בנושא
בכרם
חדשות
 
ירא שמים / נ נ י
בביכורים מאז ט´ חשון ה´תשס"ו

 

אברך ירא שמים

כותב תפילין ומזוזות לפי כל הנוסחים

ולבני כל העדות

אנא צלצלו להזמנות

טל' .......-02

פל'................05

 

 

מודעה זו מפורסמת במספר בתי כנסת באזור.

הסיפור מתחיל דווקא עם אדם פשוט ותמים אשר באמת ובתמים רצה תפילין כשיטת רבנו תם. ומפני שאותו אדם באמת תמים ועניו, ואין הוא היה רוצה שנפרסם את שמו בציבור, וגם מפני שאין הוא עיקר סיפורנו לכן לא נכתוב את שמו אלא נקרא לו אדם בעלמא.

ראה אותו אדם את המודעה הנ"ל ואמר לעצמו "אם אותו אברך ירא שמים הוא, אבקש ממנו שיכתוב לי תפילין כשיטת רבנו תם בקדושה ובטהרה רק שאלה לי אליו" ואכן התקשר אותו אדם לאברך שבמודעה, ואמר לו "רצוני שתכתוב לי תפילין כשיטת רבנו תם, ובעניין התשלומים אין לך מה לדאוג כי ידי נדיבה בדברים שבקדושה, אך שאלה אחת לי אליך איך אדע כי ירא שמים ואולי אין אתה אלא ירא אדם?"

ובצד השני של הקו נשמע קול מבוכה, ברחו כל המילים מפיו של אותו אברך ולא ידע מה לענות לאותו אדם. שתיקה ארוכה הייתה על הקו ומול עיניו של אותו אברך המום ריצד המשפט "ולוואי ויהיה מורא שמים אליכם כמורא בשר ודם". "הלו" "הלו" זרק אדם מילים אלו לשפופרת אך מהצד השני לא היה מי שישיב לכן ניתק אדם את הטלפון.

והאברך המשיך לאחוז את השפופרת, וכאילו המריא הוא לעולם אחר, מסך נפרס בינו לבין העולם, וכל הזמן הוא חושב אולי אותו אדם צודק שאין הוא ירא שמים אלא ירא אדם, לא ידע אותו אברך את נפשו. ומעשה ראשון שעשה, הוריד הוא את כל המודעות שתלה שלא ייכשלו אנשים ויחשבו שירא שמים הוא ואולי אין הוא אלא ירא אדם.

הסתובב אותו אברך ברחובות בחוסר מעש, בראשו מתרוצצות מחשבות בחוסר סדר פעם מחשבה זו קופצת ופעם אחרת קופצת לא מצליח הוא לרכז מחשבותיו לדבר אחד, כך סבב הוא בכל העיר בלי אוכל ובלי מים, כל היום וגם חלק גדול של הלילה, עד שבשעה שלוש ורבע בערך נכנס הוא לביתו, וגם אז הוא נכנס לביתו רק בגלל שיצא לו לעבור שם.

בביתו בסלון היה אור ונוות ביתו יושבת על הספה, עיניה אדומות ופניה דאוגות, יושבת היא ומתכנסת בתוך עצמה וחושבת על בעלה, היכן הוא? אולי קרה לו משהו? מנחמת היא את עצמה שמן הסתם שקע הוא בסוגיא עמוקה ואין הוא שם ליבו על הזמן, אך הזמן עובר ומחוג השניות דופק בחוזקה ובעקבותיו גם מחוג הדקות זז ובעקבותיהם זז גם מחוג השעות. והניחום שניחמה את עצמה מתחיל לאבד מכוחו ומתחיל לאותת איתותים של חולשה.

לפתע בשעה שלוש ורבע נפתחת הדלת ובפתח עומד בעלה, קומתו כפופה ומראו מרושל פניו נפולות ועיניו אדומות. נעמדה האשה ולא האמינה למראה עיניה, הזה בעלה?! רגילה היא שחוזר הוא מבית המדרש ופניו קרנות מאור, ועתה עלוב הוא כזה, לאחר שנייה שהייתה תמהה, רצה אל אישה ותחבקהו, ואף עיניה התחלו זולגות דמעות, " מה קרה לך אישי?!" תלחש על אוזנו תוך כדי בכי, התחיל הוא מייבב בזרועות אישתו כבתו הקטנה.סחבה אותו אשתו לספה ותשב היא בספה שכנגדו ותהיה עזר כנגדו.

התחיל הוא מספר את כל אשר קרהו, והיא מאזינה רוב קשב לא אומרת מילה נותנת היא לו לשפוך כל אשר על ליבו. דיבר ודיבר עד שסיים וכאשר סיים שרר שקט למשך מספר דקות, ניסתה האשה להבין כל אשר קלטו אוזניה, ולאחר שהבינה חשבה מה תענה לו עד שבסוף אמרה לו כך "יודעת אני שירא שמים אתה, מכירה ויודעת אני אותך גם במסתרים, ויודעת אני שירא שמים אתה ואולי אין אני יכולה לכך ראיה אבל יודעת אני בחוש".

נרגע קצת האברך גם מפני ששפך שיחו לפני אשתו, וגם מפני דברים ששמע מפי אשתו, נזכר הוא שלא בא דבר לפיו כבר זמן רב, חשב מה יכין לעצמו , ואשתו אשת חיל מכירה אותו הבינה מיד מה מחשיבותיו עוד הוא חושב  הביאה לו אשתו קפה ועוגה, הקפה כדי לעורר ועוגה להשיב קצת את נפשו אך עדין ריצדה במוחו השאלה איך הוא ידע שירא שמים הוא ולא ירא אדם הוא?

ראה אותו אברך שעמוד השחר מתחיל להאיר במזרח, נזכר שרבו ומורו הרה"ג אשר כל עם הארץ, ולא רק הם, אורבים לפתחו לשאול לעצתו ולקבל את בירכתו, מתפלל במניין ותיקין כמו שכתוב "יראוך עם שמש". שתף פניו לקח תפילין ואמר לרעייתו שהוא יוצא, נבהלה הרעיה שמא שוב הוא ייעלם אך הוא הרגיעה ואמר לה שהולך הוא לתפילה וישר לאחר התפילה ישוב לבית.

הגיעה לבית הכנסת והחל מתעטף בטלית אלו מולו הפסוקים "...והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם ... והייתם קדושים לאלוקיכם..." ולאחר שהתעטף בכונה גדולה החל מניח תפילין "והיו לאות על ידך" אות בין מי למי? והרי מניח אני כל יום ואות היא בינינו. "ולטוטפות בין עינך"... כך היה מניח בכונה גדולה ולאחר שגמר להניח החל מתפלל בכונה גדולה כונה שלא כיון כך מעולם ונזהר הוא שמא יכנס הרהור אסור לתפילתו.

לאחר התפילה העמוקה שזכה להתפלל ניגש למורו ורבו, וישאלהו איך יכול הוא לדעת שירא שמים הוא ולא ירא אדם? וכדרכו של יהודי ענה לו רבו בשאלה, "וכי למה מעניין אותך אם ירא שמים אתה?" גמר הרב את דבריו הקצרים והחל הולך לדרכו ולאחר שנייה הסתובב הרב ואמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" קיפל אותו אברך את תפילו והרהר בתשובת רבו לאחר מכן הלך ישר לביתו כי כך הבטיח לרעייתו ובדרך המשיך להרהר בתשובת רבו וגילה בה עומק שלא הכיר בו בתחילה.

כאשר הגיע לביתו ראה שנוות ביתו כבר הכינה לו ארוחת בוקר החל מתנגן בראשו "אשת חיל מי ימצא..." אכל מה שאכל שתה מה ששתה הודה לזן את הכול. הלך לחדר השינה וראה שאשתו כבר הציע מיטתו, נכנס למיטתו ושקע בשינה עמוקה.

ישן כמה שישן, וכשיתעורר נזכר בכל אשר קרהו, ויראה בעינו שחלם חלום.   



שלום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנ נ י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז שבט ה´תשס"ז  
הסיפור מאוד קריא וכתוב בכישרון ורגישות רבה.
הסוף אולי צריך עיבוד נוסף-אבל אני בכיף נותנת לך 5 בגלל הסגנון המיוחד המותאם לסיפור..הזכיר לי קצת את סגנון ש"י עגנוני במובן החיובי.
כבר מחכה לעוד סיפור טוב...
שיהיה שבוע מוצלח
כ"ד ניסן ה´תשס"ז  
יש לך כמה חריגות סגנון כמו "חלק גדול של הלילה" - ע"פ סגנונך היה מתאים יותר "חלק גדול מן הלילה". ודברים דומים.
הסיפור נחמד, לא אהבת את נוות ביתו ועוד כמה תיאורים מקושטים מידי - צריך לדעת לעצור את היופי בגבול מסויים.

הסיפור טוב במיוחד כשמקריאים אותו בקול - בקריאה הוא פחות מוצלח.

רעיון נחמד, סיפור טוב.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד