המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מָלֵא / בקעת גינוסר
בביכורים מאז כ"ג ניסן ה´תשס"ו

לאיש אין שם

ולעוד כמה

 

 

וְהָיִיתָ לִי אוֹטוֹבּוּס

עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מָלֵא

בְּקִיטוֹר תָּכְנִיּוֹת לֶעָתִיד

[אֵין מָקוֹם לִנְשֹׁם]

והָיִיתִי אֲנִי

לֹא מוּדַעַת לְקִיּוּמְךָ

שֶׁאַתָּה רוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה וּבוֹחֵן

וַאֲנִי נִרְתַּעַת בִּמְבוּכָה כְּשֶׁפִּתְאוֹם אַתָּה נִגְלֶה בְּפָנַי

מְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם

[וַאֲנִי מְכִּירָה בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת]

 

 

וְנִסִּיתִי לִבְרֹחַ

הֵן תָּבִין, תָּמִיד בָּרַחְתִּי

בְּאִינְסְטִינְקְטִים שֶׁל חַיָּה לְכוּדָה

מְכִּירָה טוֹב מִדַּי אוֹתָהּ בְּחִינָה הֲדָדִית שׁוֹתֶקֶת מְעִיקָה בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְגִּשּׁוּר

וּכְאִלּוּ שֶׁיֵשׁ עוֹד מַה לְהַסְבִּיר

אַחֲרֵי שֶׁהַמַרְאֶה סִפֵּר הַכֹּל

וּבְכָל זֹאת אַתָּה מוֹפִיעַ בְּכֹל פַּעַם מֵחָדָשׁ

 

 

אֵינִי יוֹדַעַת אִם הִבְחַנְתָּ

אוֹתָהּ פַּעַם שֶׁרַצְתִּי

מְדַלֶּגֶת בְּחֹסֶר בֻּרְגָּנוּת מֻצְהָר בֵּין שְׁתֵּי מְכוֹנִיוֹת חוֹנוֹת

מְנַסָּה לִתְפֹּס עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מֻקְדָּם יוֹתֵר

שֶׁאוּלַי לֹא תִהְיֶה בּוֹ

 

אֲבָל הָיִיתָ

כְּמוֹ תָּמִיד, מְחַכֶּה שֶׁאָשִׂים לֵב

מְגַחֵךְ לִי

שֶׁמְפַסְפֶסֶת תַּחֲנָה [וְאַתָּה אִתִּי]

אוֹבֶדֶת בֵּין דַּרְכֵי גִּישָׁה

[הֵן חַיָּב לִהְיוֹת כָּאן גֶּשֶׁר]

 

 

וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ

מִבַּעַד לְאוֹתָן אֱמוּנוֹת וְדֵעוֹת

תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה צָב וְאַרְבָּעָה פִּילִים אַטְלַס אַתָּה וְלֹא מַלְאָךְ

[צֶנְטְרִיפֶּטָלִי]

וְכֻלָּם בְּעֶצֶם דְּרָכִים שׁוֹנוֹת

לוֹמַר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים

 

 

וְתָמִיד תִּהְיֶה לִי

עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מָלֵא

מֵרַכֶּבֶת מֶרְכָּז

[וְאוּלַי צָפוֹן בִּשְׁבִילְךָ, שֶׁאַתָּה קָדוּם

מַעֲרִים לִי תֵּל]

אָבִיב לֹא מוּבֶנֶת

שֶׁאֲנִי דִּמִּיתִי לַחֲבֹשׁ סַפְסָל לִימּוּדִים יָרֹק

וְאַתָּה חוֹבֵשׁ לִי כּוֹבַע טֶמְבֶּל וּמְשַׁלְּחֵנִי לִנְדֹּד בְּמִדְבָּר אֵין צְבָעִים

 

 

וְנִסִּיתִי [כַּחֲסִידִים רִאשׁוֹנִים]

לִשְׁהוֹת, וְלֹא עוֹלָה בְּיָדִי

יוֹרֶדֶת מֵעִם הַחֲמוֹר

מַחֲזִירָה פָּנַי

סוֹפֶנֶת עַצְמִי בְּקָרוֹן וַעֲדַיִן לֹא

יוֹרֶדֶת לְסוֹף אוֹתוֹ

עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מִקְרֶה גּוֹרָל מַלְאָךְ [אֵיךְ שֶׁתַּעְדִּיף לִקְרֹא לַזֶה]

אוֹ סְתָם אוֹטוֹבּוּס דָּן פָּתוּחַ

גָּלוּי מִדַּי מַתִּיר חַרְצֻבּוֹת

לְשׁוֹנִי לְנַסּוֹת לְהָבִין

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט

 

 

וַאֲנִי

סְתָם יַלְדָּה שֶׁל אֶגֶד

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לבקעת גינוסר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
זו טיוטא?
ההרגשה שלי היא של מלחמה בכתיבה, מלחמה במילים.
אפשר היה לתמצת את זה יותר?
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
אהבתי לקרוא את זה.
נכון שלא הצלחתי לעקוב אחרי הכל, כמעט כלום,
אבל זה מסוג הדברים שאתה מרגיש, לא שאתה קורא אותו אות במדוייק.
אעפ"י שיש כאן משחקי מילים יפות.

זה אנושי.
זה רגיש.
וזה נגע לי ללב.
מה אפשר לבקש יותר מזה במשהו כתוב?

מחול.
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
מתאים לך לאהוב את השיר הזה! את יודעת שהוא מזכיר אותך?

בקעת, אני אהבתי. אני אוהבת שירים על אוטובוסים, על תלאביב, על דברים כאילו יומיומיים.
אני לא חושבת שהבנתי הכול עד הסוף, אבל את כותבת נעים, מעניין, מצויר.
אני אוהבת את הכתיבה שלך, ואוהבת לראות את השינויים שחלו בה מאז שהצטרפת לאתר.
יש
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
לך סגנון מאוד מיוחד.
לחבוש ספסל - לחבוש כובע - יפה! וגם להערים תל-אביב.

"ואני סתם ילדה של אגד" - חמוד.
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
זה כ"כ נחמד לקרוא שיר, ולמצוא כל הזמן משמעויות חדשות ורמזים קטנים.
זה כמו משחק כזה של ' בואו נמצא את כל מה שאפשר למצוא'.

(היו רגעים שחשבתי שבאמת הבנתי כמה משפטים ורמזים, אבל יתכן שפירשנתי הפוך לגמרי)

בכל מקרה, השילובים מקסימים, הסוגריים במקום, הניקוד מוסיף ובסך הכל, יצירה מורכבת (או
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
לי אפילו מעט יותר מדי) ו'משביעה' אם אפשר להגיד כזה דבר על יצירה. (טוב, זו היתה אמורה להיות תגובה אוהדת, למרות שאני לא בטוחה שזה מה שיצא).
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
שימחתם אותי הכי בעולם. תודה רבה!
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
קשה לי עם השיר הזה.
אני צריכה לחזור אליו שוב כשיהיה לי יותר זמן.
אבל אני אוהבת את הכתיבה שלך.
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
ה
למרות האורך של היצירה הזאת היתי מרותקת לאורך כל ה"דרך"...
גם לי דברים היו סמואים מן העין,אבל ככה אני אוהבת, שאני לא מבינה הכל וזה נתון לשיפוטי האישי ולכח דמיוני..
מעולה כבר נאמר?
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
אפילו שלא נראה לי שהבנתי הכל....
כ"ג ניסן ה´תשס"ו  
בס"ד

לפני תגובה. כל דרך אחרת היא פזיזות.
השיר הזה עמוס מכל כיווניו, הוא גדוש ומלא.
אהבתי המון חלקים בשיר הזה ואף את המכלול שהוא.
תודה.

יובל.
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
אהבתי את שילוב המקורות והדימויים מהעולם המדעי/מיתולוגי.
שכוייח
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
קראתי את השיר אתמול כשהיה רעש, וחיכיתי להזדמנות לקרוא אותו שוב בשקט. חזרתי וקראתי אותו שלוש או ארבע פעמים בסה"כ, ועדיין אני לא בטוח שירדתי לסוף אותו עשרים ושבע...

לדעתי בשיר יש דימוי כפול, לא? מעבר לדימוי של האוטובוס העמוס והתנועה ותל אביב, בארבעת הבתים הראשונים נדמה לכא' שמדובר בבחור שאת פוג
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
שת כל יום באוטובוס, וכאילו כל הדיבורים על אוטובוסים וגשרים שאת מפספסת הם בעצם הדיבורים על המחסום במע' היחסים התקועה, או הדמיונית. אבל אז מגיע החלק השני של השיר שמבטא כולו חוסר הבנה (חוסר ההבנה מופיע בכל אחד משלושת או ארבעת הבתים האחרונים) ואולי גם חוסר יכולת בכלל להבין, למרות כל הנדודים, כי ילדה של
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
אגד לא יכולה, בסופו של דבר, להבין אוטובוס של דן. את חוסר היכולת הזה, שנשמע כאילו הוא מדבר על חוסר היכולת להבין את העולם בכללותו, גרם לי להבין את השיר כשיר המדבר לא על אהוב אלא על אלוקים, ושה"אהוב" הוא רק דימוי נוסף, ואולי רק פרי דמיוני...

השורה הארוכה מאוד בבית השני פשוט מעולה. הצפיפות של המ
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
ילים פשוט זועקת את הצפיפות והמבוכה והמועקה, וזה פשוט דוגמא נפלאה לאיך שהצורה יכולה לשמש את התוכן. מצד שני יש גם שורות שאולי הייתי משפר כמו "אחרי שהמראה ספר הכל".


אוה,ואת פשוט מצויינת
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
גם אני נדלקתי (בין השאר) על השורה הארוכה ההיא...
יפה איך שאתה עולה על דברים!
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
אבל אני אנסה להוסיף בכל זאת-
אני לא מסכימה עם געשון, אבל גם מחול לא ממש הגדירה את מה שהרגשתי.
טוב קודם כל, יחסית לכל השירה באתר שבד"כ אני לא מבינה ממנה כלום (וגם לא מצליחה למצוא בה פרשנות משלי), כשקראתי את זה כאילו הבנתי למה שמת כל דבר במקום הזה המסויים. הסוגריים, המעברי-שורות, הניקוד, הבחירה
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
המכוונת של מילה זו ולא אחרת. וזה היה כ"כ מדוייק! (ולא מפריע לי שאולי זה רק פרשנות שלי).
ודווקא אני אהבתי את השורה הזאת: "אחרי שהמראה ספר הכל".
בשני הבתים שלפני הבית האחרון נהיה לי קצת בלאגן, ואותם פחות הבנתי, אבל זה כמובן לא גורע.
בכולופן כתיבה מקסימה (כמה שזה נשמע מוזר לומר על בהקשר הזה דווקא את זה).
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
אודה ואתוודה, חוששני שטרם התחלתי עד-כה להבין ולו אחד משיריך. את מלאת סודות. עמוקה מדי. אני יכול לקרוא שירים שלמים שלך ולהרגיש שאני רחוק רחוק מלהבין מה כוונתך. את מאוד אסוציאטיבית, אני חושב (כך עולה מריבוי הסוגריים). ותמיד מטאפורותיך כמו-לוקחות אותי למחוזות משונים לגמרי, שלכאורה לא בהן מתחולל השיר. ל
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
כן אני מעדיף שלא לדבר על מה שאני לא מבין. אבל את עושה את זה בכוונה.
כ"ד ניסן ה´תשס"ו  
אני חושב.

הסתכלתי בשאר השורות הארוכות בשיר, ופחות מצאתי את זה. חוץ אולי מבשורה שמתארת את כל ההסברים השונים שנתנו במהלך הדורות ליקום, שנראה כאילו שהאורך שלה בא להראות את עייפותה וקוצר רוחה של המשוררת מלהבין, או שסתם, היא לא רצתה לקטוע את השורה כדי לא ליצור רושם של הדגשה במקום שאין כזה.
כ"ה ניסן ה´תשס"ו  
כ"ה ניסן ה´תשס"ו  
כתוב מצוין!
נסתרים דרכי השכינה להתגלות ולהעלם,
וגם כי נברח ישובו יתגלו דווקא ב
27 מלא, שברחת מהקודם...
ואנו מנסים להבין לעצמנו בשכל-הגיון עד שתופסים סוףסוף שההגיון פה - לא תופס! וכל שדימית ללמוד ולהבין עם השכל על הספסל הירוק רק מראה לך
איזה טמבלול אתה בדרכי השכינה, ודרכך עוד ארוכה לנד
כ"ה ניסן ה´תשס"ו  
וד במדבר...
ואת שבה וחוזרת ולא מוותרת ומנסה להבין,
לא מרפה, השכל וההגיון תובעים תשובה -
למה דווקא ב 27 מלא צצה השכינה וכאילו מתעתעת בך, למה דווקא לי בת-אנוש,
ועוד מאלו שבכלל שייכות לילדות של אגד...?

השיר שהוא התבוננות נפלאה, מוסתרת בפנינו ועמוקה בעקבות אותן שכינות ב 27 המלא - שמביאות אותך ואותנו להבנה המופלאה שנסתרות דרכיו ללמדנו, ואין ההגיון של בשר ודם יכול להבינו.
אהבתי!!
י"ב אייר ה´תשס"ו  
קצוב ורוגש
כמו קרקוש קטר
הלב מפועם מרב מחנק מצוּפַף
י"ב אייר ה´תשס"ו  
זה מעולה (:
כ"ה אייר ה´תשס"ו  
בקריאה מאוחרת מתחוורים לי דברים סתומים.

שירך היה לי גם עשרים ושבע מלא, אך ודאי היה זה עשרים ושבע של עיר אחרת.

טוב לנסוע איתך, התחושה היא מאוד חזקה, השיר מאוד עמוס - צפיפות גבוהה של חומר.

תודה,
לגעת לחלום
ט"ז סיון ה´תשס"ו  
נשארתי המום וחסר מילים

השיר ריגש אותי חבל"ז
ועם נעבור לעיר הבירה
האמיתית הדימוי של
השיר יקבל משמעות חזקה עוד יותר...
ד´ אייר ה´תשס"ז  
ואוו איזה שיר.
קראתי את השיר הזה, פעמיים, ואח"כ הרגשתי פשוט שאין לי מילים.
כ"כ יפה, מורכב מאד, לא את הכל הבנתי, אבל למה שהבנתי התחברתי מאד.

מקסים.
ו´ תשרי ה´תשע"א  
לא אתיימר לומר שהכול היה נהיר, אבל במה שלא היה קסם וריח של משהו שמעולם לא הרגשתי, אבל אני יודעת איך זה אמור להרגיש...

יש כאן מין רנדומאליות יפהפיה, וחצי פגישה מקרית ופשוטה כביכול שרק תחבורה ציבורית יכולה לייצר, וזה סינריו שכל אחד חווה אותו אי פעם.

לי זה יותר נתן את התחושה איך כל החיים שלנו הם רצף של מקרים והזדמנויות שאנחנו בוחרים לפעמים לעצום עיניים מולם והדלתות שאנו לא פותחים, כי אי אפשר לפתוח את כולן, אבל מעניין לחשוב מה יכל להיות שם מאחוריהן.

עם זאת, יש פה הרבה רמיזות תלויות הקשר אלוקי, שאולי אפשר לומר שגם אנו מחמיצים רגעי קרבה, משליכים ימי רצון לקדוש ברוך הוא?

קצת לונג שוט. הרבה פרשנות אישית. אבל היה לי ממש טוב לקרוא
כ"ט אייר ה´תשע"ד  

את חסרה כאן.
את והמילים שלך :)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד