בנושא
בכרם
חדשות
 
המשאלה של מיכל / mini-tal
בביכורים מאז י"ג חשון ה´תשס"ו

"אבל את לא מבינה מיטל, את עלולה לטעות , ובגדול."



ישבנו שתינו תחת עץ הלימונים על כיסא הנדנדה הממורט משנים והסתכלנו בשמיים.



רשת של כוכבי יהלום מנצנצים , רוח של ערבית , ושתי בנות דודה בנות 15 – הגיל שבו הכל לא ברור , לא בטוח , אך נהדר מעל ומעבר למילים , יושבות ומדברות על סודות החיים.



"אני לא בטוחה מיכל . אל תשכחי שככה זה נעשה כבר אלפי שנים ועוד לא שמעת על זוג שהתגרש כתוצאה ממכך. חוץ מזה , זה נראה לי נכון . ונחמד , וטהור כל כך.."



מיכל הביטה בי . עיני התכלת שלה מצומצמות , שערה הבלונדיני , מסודר קצוות קצוות סביב פניה הארוכות . נערה יפה , עם ניצוץ מרדני בעיניה - מוכנה לכבוש את העולם.



"זה שמשהו נעשה הרבה זמן , לא אומר שהוא נכון " היא הצהירה .



"נכון. " הסכמתי . "אבל בהחלט יש יותר אפשרות לבחון אותו. " ידי שחקו בהיסח הדעת בחצאית החדשה , שעטיתי עלי לראשונה רק אתמול . נאנחתי. הוויכוחים האילו החלו חוזרים על עצמם בתדירות גבוהה יותר מאז...



"אבל , " המשיכה מיכל בעקשנות , "מה אם פתאום , אחרי החתונה , אתם מתנשקים , ואת מגלה לראשונה שיש לו ריח של שום?" היא הצטמררה "האמיני לי מיטל . זה לא דבר טוב."



הגנבתי אליה מבט . שתינו , על אף גילנו השווה , היינו שונות כל כך. פיזית ונפשית. היכן שמיכל הייתה בהירה , בעלת שיער בלונדיני קצרצר תכלת ועיני תכלת , הייתי אני הניגוד המוחלט שלה , עם שיער כהה ומתולתל שהיה קלוע עתה בצמה ארוכה , ועיני דבש חמות . בעוד מיכל הייתה הפרועה מבין שתינו , תמיד יוצאת למסיבות באמצע הלילה , רועשת , מלאת ביטחון עצמי , תמיד בעלת המילה האחרונה , הייתי אני מעדיפה להסתגר בבית , עם ספר טוב , או לצאת להליכה שקטה – בלילה. רעש לא קסם לי – ומיכל שלא הבינה זאת , החלה לקרוא לי ´הנזירה´ .



"את לא יוצאת עם אחרים , לא הולכת למסיבות – איך תפגשי ככה משהו?!" היא אמרת לי שוב ושוב - ואני רק חייכתי. לא רציתי לומר לה , שהדברים מהם היא נהנית כל כך – נראו לי חסרי טעם .

שיחות כמו אילו – התרחשו רבות ביננו , כל אחת מגנה על הצד שלה . ועתה , עם התחלתה של דרך חדשה , מבטיחה כל כך בשבילי, הוויכוחים האלו הפכו מוויכוחים פשוטים – להתנגשות של שתי עולמות.



"אני לא רואה מה הטענה פה " עניתי בשקט "אז הוא יצחצח שיניים. "



"זה לא מה שאני מתכוונת – ואת יודעת את זה ." היא אמרה בלהט . קולה ירד באוקטבה והיא כופפה את ראשה לעברי . "מה אם אין בינכם התאמה?"



לא ניסיתי להתמם . ידעתי על איזו התאמה היא מדברת.



"אני לא מאמינה בזה " אמרתי בפשטות . "אם אני אנשא למישהו , מלכתחילה זה אומר שאני נמשכת אליו , מבחינה פיזית , ומבחינה שכלית , מבחינה רוחנית , שזה הרבה יותר חשוב מיכל! אני לא מאמינה שקיים כזה פרדוקס – שני אנשים שאוהבים אחד את השני – ולא קיימת בניהם התאמה . זה לא הגיוני . אני מאמינה שיכולה להיות חוסר התאמה, אם שני הצדדים מבססים את הקשר בינהם על משהו שטחי לגמרי , מראה חיצוני למשל . אז זה יכול לקרות"



מיכל היססה לרגע , ואז הניפה את ידה המטופחת הצבועה באדום , בביטול "מה את מבינה בכלל. נזירה קטנה. זה כיף מידי פעם לצאת עם מישהו כי הוא נראה טוב. יש בזה הרבה יתרונות" עיניה נצצו בשובבות.


הנעתי בראשי . "יכול להיות שאני טועה , מיכל . אבל דבר אחד אני כן יודעת , לכשאתחתן , אני יודעת שתהיה לי מתנה מאוד מיוחדת להביא לבעלי , משהו שיעצים את הנישואין שלנו – יקדש אותם . זה מאוד חשוב – לטעמי."



"זה בגלל כל הקטע עם החזרה בתשובה " סיכמה מיכל לעצמה "נראה לי שבסך הכל מצאת תירוץ – שקודם היה חסר לך , למה לא לצאת עם גברים."



"זה לא נכון!" אמרתי בלהט "את יודעת טוב מאוד למה אני לא יוצאת. אין בזה טעם מיכל ! זה פשע לרצות לצאת עם משהו שירצה שיחה עמוקה יותר מאשר – ´האם ראית את המשחק האחרון הטלוויזיה?´ או ´האם אני חושבת שהשחקנית הזאתי והזאתי פשוט חתיכה?´ "



מיכל רק הנידה בראשה.



"מיטל , את יותר מידי רומנטית . באמת . את חיה בסרטים . ואת מבזבזת את החיים שלך . את תראי , עוד חמש , שש , שבע שנים מעכשיו , את תגידי שאני צודקת"



שתקתי. מה כבר יכולתי להגיד?

***



(שש שנים מאוחר יותר)



"את צדקת , את יודעת."



"הרמתי את ראשי בתמיהה , והבטתי במיכל . שוב היינו ישובות תחת עץ הלימונים , אך לא עוד נערות תמימות בנות 15.



חיצונית , ייתכן שהשינוי הגדול ביותר היה בי דווקא. רק מחלימה ממחלת הסרטן , שערי החל לצמוח , ועתה כיסה את ראשי בשכבה קצרה . ´טום בויי´ קראה לי מיכל בחיבה ´ את נראית כאילו את הולכת להוציא אקדח מהיכן שהוא , ולהציל את העולם.´



"אני תמיד צודקת" חייכתי במשובה . "רק תזכירי לי במה?"



מיכל חייכה חזרה , אך חיוכה היפה , היה עייף וחסר ברק , ועיניה קבלו מראה מבוגר , סחוט לא עוד נוצצות בשובבות. אפילו קולה נשמע עייף , צרוד וחבוט . היא עדיין הייתה יפיפיה ,עודנה צעירה , בסך הכל בת 21 , אך בעיניה היה מבט מותש , רב שנים ויאוש.



הבטתי בה בדאגה . ידעתי שלאחרונה היא חוותה פרידה קשה מאחר ה´חברים´ שלה . פרידה זאת הייתה קשה במיוחד , בגלל , חשדתי , שהיו לה רגשות אמיתים כלפיו. האם זו הסיבה לשינוי המבהיל?



"את לא זוכרת? " שאלה . "ישבנו ממש כאן . ודיברנו על התאמה "



לקח לי מספר דקות להזכר – וכשסוף סוף נזכרתי , חייכתי לזכרון.



"אני זוכרת . עד אחת מהשיחות שלנו - שיחות ברומו של עולם . כמה כעסת שחזרתי בתשובה..."



"חשבתי שאני עומדת לאבד אותך." התוודתה מיכל . "וגם צדקתי אפשהו מיטל. באמת התרחקנו."



"לא בהכרח בגלל החזרה בתשובה " סברתי . "האופי שלנו תמיד היה שונה מידי ,מיכלי . אבל מה אמרת? בקשר לחזרה בתשובה?"



היא נאנחה ,והביטה מטה , ידה משחקת בשערה , בתנועות לא רצוניות כמעט.



"אני מרגישה שרופה , מיטל. " היא התוודתה לבסוף בשקט , עיניה עוקבות אחר שיירה של נמלים בדשא , מסרבות לפגוש את שלי .



"למה את מתכוונת?"



היא פרשה את ידיה , בהבעת אין אונים ועייפות ותבוסה.



"אני לא חושבת שאני מסוגלת לאהוב מיטל . כל כך הרבה לילות , כל כך הרבה פרצופים שונים . אני מרגישה.... כהה . כאילו שום דבר כבר לא יכול לגעת בי . שום דבר לא אכפת לי כבר . "



דמעות מילאו את עיניה , והיא הרימה אותם אל שלי , תכלת פוגש בחום , צער בהבנה.



"אני מקנאת בך מאוד , את יודעת " היא אמרה בשקט . "את לא אבדת כלום . לך יש עדיין מה לתת. ואני ? מה יש לי להציע?"



כרכתי את זרועותי מסביבה ,נדהמת. הכאב שלה היה כל כך חד – הוא כמעט שבר אותי לשניים. מהיכן היא קיבלה את הרעיון הזה?



"זה לא נכון!" אמרתי בלהט - מנסה להכריח אותה , במוחי , שלא לחשוב ככה. "את בן אדם נהדר , מיכלי . את מצחיקה , את חכמה את מלאה חום והבנה , וטוהר. טוהר , מיכלי ! לא משנה מה עשית , זה לא משפיע על מי שאת! ואת בן אדם כל כך טוב , מיכלי."



דמעות ניקוו בעיני "מאיפה הגיע הרעיון המגוכח הזה?" שאלתי . "מי ישבה לידי כל הלילות האלו בבית חולים?מי עברה איתי את כל השעות הקשות? את באמת חושבת שכל בן אדם היה עושה את זה?"



היא רק הנידה בראשה בעצב.



"אני מצטערת מיטל . את לא מסוגלת להבין . את אוהבת אותי . את לא מסוגלת להבין. עם כל בן אדם ש.. הייתי איתו , אבדתי את עצמי . חלק ממני. ועכשיו , אני מרגישה כאילו לא נשארו עוד חלקים שהם שלי. אני שרופה מיטל . שרופה. גם אם אני אפגוש באדם הנכון מיטל - תמיד יהיו הצללים האילו . תמיד יהיו זכרונות..."



היא עצמה את עיניה ואני חשתי בצורך שלה בשקט. המשכתי להחזיק אותה חזק מנסה ללהעביר לה את אהבתי , את הבנתי , את אמונתי שהכל יהיה בסדר , ובמשך זמן רק מה הבטתי בשתיקה בשמי הערב המתכהים , ראשה הזהוב על כתפי.



"תראי מיטל " היא לחשה לפתע , לחישתה מתוקה כלחישת ילדה קטנה "כוכב המשאלות - שם למעלה."



"בקשי משאלה " לחשתי לה בחזרה. היא עצמה את עיניה . אחר כך , היא הרימה אותם אל שלי . "מה את חושבת שביקשתי?" שאלה .



משכתי בכתפי.



"אז שתדעי לך , " היא המשיכה "שלא ביקשתי לחזור בזמן . מה שהיה היה. ומה שעברתי , הוא זה שמעצב אותי . " הוסיפה ברצינות , בשקט.



"אז מה ביקשת?" שאלתי ברכות , מחייכת אליה .



"ביקשתי שנערות אחרות לא יעשו את אותה טעות מיטל. שבאיזשהי צורה אני אוכל להגיע אליהם לפני ולהזהיר אותם , שכל מעשה שלהם כן משאיר משקע."



"את יודעת , מיכלי , תמיד תוכלי לחזור בתשובה ולהרצות" היא חייכה . אותו חיוך מתוק , ילדותי , שזכרתי מאז , מאותו ערב מבושם לפני שש שנים , ובאותו רגע ידעתי כיצד.



כיצד להגשים את המשאלה של מיכל.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לmini-tal
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג חשון ה´תשס"ו  
מעניין אותי עד כמה היצירה הזאת מתבוססת על מציאות.
י"ד חשון ה´תשס"ו  
סיפור יפה, כתוב יפה, אם כי הנושא לעוס במקצת.
אהבתי שאחרי הדילוג הוספת את עניין הסרטן, שלכאורה לא ממש קשור - אבל לדעתי מוסיף המון.
י"ד חשון ה´תשס"ו  
כתוב יפה והרעיון שעומד מאחור לא מוכר לי - אולי אני לא חושב מספיק...
כל מערכת יחסים אכן משאירה משקעים, עוד סיבה טובה (בשבילי) לשמרנות!
י"ד חשון ה´תשס"ו  
כמה שאת צודקת..
כל כך הרבה...
וישתבח שמו שעוד בחיים לא התנסיתי בשום ניסיון, אפילו הקל שבקלים..
ברוך ה'..

חימשתי =)
פנינה.
י"ד חשון ה´תשס"ו  
יש לי אישור לעשות עם זה פעולה בבנ"ע לחניכות שלי?

ווקשע..
י"ד חשון ה´תשס"ו  
לכבוד לי.
י"ד חשון ה´תשס"ו  
תודה ענקית!

הסיפור פשוט נפלא =)
י"ז טבת ה´תשס"ו  

אבל "חזרה בתשובה" נראית לי מיותרת
הרעיון עובר יפה גם בלי...
י"ז טבת ה´תשס"ו  
איך אהבתי שעשית רווחים בין הפסקאות!
בד"כ מש אין לי סבלנות לקרוא סיפורים במחשב.
ועכשיו זה היה חד פעמי.
שכוייח!
תמשיכי לכתוב ולפרסם!
בהצלחות!
י´ שבט ה´תשס"ו  
יצירה מעניינת , אם כי מבטאת השקפה מאוד ידועה.

מעניין כמה היצירה אותנטית , או שמא , רק מבטאת משאת נפש.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד