בנושא
בכרם
חדשות
 
מציאות אחרת / תשרי
בביכורים מאז ב´ טבת ה´תשס"ו

בס"ד

 

 

 

 

מציאות אחרת.

 

 

רפרפתי על גבי הדפים, אני חייב להודות שמודעת הכלכלה כמו הרבה מודעות אחרות בעיתון לא כל כך נגעה לליבי, העברתי את הדפים בזה אחר זה מבלי להתעמק בתוכנם.  מידי פעם קראתי מילה אחת או שתיים שנכתבו בהדגש או בכתב של קידוש לבנה.

אני אוהב תמונת. רק בגלל זה אני ממשיך להסתכל בעיתונים שלרוב לא מעניינים אותי. אני מעוניין לראות תמונות, איך הצבעים מתחברים, איך אפשר לקחת רגע ולהכניס אותו בין ארבע פסים ולקראו לאותו רגע תמונה.

 

"נעם", "אני בא", זה היה אבא שלי, עזבתי את העיתון, הנחתי אותו בין שאר העיתונים והתרוממתי מהכורסא הכחולה והרכה. לפתע מאי שם תפסו את עיני כמה מילים. הרמתי את העיתון והתחלתי לקראו בו.

"נעם", נשמע שוב קולו של אבי. "אני בא" אמרתי הנחתי את העיתון מאחורי הכרית שנחה על הכורסא כאילו מפחד שייקחו לי את העיתון לפי שאני אספיק לקראו בו ופניתי לאבי.

 

אני בחור פחדן. מאז ומעולם תמיד פחדתי, לא הייתי מעלה את הדעות שלי, לא אמר מה שאני חושב, לא מדבר. אפילו כשעוד הייתי בגיל יסודי הייתי כזה תמיד נהגתי לשבת בסוף, לא להשמיע קול. "שרק לא יפנו אלי בשאלות", הייתי מתפלל ומתכוון למורים וחברים כאחד.  כל יום שהיה עובר בלי בעיות מיוחדות היה בשבילי מעין גאולה קטנה. לא שאני מבין מה זה גאולה אבל פעם קראתי שזה סימן של טוב מושלם. ככה עברו עלי השנים ביסודי. התיכון זה היה אחרת. היו לנו מורים שתמיד אמרו "לא תפריעו? לא יהיה לנו בעיות" וככה באמת היה. לא היו לי שנים קשות בתיכון, בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי לא היו לי שנים קשות. אבל הם גם לא היו קלות.  אף פעם לא היו לי חברים, אני לא מאשים אותם, כי אני מצידי גם לא הכי ניסיתי להתחבר איתם ולהיות מרכז העניינים. לא הלכתי לתנועת נוער דבר שמעסיק את רוב בני גיל התיכון. כל השבתות ביחד, המחנות, המדורות, השירה. כל זה לא היה חסר לי בפן האישי אבל בחיים אולי כן. ממש קנאתי בחבריי שכן היו כאלה. שכן תמיד היו חוזרים ממחנות מלאי חוויות מספרים בהתלהבות על השעות המאוחרות של הלילה ליד המדורה והשירה הקולנית.  הייתי יושב במקומי בסוף ומאזין בשקיקה לכל מילה ומילה שהיתה יוצאת להם מפה, מנסה לדמיין את עצמי שם במקומם יושב בין חבורה קולנית ושר מהלב. נהנתי לדמיין את עצמי אחר ממה שבאמת הייתי. אבל, המציאות גוברת על הדמיון ומישהו למעלה סידר לי משהו אחר, והוא בושה ופחד.

 

הייתי בחור יפה, אפילו יפה מאוד. לא פעם שאלתי את עצמי איך זה שחבריי, אפילו המכוערים שבניהם לא פחדו אף פעם לומר את כל העולה על רוחם, אפילו אם היה להם קול מכוער, או תזוזות משונות בידם שהיו מדברים. נזכרתי ביוני. יוני הוא ילד בכיתתי, כל בחור מתפלל כל יום שלא להראות כמו יוני. יוני פשוט היה ילד לא מהעולם הזה. שיער שחור ועיניים שחורות, עור כהה כלילה, שינים עקומות, ואף עקום. ברצינות בחור מכוער. ולמרות זאת כבר בכיתה י' הוא הוכנס להדרכה בסניף בו היה חבר, הכיר בחורה נחמדה ונעשה חבר שלה. אך כמה קינאתי בו שלמרות שהוא כל כך 'לא יוצלח' הוא כל כך 'יוצלח' . פעם אני גם זוכר שאמא שלי שאלה אותי "בחיי' נעם שאני לא מבינה אותך. ממה יש לך להתבייש כל כך? ממה יש לך לפחד? הרי אתה כל כך יפה, כל כך מוצלח, כל כך מוכשר. ממה כבר אתה מפחד?" וזאת היתה האמת. אני בחור מוכשר. יש לי ראש טוב כמו שאומרים. הציונים שלי תמיד נעו בין 97-100 ואני לא אומר סתם. באמת אני כזה. גם בלי ללמוד ולהתאמץ אני פשוט זוכר. אולי בגלל שהראש שלי ריק כל כך מדברים אחרים הוא זוכר את הלימודים. את הבגרויות שלי עברתי בלי בעיה בכלל. פעם אפילו שאל אותי המורה שלי הוא היה מחנך שלנו שנתיים ונזכר לקראו לי לשיחה אישי רק חודש לפני שעמד לסיים את תפקידו. "נעם, זה רק אשמתך שאין לך חברים. יכולת להיות 'מלך הכיתה' אתה כל כך מוכשר. ציונים מעולים. אתה בחור נאה. בחיי' שאני לא מבין אותך" ישבתי מולו ולא אמרתי מילה. התפללתי שתעבור השעה הזאת כבר. פשוט פחדתי. גם ממנו, פחדתי לומר לו "הרב מה אתה רוצה? אתה הרי צודק! אני בעצמי לא יודע מה הבעיה שלי. אני פשוט לא מסוגל לדבר" אבל סגרתי את כל מחשבותיי בראשי הקטן ושתקתי. שהוא ראה ככה שילח הוא אותי לדרכי. ויותר לא קרא או דיבר אלי.

 

 



בדידות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לתשרי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ טבת ה´תשס"ו  
שרי, השתפרת פלאים!!!!

יופי!

עצוב הקטע. ממש.
ב´ טבת ה´תשס"ו  
ב´ טבת ה´תשס"ו  
ב"ה
אהבתי...
רק למה בסיפור קצר ולא בבהמשכים ?

ולמה את לא גומרת את האחרים ?
בברכה,
יצחק
-מעריץ-
ב´ טבת ה´תשס"ו  
סיפור מקסים
מתה שיהיה המשך...
אבל באמת מה עם הקודמים?
ב´ טבת ה´תשס"ו  
אולי יהיה לך יותר טבעי לכתוב בנקבה...
ב´ טבת ה´תשס"ו  
בס"ד

בכל אופן אני אוהבת לכתוב בזכר. רוב הסיפורים שלי הם כאלה.

אני אשתדל לשים לב. תודה על העערה
ב´ טבת ה´תשס"ו  
יפה ביותר מרגש.
ב´ טבת ה´תשס"ו  
בס"ד

זה נחמד לקבל תגובות נעימות שכאלה
ב´ טבת ה´תשס"ו  
ב"ה

(צחקן, נכנס בפעם הריבעית לראות תגובות)
ב´ טבת ה´תשס"ו  
ב´ טבת ה´תשס"ו  
ב"ה
(אין בעד מה)
בברכה,
יצחק
ב´ טבת ה´תשס"ו  
איך שזה זורם כזה טבעי, במלים פשוטות בהירות ישירות מדויקות ואמינות שסוחפות אותך במקצבן "הקליל" מרתק לתוך עולמו, נשמתו שתוביל אותו מו הסתם לחפש לו מציאות נפרדת משלו ...
מחכה להמשך!
יפה מאוד!
ג´ טבת ה´תשס"ו  
בס"ד

תודה רבה רבה!
ממש ממש נהנתי מתגובתך. ודוקא המשך הספור לא יהיה כמו שאתה חושב יש לי רעין אחר.
ג´ טבת ה´תשס"ו  
אהבתי. כתיבה אמינה וזורמת
ג´ טבת ה´תשס"ו  
בס"ד

תודה רבה רבה על התגובה.
י´ טבת ה´תשס"ו  
הסיפור הוא על מישהו עם sp/saa?

כתוב טוב.
י"ג שבט ה´תשס"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד