|
|
||||||||||||||||
|
![]() |
אתמול כשחיילי צה"ל גירשו אותי מלהסתפח בנחלת ה' הלב בכה עברתי בדרכי לגלות בחוצות גוש דן והלב בכה שבעתיים ראיתי את הנוער והמבוגרים יושב בברים לוקח עוד לגימה מכוס בירה צוננת ומחייך וזכרתי את אחיי ששותים את דמם ובוכים
ראיתי בגוש דן אנשים נטולי חיים המשקיעים את חייהם לבטלה וראיתי את הנוער המשקיע את חייו בקודש בגוש קטיף לא ראיתי ילדים בגוש דן הם ישבו ליד מחשביהם ושיחקו משחקי מלחמה ושם בגוש קטיף הצבא שלי שהאמנתי בערכיו נלחם בי באמת הוא נלחם בי וחילל את כבודי
הייתי כסהרורי בעיניהם והם היו מנותקים בעיניי ונזכרתי בדבורה הנביאה הזועקת אורו מרוז אמר מלאך ה' ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגיבורים
תוציאו את הראש מהבועה ותסתכלו עלינו ועל חיי הקהילה שלנו על המשפחתיות ועל האהבה על הבנייה והערך ואחר כך תסתכלו על עצמכם ותיראו מה אתם הורסים בחוסר המעש שלכם כך אתם נראים בעיננו חסרי כל
ושאלתי עובר ושב להרגשתו והוא צחק אלי ואמר מגיע לכם וירדו הדמעות בעיניי כפי שלא ירדו מעולם וידעתי שגם אלה ביין שגו ובשכר תעו וידעתי שאני המדבר על אחדות העם ורואה את אהבת האחים כערך נדמה בעיניהם כלא שייך וידעתי שאני המשרת בצבא ורואה במדינה ערך נדמה בעיניהם כמטרה ללעג וידעתי שהם אינם רואים מחוץ לעצמם כלום ובבא היום עת יעמוד האויב בשער הם ייסעו מפה מעבר לים וישאירו לי את החורבות שהמיטו עלי מתוך ייאושם, וחוסר האכפתיות שלהם מאדישותם ורוע לבבם וריחמתי עליהם ארצישראלי ©
כל הזכויות ליצירה שמורות לjoco1
![]() |