המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
התיקון הגדול/ דרשה לפרשת ויחי / אלי אייזנר
בביכורים מאז ט"ז טבת ה´תשס"ו

התיקון הגדול/ אלי אייזנר

 

השיעור מעובד משיעור של הרב אביה הכהן, בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. השיעור נערך בי"ב בטבת תשס"ו.

 

אחרי מותו של יעקב, אנו רואים את גבורתו של יוסף .  היינו חושבים שיוסף ינקום באחיו על הרעה אשר עשו לו אחיו, אולם יוסף מתגלה כבעל תעצומות נפש כבירות, המוחל לאלו שפשעו בו. הכתוב לא חוסך מאיתנו את תיאור פני הדברים, וכידוע התנ"ך אינו ספר היסטוריה, וכל פרט הכתוב בו חשוב. הכתוב מדגיש את חשש האחים, "ויראו(לשון פחד. א.א.) אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו."(בראשית נ',ט"ו). הכתוב מוסיף הקצנה לתגובתם הקודמת, "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים"(בראשית נ', י"ח). אולם תגובתו של יוסף מפתיעה ומעוררת התפלאות מהקוראים, "אל תיראו כי התחת אלו-הים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אל-הים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ועתה על תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם."(בראשית נ', י"ט-כ"א)

 

יוסף מתקן את מערכת היחסים העכורה שנוצרה בין האחים. המצב המשפחתי ששרר בין האחים היה קשה. האחים ניסו לרוצחו וניתקו ממנו כל קשר לאחיו ואביו ואף על פי כן הוא משיב להם טובה, הוא מחייה אותם. בגללם סבל יוסף כל אותם השנים משעזב את הבית ועד שנעשה משנה למלך. הוא עושה את מה שנכון ואינו רודף נקמה. מעניין לראות שישנה הקבלה בין אמירה חיובית של יוסף לאחיו, המציינת תיקון יחסים משפחתיים לבין אמירה של יעקב לרחל המציינת  פגם ביחסי המשפחה.

 

פגם יעקב(בראשית ל',ב')

תיקון יוסף(בראשית נ', י"ט)

לאחר שרחל מתחננת ליעקב שייתן לה בן, גוער בה יעקב:

"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אל-הים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?!"

בתגובה לטענות של האחים כי פוחדים הם שיוסף ינקום בהם, מרגיע אותם יוסף:

"אל תיראו כי התחת אל-הים אני."

המדרש על ספר בראשית, דן על תגובתו של יעקב להפצרות רחל וכך כותב המדרש:

 

א"ל הקב"ה כך עונים את המעיקות?!(בראשית רבה(וילנא) פרשה ע"א ד"ה ז' ויחר אף). ה' גוער ביעקב. כך עונים לאשה מסכנה שאין לה ילדים? איפה הרגישות?      

 

התיקון שיוסף עושה מצריך אותנו לשאול מה טיבו של התיקון הזה והאם יוסף הינו הגורם היחיד האחראי לתיקון מערכת היחסים שבמשפחת יעקב?

 

אם נעשה הקבלה בין ספר בראשית לספר שמואל(א' וב') נגלה כי ספר שמואל דומה מאוד במאורעותיו למאורעות שקרו בספר בראשית. מה גם שהפטרת פרשת 'ויחי' עוסקת במיתתו של דוד ומקבילה מאוד למיתתו של יעקב. הקשר של ההפטרה לפרשה מחזק את הקשר הכולל של ספר שמואל לספר בראשית.

 

ספר בראשית

ספר שמואל

רחל צועקת על בעלה יעקב, שיביא לה כבר בן, אחרת תמות.

(בראשית ל', א') 

חנה מתפללת לה' שה' ייתן לה בן.(שמואל א',א')

לבן מבטיח ליעקב כי ייתן את בתו

רחל לאשה בעבור שיעבדהו שבע שנים ולבסוף מביא לו את בתו לאה.   

(בראשית כ"ט)

שאול מבטיח לדוד שייתן את שתי בנותיו, מירב ומיכל לדוד לאשה, בעבור שילחם דוד בפלשתים.

בסופו של דבר דוד מקבל רק את מיכל. (שמואל א',י"ח)

רחל לוקחת את התרפים של אביה.

(בראשית ל"א)

מיכל לקחה תרפים ושמה אותם תחת השמיכה בכדי לרמות את אביה,פן יחשוב שדוד מתחת לשמיכה, שוכב חולה וכך תציל את אהובה ממוות.(שמואל א', י"ט)

יעקב בורח מחותנו, לבן. (בראשית ל"א)

דוד בורח משאול ועבדיו המנסים לרצוח אותו.(שמואל א', י"ט)

לבן מרמה את יעקב ומחליף את משכורתו. (בראשית כ"ט- ל"א)

נבל הכרמלי מרמה את דוד ואינו נותן לו את שכרו עבור שמירת רכושו במדבר.(שמואל א', כ"ה)

לאחר ששכם אונס את בתו של יעקב דינה, יעקב שותק:

"והחריש יעקב". אין פעולה של יעקב כתגובה לאונס בתו.

(בראשית ל"ד)

לאחר שבתו של דוד, תמר נאנסת בידי אחיה למחצה, אמנון, אבשלום אומר לה "החרישי אחיך הוא." דוד כועס, "והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאוד." אולם המלך לא נוקט בשום פעולה בעקבות אונס בתו.

(שמואל ב', י"ג)

יעקב שרוי באבל כבד על מותו לכאורה של בנו יוסף.

(בראשית ל"ז)

לאחר מות בנו של דוד, אבשלום, דוד שרוי באבל כבד.

(שמואל ב', י"ט)

 

 

אנו רואים כי יש קשר בין חייהם של דוד ויעקב. שניהם אינם לוקחים אחריות על חייהם. יעקב יצר את הכעס של האחים על יוסף, בכך שלא אהב את אמם, אלא את אמו של אחיהם יוסף. "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה..."(בראשית כ"ט, ל"ב). לאה קראה שם כל בן בתור הבעת תקווה לעתיד, בו יאהבה בעלה. "ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי...ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי...ותקרא שמו שמעון...ותלד בן...ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי."(בראשית כ"ט, ל"ב-ל"ד). יעקב אוהב את רחל,"ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה."(בראשית כ"ט,כ') המצב הנ"ל יוצר תסכול אצל לאה ואצל ילדיה. אהוד מנור היטיב לתאר זאת בשירו "אני אוהב אותך לאה":

 

את אותו הבוקר לא אשכח

כשטמנת ראשך בתוך הכר

אור השמש על האוהל נח

וראשי הלום שיכר.

 

כשלחשתי באוזנך את שמה

את ידי אספת ביד קרה

ודמעה אחת חמה

אל כפות ידי נשרה.

 

לאה ורחל שתיהן אנוכיות. לאה סובלת מזה שבעלה לא אוהב אותה ומקנאת באחותה, רחל. רחל אנוכית ומקנאת באחותה לאה, כי אין לה פרי בטן. הקנאה נובעת מחסרון. קנאה נובעת כשאדם לחוץ ואינו מסופק עם עצמו.

 

יעקב עושה צעד אמיץ לפני מותו, הוא מצווה את בניו שיקברו אותו במערת המכפלה, עם אשתו לאה. היינו מצפים כי יעקב ירצה להיקבר עם אהובתו, רחל. אבל יעקב יודע שרק על ידי נקיטת הצעד הזה של קבירתו עם לאה, יוכל לאחד את המשפחה. יעקב היה הגורם לפירוד בין האחים, האמהות וכל הצרות שעברו על המשפחה מאז שיוסף נזרק לבור ועד איחוד המשפחה ולכן הוא יהיה הגורם המאחד. הכיצד? קבורתו עם אם אחי יוסף(מלבד בנימין, בן רחל).  "ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי...שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה."(בראשית מ"ט, כ"ט-ל"א).

 

יעקב מבין כי אהבה זה דבר חשוב. אפילו חשוב ביותר, אבל זה לא הדבר החשוב היחיד.  כפי שאהוד מנור ממשיך בשירו, שהבאנו לעיל:

 

אל ימר ליבך על אחותך

הן בנייך לצידך יושבים

אל תפני אישה את מבטך

כל חלומותי קרובים.

 

יעקב מבין כי לאה היא אם ילדיו. בסופו של דבר היא העניקה לו את הדבר החשוב ביותר לאדם, המשפחה. רוב ילדיו באו ממנה. המשנה במסכת קידושין, פרק א', משנה א', אומרת כי האשה נקנית בשלושה דרכים, כסף, שטר וביאה. ההלכה קובעת כי בשביל להינשא צריך שלושה גורמים. כל גורם בא לסמל אידאה שבאמצעות מעשה טכני, מצליחה ההלכה ליישם. הכסף מסמל את שיתוף הפעולה הכלכלי שקיים במערכת יחסים. השטר מסמל את המחוייבות שבמערכת יחסים. שני בני זוג בוחרים להתחייב לעזור זה לזו בשעותיו הקשים והשמחים. ביאה מסמלת את האהבה הקיימת בין בני הזוג. ההלכה אומרת שצריך את שלושת הגורמים בנישואין. נישואין זה לא רק אהבה. זה גם. בסופו של דבר מבין יעקב כי הוא צריך לעשות את מה שנכון לפי השכל ולא רק מה שאומר לו לבו. 

 

 

אכן בניו קברו אותו במערת המכפלה. יוסף קובר את אביו עם לאה. הדבר מלמד על גדולתו של יוסף שמוכן לוותר על קבורת הוריו יחד, למען איחוד המשפחה. יוסף מתעלה, לוקח משפט רע, ששימש קודם לכן את אביו והופך אותו לדבר טוב, "התחת אל-הים אנכי", אל תדאגו אחי, סלחתי לכם. אני אדאג לכם לכל הצרכים שלכם. יוסף עבר המון בחייו, מבארא עמיקתא לאיגרא רמא. יוסף הגיע מהמקום הנמוך ביותר למקום הגבוה ביותר. הוא ראה את חיי בית הסוהר מחד גיסא ומאידך גיסא את שררת המלכות. הדבר אינו אוטם את עיניו אלא מרחיב את אופק הראיה שלו. יוסף לוקח בפרופורציות את החיים. הוא לא נותן לעושר לעלות לראשו אלא מבין שמה שחשוב בחיים זה הקשר שלו למשפחה. נפשו של יוסף רחבה. כשאדם שליו, כשאדם מגיע לאמת הפנימית שלו, כל המחלוקות מתפוררות. התיקון של יוסף נעשה באמצעות העלאת כל המועקות והכאבים ששררו כל השנים וכוסו תחת מעטה שתיקה. הדבר מלמדנו שאסור להסתיר את המועקות והתערעמויות ששוררות במשפחה ולחשוב שהדברים ייעלמו אם נשתוק. הדברים לא ייעלמו אלא יצטברו לגבהים חדשים שלא שיערנו קודם לכן. בשביל לפתור בעיות צריך להעלות אותם על פני השטח ואז ניתן לצאת, להתמודד איתן ולקוות שנפתור את הבעיות.

 

דוד המלך דומה ליעקב אך שונה ממנו. דוד עושה טעויות בחייו. דוד שכב עם אשת איש, חטא בת שבע וגורם למותו של אוריה החתי(שמואל ב', י"א). הוא חוזר בתשובה(שמואל ב',י"ב) אבל אינו מצליח לתקן את דרכיו עד הסוף. דוד גרם למותו של אוריה, ואינו יכול להשיב אותו לחיים. סיפור דוד אינו שמח ואין לו סוף טוב כמו סוף ספר בראשית. דוד ננקם באמצעות אונס של בתו תמר, על ששכב עם אשת איש וננקם על ידי מיתת בנו אמנון, כנקמה על הריגת אוריה החתי.

 

הגמרא במסכת עבודה זרה דף י"ז עמוד א' מספרת על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת במקום רחוק מאוד, והלך מרחקים וגם לקח עמו כסף רב. בזמן שהם שכבו, היא הפיחה ואמרה שכשם שהפיחה הזו אינה חוזרת לעולם כך אלעזר בן דורדיא לא יחזור אף פעם בתשובה. הוא הצטער נורא וזעק וביקש מכל ההרים והכוכבים שיבקשו מה' רחמים עליו. לאחר שנענה מכלם בשלילה, הבין כי חזרתו בתושבה תלויה בו. אכן חזר בתשובה, אך מרוב צער על עברו, נפטר. הוא זכה לעולם הבא וזכה שיקראו לו מהשמים 'רבי'.  רבי אלעזר  בן דורדיא חזר בתשובה. אבל חטאו לא היה בר תיקון בעולם הזה. הוא לא יכל לתקן את מעשיו בעולם הזה ולכן כל שנותר לו לעשות הוא לחזור בתשובה.

 

הסיפור במסכת ע"ז וסיפורו של דוד מול סיפור יעקב ויוסף, באים ללמדנו, כי כשאנו חיים, עלינו לחיות בחכמה. עלינו לזכור תמיד שיש מעשים שאם נעשה אותם לא ניתן יהיה לתקנם בעולם הזה. אולם, עלינו לזכור שיש בעיות שניתן לפתור ולתקן ומשימתנו לחתור לתקנם.

 

 

 

      

        

     

 

 

 



פרשת השבוע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאלי אייזנר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד