המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
יד באחיו / נ נ י
בביכורים מאז כ"ב אב ה´תשס"ה

יד באחיו

 

    מעשה נורא זה עבר בסוד מספר דורות,ואף אני שמעתיו בסוד,מזקן אחד שטיפלתי בו בבית אבות.וכך שח לי: "סיפור זה  קרה לפני מספר דורות ובכל דור רק אדם אחד ידע אותו.אני שמעתיו מסבי,וסבי מסבו וכך במשך כמה דורות.חשבתי בתחילה שאני אקבר עם הסיפור הזה,מפני שאין ראוי שסיפור זה יסופר בבית ישראל,כי אינו שייך לשם. אך עכשיו כאשר שעותי ספורות החלטתי לספר מפני שסבי איש חכם היה,ואם סיפר הוא לי את הסיפור מן הסתם לא לחינם עשה כך, ובטח מתוך מחשבה עמוקה עשה זאת, לכן אף על פי שאיני מבין למה אספר אני לך את הסיפר. ואתה לא תספר את הסיפור לאיש אלא אם תראה שיש חובה שהציבור ידע את הסיפור הזה." והתחיל אותו זקן לספר לי את הסיפור בתחילת הלילה,וסיים סמוך לנץ החמה.וגמר את  הסיפור בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,ויצאה נשמתו ועלתה לשמיים וזרחה החמה ותפילת עמידה כבר עשה תחת כסא הכבוד.וכך סמך הוא גאולה לתפילה.

   במשך מספר רב של שנים היה מונח סיפור זה בקרן זוית בראשי, וכאשר מדי פעם היו מחשבותי מטיילות בראשי הן הגיעו לאותה קרן זווית, ועלה לפני אותו סיפור נורא וישר היה גופי מצטמרר, ואף על פי שלא תמיד אני שומר על לשוני לא סיפרתי את אותו סיפור לאיש. עד שאירועים אחרונים שפקדו את עמנו בארצו וכל הזמן ריצד מול עיני אותו סיפור,חשבתי לנכון שהגיע העת שיש לספר לכם את הסיפור...

   רב גדול הוא היה, רב עיר וראש ישיבה גדולה. רבים התלמידים שפקדו את בית מדרשו ורבים הרבנים שיצאו משם. חוכמתו ותורה שבו נודע בעולם ורבים היו פוקדים את מעונו ורבים היו הכותבים לו, זה שאלה וזה ברכה, וככל שהיה גדול בתורה כך היה גדול בצדיקות וענוה, הוא נתן לשום תלמיד לשרת אותו ולא רק זה אלא שהיה הוא משרת את בני עירו.רבים הסיפורים על אותו רב, ואספר כאן בקצרה אחד הסיפורים  שסיפר לי הזקן בלילה ההוא: היה מקרה שנפל שואב המים למשכב,התכנסו כל טובי העיר וחיפשו שואב ולא מצאו כך ישבו הם כל הלילה בדיונים ועוד דיונים ולא מצאו פיתרון, וכבר כמעט עלתה השמש. אמרו בינם לבין עצמם נעצור ונלך להתפלל וכאשר נחזור נחליט מה נעשה, בדרכם לבית הכנסת ראו מרחוק אדם סוחב דליים עם מים,כאשר התקרבו אליו ראו שזה רבם ועוד לפני שהספיקו לומר לו מילה אמר הוא להם "התפללתי במניין פועלים עוד לפני נץ החמה מכיון שרבה עבודתי וצריך אני להביא את המים בזמן". וכך היה הרב שואב מים עד אשר נרפא השואב הראשון וחזר לעבודתו,ואף על פי שניסו להניאו מכך,סירב. ועוד רבים הסיפורים עליו.

   ולאותו רב גדול היה אח רשע,כגודל צדקותו של זה כך גודל רשעתו של זה. בצעירותם היו שניהם חברים טובים,משחקים יחדיו וכאשר גדלו למדו מספר שנים בחברותא.עד שיום אחד פרש הרשע מבית המדרש ויצא לחפש לו דרך אחרת. בדרכו החדשה יצא לו לא פעם לעבור בדרכו הישנה.התנכר הוא לה,לעג לה,ובז לה בכל מקום שהיה,וכאשר היה רואה את אחיו הצדיק שהיה קטן ממנו,היה אומר לו: "קטן אתה ממני וחייב אתה בכבודי,וכל בני העיר חייבים בכבודך שאתה רבם יוצא מכאן שכל העיר חייבת בכבודי" ועוד היה נוהג לעשות כאשר פגש את אחיו ומכובדי הקהילה היו שם,היה הרשע סותר על לחיו של אחיו ואומר לכולם: "וכי זה רבכם, הראוי הוא לכם? תסתכלו עלי ותראו איזה אח רשע יש לו" אחיו הצדיק שתק מפני צדקותו, ומכובדי הקהילה שתקו מפני שרבם שתק. אותו רשע היה מקורב למלכות וביזה הוא את היהודים לפני המלך בכל דרך, ולא מעט גזירות נגזרו על היהודים בגלל אותו רשע.וסופו של אותו רשע שהמלכות אליה כל כך ניסה להתקרב, נפרעה ממנו בכיכר העיר.

    המעשה מתחיל בגזירה שגזרה אותה מלכות,בהצעת הרשע, גזרה שיהיה אסור על היהודים להתאבל על חורבן בית המקדש מפני שנראה הדבר שאין הם רוצים את המלכות שקיימת ורצונם לעזוב ולבנות מלכות משלה ויש פה את כל הסיבות לעשות מרד.

   נגזרה הגזירה, ישבו היהודים אבלים על הגזירה,וכבר היה חודש אב ואיך לא יתאבלו על בית מקדשנו ושנעקרה מלכותנו מעל אדמתנו. ליל תשעה באב הגיע,ולא יכלו היהודים להכניס דבר לפיהם גם אם רצו.ככל שניסו ראשי הקהילה לבטל את הגזירה לא צלח בידם. ישבו היהודים אבלים כל אחד בביתו.

   והרב שצדיק היה והכיר והרגיש את גודל חורבן בית מקדשנו ואת החיסרון שאין אנו על אדמתנו, לא יכול היה שלא להתאבל.ישב בביתו על הרצפה ובגדיו קרועים ושק ואפר על ראשו.התחיל מייבב בתחילה בשקט ואט אט גבר קולו עד שכל העיר שמעה את קול בכייתו.

   ואחיו הרשע באותה עת עשה מסיבה לחבר מרעיו כי הרגיש הוא שייך להם ושמח שבית המקדש חרב.הרימו כוסות שיכר ומילאו כרסם בבשר משובח והכל על חשבון הרשע כי מה טוב מיום זה לעשות מסיבה. לפתע נשמע קול בכי וצעקה מרה כולם עצרו והקשיבו,הייתכן שאין היהודים מקיימים את דבר המלך?! כולם הביטו ברשע והוא בהם וידע של מי הקול הזה.

   עזב הרשע את המסיבה,ורץ ברחובות העיר עד שהגיע לבית אחיו.פתח את הדלת ולמולו ראה את אחיו יושב על הרצפה לבוש שק ואפר,יושב וממרר בבכי.שכח אותו רשע למה הוא בא רץ אל אחיו ויחבקהו וינשקהו ויבכה על צוואר אחיו, ולפתע עצר בבת אחת לבכות וזכר למה הוא בא הוא שליח המלך, וגזירה יש ויש לשמור על הגזירה ודוקא אחיו הוא זה שמורד במלך,היתכן כדבר הזה?!?

   וילך מהר הרשע למטבח ויקח את המאכלת ויבוא אל אחיו כאילו לא ידע אותו.וכאילו לא ידע הרשע מהיכן הנשמה יוצאת החל דוקר את אחיו הצדיק בכל חלקי גופו.

  ולצדיק בזמן הזה עולות מחשבות...סיפור קין והבל..עשיו ויעקב...שאחים היו..ויוסף ואחיו אך לבסוף אמרו מה בצע כי נהרוג את אחינו... ועוד עלה בליבו וכי זו תורה וזה שכרה..ואם גוי  היה הרגו דיינו שישראל יושבים בארצם,אך זה שאר בשרו הקרוב אליו... ושוב מהדהד בתוכו זו תורה וזה שכרה.. הרי רבים התלמידים שלימדתי,ומעשים טובים שעשיתי,ולא עברתי על רצון קוני וכי זאת תורה וזה שכרה?!?!? וידע באותו רגע שכבר עלתה מחשבה לפניו יתברך ואם החליט שזה השכר כך יהי.ולא הרהר אחר בוראו וידע שאחד הוא אלוקים אף על פי שלא נראה הדבר כך, ולפעמים ויש דברים לא מובנים אך הכל כלול בתוכו ורגע לפני שיצאה נשמתו אמר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".



אמונה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנ נ י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג אב ה´תשס"ה  
כתוב טוב, הסוף אבל קצת תמוה בעיני
אם הפואנטה בסופו של דבר לעודד , אז אינני בטוח כי זה קורה. הכתיבה עצמה יפה והסיפור מרתק עד השרות האחרונות.
ז´ אדר ה´תשס"ז  
טעון שיפור... / אורח/ת בביכורים
הסיפור מותח ומרתק עד ממש הדקה התשעים.
אבל הסוף טעון שיפור...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד