לגבי הכותרת של 'איפור' - הרי שגם הדס וגם אלי קבעו שאחרי המבחן המעשי, ברור שנועה היא זו שצריכה לתפוס את התפקיד הזה, בלי שאני אנקוב בדעתי עליה.

תחת התפקיד של איש המחשבים והאלקטרוניקה הוכנס בחור בשם ברק - בחור מבריק, עתודאי, שהיה בוגר שתי המגמות (אלקטרוניקה ומחשבים) במקביל, ובשניהם סיים את האוניברסיטה ב"הצטיינות יתרה", וכ"מצטיין דיקאן" בכל שנות הלימוד, ברציפות.

לגבי תפקיד הלוחם היו שני מועמדים עיקריים: גיא וגלעד, שניהם היו בוגרי יחידות נבחרות, בוגרי קורס פיקודי ובעלי נסיון רחב בחומרי חבלה.

החלטנו לא להכריע ביניהם על סמך המבחנים בינתיים.

לגבי המחקר המודיעיני היה ויכוח בין שלוש בנות:

שיר - קצינה, בוגרת קורס מחקרי בהצלחה ובעלת נסיון רחב במזרחנות, אך היא התמחתה דווקא בגיזרה הלבנונית ובבעיותיה המיוחדות של מדינה מפוצלת זו.

ליעד - בוגרת קורס מחקרי בהצלחה, שהתמחתה בגיזרה העירקית ואף באה מבית ממוצא עירקי, אך היתה חסרת נסיון במחקר צבאי.

הילה - קצינה, שבתפקידה לפני קורס הקצינות עסקה בגזרה העירקית, אך עתה אינה מעודכנת לגבי הנפשות הפועלות בגזרה ויקח זמן להכניסה לעניינים.

לכל אחת מהשלוש היו יתרונות וחסרונות וגם ביניהם החלטנו שלא לבחור.

עתה נשארו לנו עוד שני תפקידים: המומחה בהוויה העירקית והמפקד.

לשני התפקידים הללו לא מצאנו מתאימים יותר מאלו שכבר היו מועמדים לשאר התפקידים לעיל.

נוצר מצב שהיו לנו ארבע בנות ושלושה בנים והינו צריכים לבחור את מי לנפות.

 

"פעם הוצא לי להיות קצין מיון", אמרתי אחרי מחשבות רבות,"ולא רציתי כי ידעתי שהדבר קובע את גורלו של אדם לשנים רבות".

"אין סיכוי להגדיל את התקן לשבעה ?", שאלה הדס.

"לצערי, לא", נאלצתי להודות ביני לבין עצמי שחבל שכך הוא, "הרמטכ"ל הגדיר במפורש את היקף היחידה".

"אולי נחליט לקחת אותם לתקופת נסיון - ואחרי שבוע לנסות לנפות ?", הציע אלי.

"רעיון מעניין", עניתי, "אבל הוא דורש אישור של הרמטכ"ל".

"להשיג את רל"ש הרמטכ"ל ?", שאל אלי כשחיוך בזוית פיו.

"למה לא ?", עניתי, "לא יזיק לנסות".

 

"שלום דן", אמר ישראלי לרמטכ"ל, לאחר שעבר את 'מערכת הסינון' הרגילה.

"כן ישראלי, מה קורה ?", התעניין הרמטכ"ל.

"תשמע, אני רוצה להגדיל זמנית את ההרכב של היחידה בעוד אחד."

"למה ?", שאל הרמטכ"ל.

"לאפשר לנו לסנן אחד מתוכם תוך שבוע", ענה ישראלי.

"למה, מה הבעיה ?", התעניין הרמטכ"ל.

"יש לנו שבעה מועמדים טובים ליחידה ונראה לי שהסינון הכי טוב יהיה סינון פנימי של היחידה עצמה. אתה יודע, סוציומטרי וכו' ", ענה ישראלי.

"בסדר, בתנאי שהמפקדים שלהם יסכימו לשחרר אותם רק לשבוע, שיהיה להם לאן לחזור אם הם לא יקלטו ביחידה".

"עוד משהו ?", שאל הרמטכ"ל.

"לא, זה הכל".

"טוב, אז בהצלחה, ותבוא אלי כשהדברים יהיו סגורים", סיכם הרמטכ"ל.

 

"o.k.", אמר ישראלי כשהחזיר את השפורפרת למקומה, "יש אישור עקרוני. עכשיו צריך להודיע לכל מפקדי היחידות של השבעה על תקופה של שבוע נסיון".

מפקד אחר מפקד עבר ישראלי וסיכם את הדברים עם כל אחד מהם באופן אישי.

"ועכשיו, טלפונים לכלל שישים המועמדים, צריך להודיע להם מה הם עושים מחר".

"אם לא נזדרז", גיחך אלי, "יגיע כבר מחר".

"צודק", הסכים ישראלי, "יאללה לעבודה".

 



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ל´ ניסן ה´תשס"ו  
כיף לראות שהמשכת לכתוב!!!!!!
א´ אייר ה´תשס"ו  
לכל הקוראים הנאמנים, המעודדים אותי להמשיך ולכתוב, למרות כל הקשיים הטכניים שהיו מנת חלקי עם היצירה הזו.

ובהמשך לכך, יעלה ויבוא (בעז"ה עוד היום) הפרק האחרון (י"ג) של החלק הראשון...
א´ אייר ה´תשס"ו  
דפדפתי וקראתי את כל החלקים,עד כאן.

כתיבה יפה,מסקרנת וזורמת.

מחכה להמשך!

קדימה
ג´ אייר ה´תשס"ו  
חזרת ובגדוללללללל / אורח/ת בביכורים
נפלא ממש.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד