בנושא
בכרם
חדשות
 
יציאת מצרים ועשר המכות / איש מילים
בביכורים מאז ט´ ניסן ה´תשס"ו

עיון בפרשות שמות, וארא בא

 

הסיפור הנקרא בפרשות השבוע הנוכחיות הוא אולי הסיפור התמוה ביותר במקרא, בכל מקום שתניחו את אצבעכם תמצאו סימן שאלה. בתור התחלה קחו את הסיפור עצמו. תראו כמה פשוט הסיפור כפי שהוא מסופר בהגדה, רק תוציאו את משה מן העניין וכבר הכל יותר הגיוני. זוכרים? המצרים עינו אותנו אנחנו צעקנו אל הקב"ה והוא הוציא אותנו. פשוט, קל ואלגנטי. אם לא היינו מכירים את הסיפור המקראי היינו יכולים לתאר לעצמנו תסריט בו הקב"ה שומע אותנו צועקים, האדמה נפערת ובולעת את פרעה ואת כל בני ביתו ובת קול יוצאת משמים ומכריזה "בני ישראל, חופשים אתם. קומו ולכו אל הארץ אשר אראה לכם".

פשוט והגיוני, לא?

והנה תראו עד כמה הסיפור מסובך ולא מובן בגרסתו המקראית. במקום לבוא ולהצילנו, ממנה לעצמו הקב"ה מתווך ולא סתם מתווך אלא את משה, אותו כבד פה וכבד לשון וערל שפתיים אשר על פניו ברור כי לא יצלח לתפקיד. וכשמזכיר לו המתווך את מוגבלותו מרגיעו הקב"ה ומיד ממנה לו את אהרון, מתווך למתווך. משה עדיין מודאג וחושש כי לא יאמינו לו אשר על כן מציידו הקב"ה באותות, אותות אשר אינם עתידים לשכנע איש וכלל לא ברור מה תועלת יש בהם.

אם כל זה לא מספיק הרי שמיד מבהיר הקב"ה למשה כי פרעה לא יסכים לשחרר את העם וכי הוא עצמו עתיד להכביד את לב פרעה, כל זאת על מנת שיוכל להראות את נפלאותיו. ומה על עם ישראל? זה עתיד להמשיך ולסבול עוד חודשים ארוכים בשל אותו "משחק" לא מובן עם פרעה. האם לא ניתן היה לשחרר את העם ורק לאחר מכן לענות את פרעה?.

ובזאת לא תמו שאלותינו שכן באמצעו של הסיפור מובא לפתע רצף פסוקים לא ברור המפרט את הרכבו של עם ישראל החל משמעון דרך ראובן והלאה, אך לפתע נקטע לאחר שפירט את תולדותיו של לוי והגיע אל משה ואהרון. ומה בדבר שאר העם? למה לא המשכנו בפירוט?

לאחר הכישלון הראשון  אצל פרעה ולאחר שמוטלת על העם עבודה קשה יותר שולח הקב"ה את משה לנאום לעם. נאום ארוך ומלא מסר שהעם אינו טורח להקשיב לו מקוצר רוח ומעבודה קשה. ומה? וכי לא ידע הקב"ה שהעם לא יקשיב? ואם כך לשם מה שלח אותו לדבר אליהם?

והנה מתחילות המכות והראשונה שבהן נפתחת באקט המפתיע בו משה מדבר עם פרעה ואילו אהרון עומד שם לידו וממתין להוראה ממשה בכדי להטות את מטהו על היאור. להיכן נעלם גמגומו של משה? היכן הפגם הגדול שבשלו היה צריך את אהרון לידו?

ומיד לאחר מכך אנו יכולים להבחין כי בפתיחתה של כל מכה עושים משה ואהרון הצגה, מעשה דרמטי, כביכול אחד מהם מביא בעצמו את המכה על מצרים. לא רק זו אלא שהקב"ה אומר למשה כי יעשה אותו לאלוהים לפרעה ואת אהרון לנביאו. בשביל מה ההצגה? כלום לא יכול הקב"ה להטיל את המכה בעצמו?

כלום אין די באלוהותו של הקב"ה שצריך להאליל את שליחו? והנה במכה האחרונה לא עושים משה ואהרון דבר אך בני ישראל לעומת זאת נדרשים לשחוט כבש ולמרוח את דמו על המשקוף בכדי שלא תפגע בהם המכה. מה קרה? במכת ברד ידע הקב"ה להבחין בין בני ישראל למצרים ובמכת בכורות לפתע אינו יודע עוד להבדיל והוא זקוק לדם על המשקוף כדי לדעת מי הוא מי?

כמו שאמרנו, סיפור תמוה ביותר. היכן שרק תניח את אצבעך תיתקל בסימן שאלה.

נדמה לי, כי אם נצליח לענות על שאלות אלו, נגלה שהתורה מלמדת אותנו שיעור חשוב בבנייתו של עם, בבנייתה של מנהיגות ובהבאתה של גאולה.

הבה נבחן לרגע את מצבו של העם לפני מינויו של משה. אין זה עוד עם כי אם אוסף של עבדים. אנשים חסרי רצון עצמי אשר מעולם לא טעמו טעמה של חירות ומעולם לא עשו ולו צעד אחד בלא שיורו להם לעשותו. הם אולי צועקים תחת עינויה של מצרים, אך קח מהם את עולו של הקלגס והרי הם חסרי אונים ואין ביכולתם לעשות דבר וחצי דבר והרי הם מתמוטטים וקורסים ככלי אין בו תועלת.

לא, אין זה מן ההיגיון להוציאם מעבדות לחירות סתם כך. תחילה יש להפכם לעם, להעניק להם עמוד שידרה, לתת להם עצמאות מחשבה. בכדי לעשות את כל זאת יש צורך במנהיג. אי אפשר להניע ציבור רק בכוחם של חזון ואידיאה. אי אפשר לבוא אל אוסף של אנשים ולומר "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". מה שטוב עבור היחיד אינו מספיק עבור הרבים. בכדי להניע את הרבים אתה זקוק למנהיג והראיה שעם ישראל ישב בגלות אלפיים שנה, חלם על ישראל, התפלל אל ישראל, אך לא עשה דבר. עד שבא הרצל ותפס מנהיגות ומיד עורר את תהליך שיבת עם ישראל לארצו.

הקב"ה יודע שעליו למנות מנהיג לבני ישראל ובפרשת שמות מלמדת אותנו התורה את השיעור הראשון בתורת המנהיגות.

אולם לשם כך הבה נסתכל ראשית בהפטרה הנקראת כמנהג הספרדים. ההפטרה מספרת על ירמיהו  שכאשר הקב"ה מורה לו להתנבא, פוסל עצמו ואומר כי אינו מתאים לתפקיד. כמו משה בפרשתנו כך גם ירמיהו אינו רואה עצמו מתאים להנהגה. והנה זהו השיעור הראשון בבחירת מנהיג. דע לך כי האדם הרואה עצמו ראוי לתפקיד, האדם המצהיר על עצמו כי הוא הוא זה שיביא את הגאולה, כי הוא זה שמילדות נועד להנהגה, דווקא הוא האדם הראוי פחות מכל להנהיג.

דווקא זה הרואה עצמו לא מתאים לתפקיד, זה אשר השליחות נכפית עליו ורק מכורח הנסיבות אין לו עוד ברירה והוא נאלץ לקחת על עצמו את עול המנהיגות, הוא המנהיג האמיתי שאליו נוכל לקוות.

שיעור נוסף נוכל ללמוד מן הסיבה שנותן ירמיהו לאי התאמתו לתפקיד. איני יודע לדבר אומר ירמיהו, ושוב נזכרים אנו במשה, כבד הפה וערל השפתיים, אשר גם הוא רואה בליקוי הדיבור שלו פגם המונע ממנו מלהיות מנהיג. משה וירמיהו, שניהם שוגים בהבנת המנהיגות ורואים אותה בעיניים דומות לאלו שלנו, הם טועים לחשוב כי המנהיג הוא דמות תקשורתית אשר צריכה "להצטלם טוב". באה התורה ומלמדת אותנו לקח חשוב. מנהיג אינו צריך להיות איש דברים. מנהיג צריך להיות איש חזון, איש מעשה. כשרון הדיבור הוא פרט שולי וחסר משמעות. אינך יודע לדבר? אומר הקב"ה למשה, אין בעיה, נמנה לך דובר. אם יש לך מה להגיד, אינך זקוק לכשרון בכדי להגיד את זה.

משה עדיין מעלה ספקות וחושש כי לא יאמינו לו והקב"ה בתגובה נותן לו אותות. אף אחד לא יאמין לאותות האלה, ואם כך, שאלנו, לשם מה ניתנו האותות? ובכן מנהיג אינו זקוק לאותות וקסמים בכדי להנהיג. הקב"ה יודע שמשה הוא המנהיג המיועד, הוא יודע כי ברגע שמשה ישתכנע כי זוהי שליחותו וירתם להנהגה, העם לאט לאט יבוא בעיקבותיו. הבעיה היא שמשה לא יודע זאת. האותות לא ניתנו לא בשביל העם ולא בשביל פרעה. האותות ניתנו בשביל משה. משה משתכנע מן האותות, משה מבין כי אכן עליו מוטלת השליחות ובזאת בעצם מילאו האותות את יעודם.

בהמשך הסיפור אנו מגיעים אל השיעור הבא במנהיגות. הפרשה מפרטת את הרכבו של העם באותו רצף פסוקים מוזר הנקטע מיד לאחר שהגענו אל לוי וצאצאיו, הלו הם משה ואהרון. לשם מה היה צורך בפירוט הזה, ואם כבר פירטנו מדוע לא המשכנו הלאה? אלא שרצתה הפרשה לפרט לנו את ייחוסם של משה ואהרון, להדגיש לנו כי אין הם באים מבחוץ, אין הם גואלים מופלאים הבאים ממקום אחר כדי להציל את העם. דעו לכם, אומרת התורה, כי הישועה לא תבוא מאומות העולם, ההצלה לא תבוא מנשיא ארצות הברית או מכל מעצמה אחרת. המנהיג צריך לצמוח מתוך העם, להיות חלק ממנו. רק מתוכנו יכולה לבוא הגאולה.

לאחר כשלון הפגישה הראשונה עם פרעה, שולח הקב"ה את משה לדבר אל העם אך העם לא שומע לו מקוצר רוח ומעבודה קשה ואנו שאלנו מדוע אם כן היה צריך לדבר אל העם? כלום לא ידע הקב"ה שהעם לא יקשיב לו? והנה השיעור הבא שלנו בהליכות ההנהגה. אנו התרגלנו לחשוב כי מנהיג עושה סקרים בכדי לדעת לאן רוצה העם ללכת ובהתאם לכך מנווט את דרכו, באה התורה ומלמדת אותנו כי על המנהיג לומר לעם את חזונו ולהוביל בדרכו גם אם העם לא שומע. הנהגה היא תהליך, את השנוי לא עושים ביום אחד. גם אם נדמה לו למנהיג כי העם לא שומע לו הרי שהמסר הושמע והוא מתחיל לחלחל וכשיתמיד המנהיג בדרכו יחדרו גם הדברים והעם יבוא בעקבותיו.

כעת, אנו מגיעים אל המכה הראשונה ונדמה כי משה מבין לראשונה את השיעורים שלמד ואת תפקידו כמנהיג שכן בפגישתו עם פרעה הפעם, גם אם אהרון נלווה אליו, הרי שמשה מדבר ולא אהרון וכל תפקידו של אהרון בפגישה מתמצה בהטית המטה על היאור על פי הוראתו של משה. כאן אנו מגיעים אל שאלת השאלות. מדוע צריכים משה ואהרון לעשות מעשה בכדי להביא את המכה על מצרים? מדוע צריך משה להיות לאלוהים לפרעה? מדוע בכלל יש צורך בכל המכות האלה בעוד עם ישראל סובל?

נראה, כי עתה אנו מתחילים את  המעבר משלב בניית ההנהגה לשלב בניית העם. העם כפי שאמרנו אינו מוכן לחירות. החירות עלולה לשבור אותו, והנה באות מכות מצרים על מנת להכין אותו לרגע בו יצא לחירות. מצד אחד מערערות המכות את אמון העם בגדולתה של מצרים אך מצד שני יש צורך בחיזוק אמון העם בכוחו שלו. כאשר עושים משה ואהרון את המעשה המביא את המכה הרי הם גדלים בעיני פרעה וממילא הם גדלים גם בעיני העם, אך מעבר לכך יש כאן מסר חשוב שמעביר משה לעם. דעו לכם כי הגאולה לא באה מעצמה. אם חפצה נפשכם להיגאל עליכם לקום ולעשות מעשה. לא מיד מבין העם את המסר, זהו תהליך ארוך. תשע מכות מביא הקב"ה על מצרים ובכולן חוזר אותו מסר. אין המכה באה מעצמה, משה ואהרון הם המביאים אותה במעשיהם. והנה במכה העשירית נדרש העם לשחוט כבש ולמרוח את הדם על המזוזה בכדי שידע המלאך לפסוח על בתיהם. מה ההבדל בין מכה זו למכות האחרות שאלנו, והנה, זהו ההבדל. מכת בכורות היא הפעם הראשונה בה נדרש העם לקום ולעשות מעשה. זו הפעם הראשונה בה אומרים לו לעם אם חשקה נפשך להיגאל קום ועשה, אינך יכול עוד לשבת בחוסר מעש.  אנו קוראים את הדברים בפרשה והם נראים לנו פשוטים וקלים לביצוע, אך למעשה, היו צריכים בני ישראל אומץ בל ישוער בכדי למלא את הוראתו של משה. היה זה בבחינת מרד גטו וורשה של הימים ההם. רק חישבו על עם השרוי בעבדות במשך מאות שנים. אוסף של עבדים אשר אינם רגילים לזוז ימינה ושמאלה בלי שיורו להם והנה הם קמים וניצבים כאיש אחד מאחורי מנהיגם. לא בהסתר ובחשכת הליל אלא בגלוי, בהתרסה, ראו מצרים, איננו עוד עבדים לכם, אנו קמים ועומדים כנגדכם. נדמה לי כי זה מה שהפך את מכת בכורות למכה המכרעת. כל עוצמתה של מכת בכורות והיגון שהביאה עמה למצרים הרי הם כאין וכאפס לעומת העובדה שפרעה לראשונה מוצא עצמו לא מול אוסף עבדים חסרי עמוד שידרה אלא מול עם עצמאי וגאה העומד מאחורי מנהיגו כאיש אחד וקורא תיגר על הקלגס המשעבד אותו. לראשונה נוכח פרעה כי לא משנה מה יעשה, עם ישראל כבר יצא לחופשי, לא באופן מעשי אך באופן מנטלי. וכשמתאחד עם ישראל כאיש אחד ועושה מעשה, ממילא מתייצב הקב"ה לצידו ומסייע בעדו ומאותו רגע ואילך אין עוד שום דבר בעולם שיוכל לעצור את הגאולה.



פסח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד