|
|
 |
זה שיר שכתבתי כחלק מקבוצת שירים בנושא 'הבית' כחלק מההתמודדות שלי עם האיום על הבית שלי...
השיר הזה 'תקוע' לי, אני לא מצליחה להתקדם איתו ולא מצליחה לוותר עליו...
אשמח להארות והערות.
תודה.
אוטו. בית.
כשהיינו ילדים
חלמנו על מרחקים,
רצינו אוטו-בית
שיהיה גם בית גם נדודים.
היום- כשיש לי ילדים
אני צופה למרחקים,
ורוצה- בשבילם ובשבילי,
אוטו ובית.
כמיהה
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לעז...
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
י"ח ניסן ה´תשס"ו  | | כואב! חזק!
השיר עצמו ממש יפה, אהבתי ת המעבר החד (ילדים-הורים)
יש מקום ליותר פירוט...בכל אופן, ממש תודה! |  | י"ח ניסן ה´תשס"ו | | סתם רעיון, אבל אפשר אולי לפתח את הניין של מה זה אוטו ובית בשבילך ולמה עכשיו אין לך אותם, לא זה ולא זה (לפחות בהרגשה), מה האסוציאציות לכל אחד מהם, ואולי את התהליך שעבר עד שהגעת להרגשה הזאת, ואם איפה שאת נמצאת הרגשת בית...
אולי יש לך עוד שירים בנושא שאפשר ליצור מכמה מהם משהו יותר מורכב... | | י"ט ניסן ה´תשס"ו | | אני לא חושבת שצריך להאריך את השיר.
הוא ממצה את עצמו. כל הכבוד! | | י"ב אייר ה´תשס"ו | | אין להפוך במלה שנכתבה
| | י"ט אייר ה´תשס"ו | | זה מעניין.
עדיין צופים למרחקים, עדיין שואפים לנדודים, אבל תמיד לחזור הביתה בסוף של יום.
אני חושבת שמעניין לבדוק מה אנחנו חושבים היום על אנשים שיש להם אוטו-בית.
האם אנחנו מקנאים, לועגים או חושבים שהם מטורפים?
ומעניין גם מה הילדים של היום חולמים.
| | כ´ חשון ה´תשס"ח | |
כמה קסם בתמימות. יופי.
| | |
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי