|
 |
אז מה אני בעצם?
כמה מקלות,
ועליהם שרירים,
וכלי דם,
ועור לעטוף את הכל,
שלא ייפול.
ואז באת אתה,
ובנשיקה ,
נתת ,
בי חיים.
ועכשיו,
אני כאן,
כמה מקלות,
ועליהם שרירים,
וכלי דם,
ועור לעטוף את הכל,
שלא ייפול,
מתחננת,
לא עוד נשיקות.
תפילה
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לmini-tal

|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ´ אב ה´תשס"ה  | | יפה, מלמד ענווה לכל בשר ודם. לא בטוח שהבנתי... התפילה פונה לה' שהפיח בך רוח חיים בנשיקתו ועתה את מבקשת שלא ינשק שוב כי הנשיקה הבאה עושה פעולה הפוכה? |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | יפה ברק.לא הייתי בטוחה שמישהו יבין. |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | כל הזמן היית כל כך חזקה. מה קרה?
בטח שהוא ינשק אותך. כולנו מנשקים אותך מכאן!
אוהבים את היצירות המקסימות שלך! |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | אוי רחל , מתוקה....:)
וזה עוד שתי דקות אחרי שאבא שלי שואל אם זה הכימוטרפיה שגורמת לי "להיי" :)
האמיני לי , יקח קצת יותר מזה להפיל את רוחי...
זה רק.... מחשבות על אפסות האדם באשר הוא. קשה שלא לחשוב כאילו מחשבות , כשאתה רואה את זה יום יום ברמב"ם.
זה לא חייב להשפיע על המצב רו |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | ח - על זה כן נותן פרופורציות. |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | חיבוק. כתיבה טובה. מסרישי בדרך  |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | חזק וכואב.
ולפעמים, היאוש כבר מפלח כל כך עמוק עד שנדרשים אנו לבקש שנרצה לבקש נשיקה.
פגע בי חזק. כואב מאוד. |  | כ´ אב ה´תשס"ה  | | שיר מקסים!!! אני נורא אהבתי את הענווה שבולטת מאוד בשיר כי באמת מה אנו?..והכתיבה נוגעת ויפה כל הכבוד!!! (חימשתי) |  | כ"ד אב ה´תשס"ה  | | הרבה צמרמורת עברה בי למקרא בקשתך. לא כל נשיקה היא סופית, יש ממנו יתברך גם נשיקות עידוד, וכאלו אני מאחל לך המון!! |  | י´ אלול ה´תשס"ה  | | מוביל אותך לאט לסיום המפתיע, והכואב. |  | |