רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

שפה נהדרת, רק שנראה לי שכדאי הפעם לנקד (לפחות את האלון ואלין).

אני לא בטוחה אם זו כוונתך - אך לפעמים באמת שקט שבא מהצד השני יכול לקרוע. לקרוע לגמרי.

יו, קשה כל כך!!!!
אני מזדהה!!
איזה קשה!!!!!

אהבתי את משחקי המילים על היצירתיות שבהם. הסיומת חזקה ומעלה את השיר לשיאו.

כמה שזה נכון, ישנו שקט מסוים שיכול לקרוע אותך בפנים..
תיארת אותו יפה!!

והשוואה תנכי"ת.
זה מה שאני רואה.
מכיר את התחושה של השקט.
כבר התרגלתי.
יהיה טוב.
כולם מתרגלים...
(או שלא,וזה רק נדמה?)

יש לי בעיה איתך. מצד אחד אני מפנה זמן מיוחד לעבור על היצירות שלך ומשתדלת לעבור עליהן אחת אחת. מצד שני כשאני עוברת עליהן אחת אחת אני מפספסת משהו. ליצירות שלך מגיעה אותה רמת התלהבות מכיוון שהן גאוניות ומקסימות אחת אחת אבל כשאני קוראת אותך אחת אחרי השניה אני מתרגלת לגאונות ונעשית אדישה אליה. אני חושבת שאדישות זאת מחלת הנפש החמורה ביותר בעולם המודרני ואני לא אכנע לה לעולם אז רק רציתי שתדעי שזה שאני לפעמים עושה הפסקה קצרה בקריאת יצירותייך זה אך ורק על מנת שאוכל להתפעל מן אפילו יותר לאחר זמן. אני לא יכולה להסביר את התחושה בצורה אחרת מלבד כך שלקרוא שירים שלך ברצף זה כמו להתפנק בזרועות אהובך. הוא יכול לאהוב אותך ולהיות הכי עדין ומקסים בעולם והמגע משכר לחלוטין. אבל הוא גבר, וכשהוא רואה שאת נהנת הוא ממשיך לגעת באותו מקום עד שאת מאבדת תחושה. ככה אני מרגישה כשאני קוראת שירים שלך ברצף. כל כך נהנת שממש מאבדת תחושה. אבל, מצד שני את לא רוצה שהוא יפסיק לגעת בך ואני לא רוצה להפסיק לקרוא עד שלא ארגיש שסיימתי את יצירותייך שהועלו ואז אנדד לך שתתני לי לקרוא דברים חדשים או יצירות שלא העלת. את פשוט כותבת מקסים.