המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורים מהחיים 9: גומל לאיש חסד כמפעלו / אסף להד
בביכורים מאז כ"ט אלול ה´תשס"ה

 

(סיפור נוסף בסדרה של סיפורים מהחיים. סיפורים הבדויים מהלב אבל מבוססים על ארועים אמיתיים שסיפרו לי חברים ואחרים).

 

 

כשהשתחררתי משירותי הצבאי, חיפשתי לי עיסוק לענות בו בשעות הפנאי שרבו לפתע. מצאתי את עצמי משוטט לי מפעם לפעם באפס מעשה, וחיפשתי אתגר שיעסיק אותי בתקופת הזמן שעד תחילת לימודיי.

כך התגלגלתי לרחובות תל אביב, לסייע לנערים שגורלם לא שפר עליהם, ברחו מביתם והתקבצו להם בחבורות בשעות ליל מאוחרות בסביבות ככר דיזינגוף. כך גם הכרתי את סטפן.

 

סטפן היה דייר רחוב, או "הומלס" באנגלית כפי שנוהגים לקרוא להם במדינה, מתוך סוג של ניכור. כאילו הם לא משלנו, הם תוצאה של תרבות המערב, הם גויים, הם זרים. אבל, באמת, הם אחים.

סטפן היה דייר רחוב בשנות ה-60 המאוחרות לחייו. בימים בהם חלק מבני גילו יצאו לפנסיה מעבודתם, והחלו לעסוק בתחביבים שונים, החל סטפן לטייל ברחובות. עזוב, מלוכלך, ולעיתים, אף מעלה צחנה של בגדים שלא עברו כביסה במשך חודשים.

לא ידעתי הרבה על סטפן. כל שידעתי היה שהוא נזקק לבריות, יושב על ספסל בככר דיזנגוף, מתבונן בבריות החולפות למולו במבט מזוגג, ישן לו על ספסל בגן הציבורי שבקרבת מקום, ומלמל דברים בינו לבין עצמו.

 

יום אחד, הגעתי לככר לעזור לחבורת נערים שהתגודדה ברחוב, והביאה על עצמה את כעסם של השכנים, שמיהרו להזמין את המשטרה. כשהגעתי למקום, עמדה ניידת המשטרה לעזוב את המקום, לאחר שהזהירה את הנערים לבל ימשיכו במעשיהם.

השוטרים הבחינו בסטפן היושב לו ומלמל לעצמו, ומאחר וראש העיר הכריז באותם ימים על מבצע לאיסופם של חסרי הבית מהרחוב, ניגשו השוטרים אליו ודרשו ממנו שיתלווה אליהם.

ידעתי, שהמדיניות המשטרתית באותם ימים היתה לאסוף את חסרי הבית ולהעבירם אל ערים אחרות מחוץ לתל אביב, וידעתי שסטפן יתקשה לשוב מהמקום החדש בחזרה אל הכיכר בהיעדר אמצעים כספיים. לכן, פניתי לשוטרים והודעתי להם שסטפן הוא קרוב משפחתי, שבדיוק באתי לאסוף. השוטרים, שהניחו שאין אדם רציונאלי שיטען סתם כך שחסר בית הוא קרובו, הסתכלו בי בתמיהה, ואחרי שהודיעו לי שבפעם הבאה שסטפן יימצא ברחוב, הם לא יהססו להעביר אותו אל מחוץ לעיר - עזבו אותנו לנפשנו.

סטפן, שהמשיך במילמוליו והנערים שהמשיכו במעשיהם, החזירו אותי במהירות לשגרה. הבנתי, שלא ירחק המועד עד שהמשטרה תחזור בכדי לטפל בחבורת הנערים שהחלו משחיתים ספסלים בכיכר, ולכן, נטלתי את סטפן בזרועי, והתחלתי מתקדם עימו לעבר דוכן פלאפל שעמד בסמוך.

סטפן, שנרתע בתחילה ממגע ידי, החל לפסוע לצידי משהבין שפניי מועדות אל עבר דוכן הפלאפל שממול.

"שתי מנות פלאפל בבקשה", ביקשתי מהמוכר.

ואף פניתי ושאלתי את סטפן, "עם חמוצים או בלי?"

סטפן שנראה המום במקצת מהשינוי שהתחולל סביבו, נענע בראשו בחיוב, ואני הוספתי ואמרתי למוכר, "תוסיף חמוצים וצ'יפס בשתי המנות".

 

כך, היינו ישובים על הספסל שבפאתי הכיכר, ונוגסים אט אט במנת הפלאפל, זה לצד זה. אני דומם, וסטפן מלמל דברים שונים בין נגיסה לנגיסה.

היה זה תחילתו של קשר קבוע שניהלנו במשך חודשים ארוכים. קשר של עזרה וסיוע. סטפן, כדרכם של דרי הרחוב, סירב לקבל עזרה במציאת דירה לגור בה. ואני, כדרכי בקודש, נמנעתי מלהציק לו בשאלות טורדניות, אודותיו.

 

חלפו להם הימים, ואני כבר התחלתי לעבוד במסגרת העיריה כעובד סוציאלי באגף הנוער, אך עדיין השתדלתי להגיע פעם או פעמיים בשבוע ל"מפגשים" שלי עם סטפן. אם אפשר לכנות ישיבה על ספסל באמצע הרחוב לצד אדם ממלמל, בתואר "מפגש".

יום אחד, בימות החורף, מצאתי את סטפן בוער כולו מחום, גונח ומשתעל. נזעקתי להביאו לבית החולים "איכילוב" וחתמתי על טופס ההתחייבות לשאת בתשלום, מאחר שלסטפן לא היה, כמובן, ביטוח רפואי מטעם קופת חולים כלשהי.

סטפן נאבק בגבורה בחיידק האלים שתקף אותו, תוך שהוא ממלמל בינו לבין עצמו דברים, אך לא יכול היה לחיידק. בעודו בוער מחום, נקראתי על ידו להיכנס אל חדרו. התיישבתי לידו והחזקתי בידו.

עתה, כולו לוהט מחובר לאינפוזיות ונוטף זיעה, פנה סטפן אלי בצלילות מדהימה, ואמר לי:

"ראה, אני עומד לסיים את חיי. האם תוכל לעשות עימי חסד אחרון?".

"שששש.....", היסיתי אותו, "אתה צריך לשמור על כוחותיך כדי שתוכל להמשיך ולהילחם במחלה".

"לא", קטע סטפן את דבריי, "ראיתי מספיק בחיי. אני עומד לסיים את חיי".

והוסיף בשנית, "האם תוכל לעשות עימי חסד אחרון?".

"ודאי. ראה את בקשתך כמסודרת", עניתי, בתקווה להניח לו בהזיותיו.

"קח", אמר לי סטפן והוציא מקפלי בגדיו כרטיס ביקור.

"גש אליהם מחר, חפש שם את 'ליאון' ואמור לו שסטפן שלח אותך", אמר.

"ועכשיו, צא. וקרא לאחות, בבקשה", סיים סטפן את דבריו.

התבוננתי בכרטיס הביקור, שהיה שייך לארגון יוצאי רומניה בישראל, ותמהתי, מהו אותו חסד אחרון שמבקש סטפן שאגמול איתו.

יצאתי, וקראתי לאחות שתיכנס.

 

סטפן צדק. לא נקפו השעות וסטפן השיב את נשמתו לבורא.

סייעתי בארגון קבורתו, בבית העלמין ירקון, בנוכחות מנין אנשים, שלפחות חצי מהם היו אנשי חברה קדישא.

 

חלפו עוד מס' ימים, עד שהתפניתי לסור לאותו 'ליאון' בארגון יוצאי רומניה בישראל.

למזלי, נכח ליאון במקום, ומשסיפרתי לו שסטפן ביקש ממני לסור אליו, מיהר להכניסני לחדרו ולסגור אחריו את הדלת.

"האם אמר לך סטפן דבר מה נוסף?", שאלני ליאון.

"לא", השבתי, והוספתי, "הוא רק נתן לי את כרטיס הביקור הזה וביקש שאפנה ל'ליאון' שנמצא פה"

"כרטיס ביקור?!", תמה ליאון, "יש לך אותו כאן, במקרה?"

הוצאתי את כרטיס הביקור מכיסי ונתתי אותו לליאון.

ליאון עיין בכרטיס, הפך אותו, וקרא את הכתוב על גב הכרטיס בשפה שלא הכרתי. אחר חייך אלי, ואמר: "יפה, יפה מאוד".

לא הבנתי מה יפה כל כך בכרטיס או בעצם הסיטואציה שנוצרה, אבל התאפקתי מלשאול.

 

"גומל חסדים טובים", קרא ליאון בקול, "כך כתוב כאן".

"היודע אתה את משמעות הענין? ", שאלני.

"בוודאי", השבתי, "זהו אחד מכינויו של  רבונו של עולם".

"לא, לא", היסה ליאון את דבריי, והוסיף בהדגשה, "היודע אתה מה משמעות הענין?"

"איזה ענין", תמהתי, לא מבין.

"היודע אתה למה התכוון סטפן בדברים אלו?", ניסח ליאון את דבריו בשנית.

"לא", השבתי, מהרהר ביני ובין עצמי, מדוע מייחס ליאון חשיבות כה רבה למספר מילים שכתב חסר בית, שנהג ללהג בינו ובין עצמו מילים לרוב.

 

"ובכן, אספר לך סיפור. ומעשה שהיה, כך היה", החל ליאון בדבריו.

"הימים ימי שלהי מלחמת העולם השניה. רבים מיהודי אירופה החלו לחזור לביתם אותו נטשו מפחד הצורר הנאצי. גם סטפן, אשר ברח מביתו והסתתר במשך חודשים ארוכים, יצא ממקום מחבואו והחל לחזור לביתו.

בימים ההם, החל השלטון הקומוניסטי לתפוס אט אט את מקומו, וסטפן נגרר אחרי משטר זה, בטובתו ושלא בטובתו.

סטפן הפך להיות אחד מאנשי הסקוריטטה, שרות ביטחון הפנים הרומני הידוע לשימצה. שכח את מוצאו היהודי, ונטמע כל כולו בגל הקומוניזם ששטף את ארצו.

מעשיו של סטפן באותם ימים היו ידועים לשימצה, שכן לא היה נחקר שעמד בפניו. את טוב ליבו שהיו בו לפני מלחמת העולם השנייה, החליפה שנאה עזה לבני העם הרומני, שלדעתו שיתפו פעולה עם הגרוע שבאויבי העם היהודי, ולכן, לא חמל על איש או אשה, טף או זקן. מכולם ידע להוציא את המידע שנדרש לסקוריטטה באותם ימים, ושמעו הלך וגדל בקרב הנהגת המדינה. גם אני, שנחשדתי בפעולות יהודיות כנגד השלטון, סבלתי מנחת זרועו.

לא חלפו ימים רבים, וסטפן הפך להיות אחד מראשי השלטון ברומניה, ובתוקף תפקידו, החל לקבל משכורות עתק מהשלטונות. סטפן, שאיבד את אהובתו מנוער, במחלה קשה בימי מלחמת העולם השניה, לא התחתן. הוא, אשר למד בחייו לדאוג לעתיד, גם רכש במשך השנים במשכורתו הגבוהה - נכסים רבים, כאמצעי בטחון לימים קשים.

חלפו שנות דור ומשטר האימים של צ'אוצ'סקו, נפל. המשטר החדש, פיזר את הסקוריטטה, ושם בכלא את אנשיו. גם סטפן הושם בכלא.

שם, בין כתלי הכלא, פגש סטפן אותי. אני, שהייתי ותיק ממנו ויהודי על פי חזות מראי, עוררתי בסטפן זכרונות רדומים. סטפן החל ללמוד מדי יום, מעט יהדות, והתקרב לאיטו אל אורה.

יום אחד, היה זה ערב ראש השנה, פנה אליי, כנציג אלו שעינה בימי חייו, בבקשת מחילה וכפרה. ראיתי בו, כי הוא מצר באמת ובתמים על מעשיו, ואמרתי לו, 'למדתי מרבותי שיש להידבק בבורא. מה הוא רחום - אף אתה היה רחום, מה הוא חנון - אף אתה היה חנון. לכן, כשם שרבונו של עולם הינו גומל חסדים טובים, אף אנחנו מצווים לגמול חסדים טובים, גם עם מי שהֵרֵעו לנו. לכן ורק מטעם זה, אני מוחל לך'.

תשובתי זו, עוררה את סטפן לחזור בתשובה שלימה. לא לפני, אלא לפני רבונו של עולם, מלך מלכי המלכים.

סטפן נשבע שָׁם, בין כתלי הכלא, 'שבועה חמורה', לפיה, יִגְלה ממקום למקום, עד אשר יזכה ברחמיו של פלוני, אשר באמת ובתמים יגמול עימו חסדים טובים. או אז, אמר נשבע סטפן, ידע כי מחלו לו משמים.

עוד נשבע סטפן, והפקיד בידי מסמכים על כך, כי כל רכושו אשר צבר במשך השנים, יהא נתון בידיו של אותו 'גומל חסדים טובים'.

חלפו שנים, סטפן גורש בבושת פנים מרומניה, והתגלגל בגלותו, כיהודי, לארץ ישראל.

יום אחד, לפני שנים, שמעתי ממכירי, שראוהו מסתובב ברחובות תל אביב וממלמל ברומנית, בקשות סליחה בינו ובין קונו. חיפשתי אותו ומצאתי. ישבתי לידו שעה ארוכה, מבלי לומר דבר, וראיתי בעיניו כי נפשו עדיין סוערת. כל שאמר לי היה 'זכור את שבועתי. גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו'.

באותה הזדמנות, גם הותרתי בידו את כרטיס הביקור שלי, וביקשתיו שישמור עימי על קשר.

השתדלתי גם אצל אנשי הרווחה בעיר, כדי שיקלו על בעל תשובה זה, אבל הם הודיעו לי שסטפן מסרב בכל תוקף לקבל עזרה כלשהי".

כך סיפר לי ליאון, ואני ישבתי מרותק.

עתה התחוורו לי, מילמוליו חסרי הפשר של סטפן, וסרובו העיקש לקבל עזרה.

"ומה פשר הכיתוב בכרטיס 'גומל חסדים טובים'?", היקשֵתי.

 

"פירושו של דבר", הסביר לי ליאון, "שמעתה, אתה הינך איש עשיר. בעליהם של אחוזות וטירות ברחבי אירופה. עשיר יותר מכל מה שתוכל לדמיין. והכל שלך, בכתובים. כי אתה הוא 'גומל החסדים הטובים' שחיפש סטפן באחרית ימיו, ועליך קרא את דברי המזמור 'גומל לאיש חסד כמפעלו' ".

 

שנה טובה בתשובה שלימה.

כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.

 



ראש השנה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט אלול ה´תשס"ה  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
אין כמוך! שוב הצלחת להשאיר אותי פעור פה! יהי רצון שנזכה כולנו לביאת גואל במהירה בימינו!
שנה טובה, וברכת ה' עליך תמיד!
ב´ תשרי ה´תשס"ו  
מדהים. יש לך את זה.
ב´ תשרי ה´תשס"ו  
איזה סגנון! איזה כשרון! הסיפורים שלך מלוטשים ויפים , לדעתי ,בהחלט ניתן להוציא ספר.

יישר כוח.
ג´ תשרי ה´תשס"ו  
ג´ תשרי ה´תשס"ו  
וקראתי אותו בגלילה אחת.
עקב הדוחק, תגובה מפורטת בהמשך.
ג´ תשרי ה´תשס"ו  
רותקתי גם אני!!!
סגנון כתיבתך עושה חשק לעוד..
ג´ תשרי ה´תשס"ו  
ואי ממש אוהבת את רעיון סדרת הסיפורים מהחיים הזה. תמשיך להביא לנו סיפורים כאלה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד