ועוֹד לֹא דָּלִיתִי הַכֹּל,
מִפָּנֶיהָ הַמזוּנַחִים בַּפִּסְגָּה,
כָּלֶה בִּדְּלִי מאוּפָּק
וְהָחֵל בּכִיוּל בִּמשׁוּגָה.
ואִילוּלֵי שְׁעִיטָה מצוּבֶטֶת
שִׁקרִית,
בּמָעַלֶה דוֹרסַנוּת תְּלוּלָה,
אֲזַי לָא נְתָנָנִי לִישְׂרָאֵל לצוֹפָה
שָּׁם---
בְּעִיר הַעַמוֹנַה.
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
ט´ ניסן ה´תשס"ו  | |
ווא. כמה שזה יפה. |
 |
י"א ניסן ה´תשס"ו | |
צופים כולנו, הניקוד נראה לי קצת מעוות ומקשה על הקריאה, ומילים גבוהות מדי, אבל אהבתי בכללי. שכוייעך! |
|
י"ב ניסן ה´תשס"ו | |
את מדהימה. כתמיד. אוהבת אותך כ"כ המון  עלה. |
|
י"ג ניסן ה´תשס"ו | |
באמת,אהבתי מאוד!
נוגע ועצוב. |
|
ה´ אייר ה´תשס"ו | |
בשעה שהאתר היה מוצף בשירים על אותו אירוע, ובשלב מסויים כבר לא יכולתי עוד לקרוא ולראות שום דבר שקשור לאותו עניין, מה גם שהרבה פעמים מאוד לא אהבתי את מה שראיתי.
אבל עכשיו, אחרי שענני האבק מעט שכחו, חזרתי לשיר הזה, ואני ממש שמח, כי הוא ממש נפלא.
איזה יופי של הסתכלות אופטימית! לראות בתוך כל הש |
|
ה´ אייר ה´תשס"ו | |
בר הקשה והכאב שחווית, גם את הנקודה החיובית - שצפית בעיר העמונה.
|
|
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי