המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ניסיון החיים / אסף להד
בביכורים מאז כ"ד תמוז ה´תשס"ה


"כאילו זה היה אתמול!", אמר לי.
"אכן", השבתי, "כאילו היה זה רק אתמול..."


הייתי סטודנט צעיר כשעמדתי אל מול פרופ´ תשובה בפעם הראשונה, כולי אחוז התפעמות מן העוצמה ששידר, בעומדו כך לבדו על בימת האולם כששלושים סטודנטים נרגשים ישובים לפניו וממתינים למוצא פיו.
פרופ´ תשובה היה כבר דמות ידועה ונערצת, מועמד תמידי לקבלת פרס ישראל אודות מחקרו על מבנה המוח האנושי, ששמו נלחש בסודי סודות בין הסטודנטים, כמו היינו ממתיקים סוד אודות מעשה כישוף.

"סטודנטים יקרים", פתח ואמר, "ברוכים הבאים לממלכת הלא נודע, אל ההוכחה החותכת לאפסיותו של האדם אל מול היקום"
"בשנים הקרובות, תלמדו להכיר את תחלואי האדם, הן התחלואים הממיתים והן אלו אשר פוגמים באיכות חיינו. אינני יודע מי מכם יהיה מורה הדרך לבאים אחריו, ואפילו אינני יודע מי מכם יסיים את לימודיו, ואולם, אני יודע שלפניי נמצאים מיטב המוחות במדינת ישראל. העתיד שלנו".

עמידתו הגאה והילוכו הנמרץ כשירד מהבמה, זיכו אותו בתשואות רמות, כמו גם הרצון למעט תשומת לב מהכוכב העולה של עולם הרפואה הישראלי.

וכך, ביורדו מהבימה, נתקלו עיניו בי, ביושבי על כסא הנכים שהיה לי בית בשנים האחרונות, בתהליך השיקום הארוך - מאז התאונה שעברתי. מבטו המהורהר, שעה שקרב אליי, נותר חקוק בי ושנים אחר כך מצאתי את עצמי עומד מול המראה ומנסה לחקות את אותה תנועה – לקראת פגישה צפויה עם פציינט חדש, משפחה אחרי ניתוח, או אפילו בחורה שהכירו לי לבליינד דייט.

"שלום לך", פנה אליי, "מה שמך?"
"משה", עניתי, "משה חליבה"
"ומה מביא את משה חליבה ללמוד רפואה?", הקשה פרופ´ תשובה.
"ניסיון החיים", השבתי את התשובה החכמה ביותר שעלתה על מוחי.

"שמעתם?!", פנה הפרופ´ לקהל הסטודנטים, שהשתתק לפתע.
"ניסיון החיים!"
"אכן, ניסיון החיים..., אין דבר החשוב יותר לרופא מניסיון, ואין דבר החשוב יותר לאדם מניסיון החיים. זכרו זאת, ותהיו, לא רק רופאים טובים יותר, אלא גם אנשים טובים יותר".

מחווה זו של פרופ´ תשובה, הפכה אותי לסטודנט מן המנין בקרב חבריי לספסל הלימודים, שכן, סוף-סוף הייתי הסטודנט היחיד שאליו פנה פרופ´ תשובה ושזכה להחליף עימו דברים.
לא רק פתח לחבריי, פתחה אותה שיחה מקרית. גם פתח ראשון לליבו ולקרבתו של פרופ´ תשובה, אשר מאז אותה שיחה ראשונית, החל לעקוב אחרי הצלחותיי וכשלונותי בלימודים.
או בקיצור, מאז הפכתי, אט אט, לחביבו של פרופ´ תשובה ולתלמידו המסור.


חלפו להם שנים, עתה עמדתי אני מול פרופ´ תשובה, בעודו ישוב בכסא נכים. גופו מתעוות מתנועות בלתי רצוניות הנובעות ממחלת הפרקינסון שתקפה אותו, בעוד סרטן קטלני אוכל בגופו פנימה. אך מוחו, מוחו נותר צלול כשהיה.
זה עתה קיבלתי שיחת טלפון מוועדת פרס נובל באוסלו, אשר בישרה לי על זכייתי בפרס נובל לרפואה בחקר המוח, ואצתי בריצה קלה לבשר את הבשורה לפרופ´ תשובה, למרות שלא היה זה יום הביקור השבועי הרגיל שלי.
"פרופ´ חליבה", קרא לעברי, "במה זכיתי לביקורך. למיטב זכרוני היום לא יום שישי, ומדוע חרגת ממנהגך?!"

"ניסיון החיים.....", עניתי, "ניסיון החיים".


והוא בתשובה, רק הביט לתוך עייני ואמר לי: "אח, כאילו זה היה אתמול!"
"אכן", השבתי, "כאילו היה זה רק אתמול..."



התמודדות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד תמוז ה´תשס"ה  
עוד מהסדנה אהבתי.

ואני חוזר על הערתי שם שם: השיחה שגרמה לפרופסור להתלהב מהתלמיד קצרה מדי לטעמי.

אבל סגירת מעגל מעולה! ממש אהבתי!
כ"ה תמוז ה´תשס"ה  
כ"א אלול ה´תשס"ה  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
למדתי.
תודה על שהוספת לניסיון החיים שלי.
ט"ו אדר ה´תשס"ז  
בס"ד

קצר ולעיניין.

אני צריכה לקראו שוב, לקחת כמה דקות להבין, להפנים.

אבל מרושם ראשוני, אתה כותב מאוד יפה.
הרעיון יפה מאוד.

תודה לך.
כ"ח ניסן ה´תשס"ז  
הרגשתי שזה אמיתי, ממש חשתי את זה, ועכשיו אני מבינה למה. מיד כשקפצו לעיניי המילים "פרופ' תשובה" נזכרתי אט אט כי פגשתי בו לאחרונה... פגשתי גם בתלמידיו... זה היה כאילו באמת - בכתבת עיתון!
מודה שקינאתי, נימלאתי הערצה מזווית הסתכלותו על החיים, ומההגיון הבריא שלו ללמד תלמידים במקום לשבת ולכתוב ספרים.
לא לחינם התרגשתי מיצירתך... זה משהו שאקח איתי הלאה, נגע לחיי ועוד ייגע כשאצעד הלאה בניסיון חיי...
תודה! חימשתי והעדפתי!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד