על ענף בקצה העץ

הגוזל רוצה מוצץ

מנפנף הוא בכנפיו

ורוקע ברגליו

אל תבכה, אומרת אמא

כבר הנך גדול כל כך

פרוש כנף ורוץ קדימה

ותעוף אל המזרח

לא רוצה! אומר גוזל

ועושה פרצוף מסכן

לא אזרוק אותו לסל

לא אעוף מתוך הקן

למה לא ?, אומרת אמא

למה לא ? גוזל שלי

כל אחיך נוֹדֵדִימָה

ארצות הם מגלים

הוא ממשיך להתעקש

לא שומע, רק דורש

תנו לי, תנו לי, המוצץ

לא עוזב את זה העץ

ופתאום טיפה נפלה

הגוזל בְּבהלה

חיש מהר פורש כנף

לשמים כבר הוא עף

אמא מסתכלת בו

מחייכת לעצמה

איך נמשך אחר לבו

אל מעבר לַיָמָה

איך שכח את המוצץ

איך עזב הוא את העץ

איך טיפה כל כך קטנה

את הכל היא משנה