המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
לאורית יקירתי חמדת לבבי חלק י´א / איש מילים
בביכורים מאז י´ תמוז ה´תשס"ה

הוא הסתער על השכונה בחדווה מחודשת. נחרץ בדעתו לחולל שינוי מהפכני. עלה בדעתו כי טיול עשוי לחולל את השינוי המיוחל. בטיול מעין זה יוכל גם לגבש את החבורה סביבו וליצור מעמד מחודש ונחשב עבור אלה הנמצאים בקשר איתו, ובו בזמן יחשוף אותם לעולמות חדשים, יראה להם את מה שמחוץ לעולמם, את הדברים אליהם הם יכולים לשאוף, את היפה המיוחד והטוב. ילמד אותם להכיר את הטבע, להנות ממנו ולהבין את החשיבות בשמירתו. יתן להם פסק זמן ממצוקות היום יום וישאיר בליבם חותם של כל מה שיפה וטוב.

הוא חתר למימוש הטיול בכל כוחו. נאבק למען קבלת תקציב, מרוקן את חשבונו שלו, משכנע חניכים להצטרף. מפעיל לחץ על הורים למען יאפשרו לילדיהם לצאת. משוחח בטלפון עם חוות רכיבה על סוסים, עם מקומות לינה אפשריים. מתכנן מסלולי טיול שונים ומחפש דרכים לחסוך בהוצאות בלי לקצץ בדברים החשובים. הרעיון לצאת לטיול היה כה זר לחניכיו, כל כך לא שייך לעולמם, עד שבקושי הצליח לשכנע שלושה מתוכם להצטרף אליו, אך הוא לא התרגש מן הכישלון, בידעו כי הצלחת הטיול עם שלושתם תפתח את הפתח להצטרפות נלהבת לכל פעולה שייזום בעתיד.

נלהב ונחוש יצא לסיור מוקדם בצפון על מנת לבקר בחלק מן המקומות, לשוחח עם צוות המקום, להכין אותם לקראת הנוער המגיע ולבנות איתם תכנית פעילות אטרקטיבית ומיוחדת. בדרכו חזרה עצר לביקור קצר בג'וערה ונזכר בה. מתייסר על שלא יכול היה לקחתה עמו ושואל עצמו מתי תגיע ההזדמנות לה ציפה. הוא היה בתנופה ונראה היה לו כי שום דבר לא יוכל לעצור אותו. הוא ייקח את החניכים לטיול ויגרום להם לחזור לשכונה נדהמים ונלהבים כמו שלא היו מעולם, ואז, בזמן שהשכונה כולה מדברת עליו ועל הטיול שלו, ימצא את הרגע המתאים וייקח אותה איתו.

בחיוך של סיפוק נפרד מידידיו בבסיס ויצא שוב לדרך חזרה אל דירתו.

 

♦♦♦


8.12.87

     הי רונן

שלום לך ידידי

שמחה שאהבת את ה"חוג לדרמה".

אני נהניתי ממנה מאוד בזמנו. בערך בכתה י'א. כל המחזור שלנו היה ואני זוכרת שאת השיר שאתה מצטט ועוד כמה קליטים אחרים, זימרו במסדרונות ביה"ס שבועות מספר אחרי ההצגה.

ואפילו במשך השנה שאחרי, שמעת אנשים מדברים כמו עשבי זה, לפעמים. אהבו אצלנו את העניין הזה.

יואל היה אצלי אתמול.

טען ששלחתי לו מכתב מלא דכדוך נפש, שלא יכול היה שלא לבוא בעצמו ולהיווכח אם אכן המצב כך ואם יש ביכולתו לתרום לשיפור המצב.

זו הייתה הפתעה יפה ומעניינת.

הוא סיפר לי דבר "נחמד", רונן היה בג'וערה בדיוק ביום שבו אני ביקרתי שם וממש פספסתי אותו, כי כשאני הגעתי, הוא עזב.

     מה תגיד על זה?

אחרי כל הסמיכות שעשית, ההקפות , עמדת בפינה, כל זה לא הספיק כדי להבהיר שגם אני רוצה. (לא רוצה סמיכות, רוצה ג'וערה).

בו במקום אמרתי ליואל שלא אכתוב לך המון זמן, אבל הבנתי שצריך להתריע, אז כאן אני מזהירה.

 

בתקופה האחרונה אני חוזרת וחושבת על ג'וערה. כמה נחמד היה להכניס קצת עניין בחיים הצבאיים שלי. לעת עתה הדברים די משעממים.

הייתי מוכנה לחזור לשם בתנאי שלא אהיה מדריכה ובתנאי שלא אשאר שבתות וחגים.

     חוזרת הייתי ברגע זה.

 

     זהו לעת עתה

 

     ידידי משכבר הימים

          שמור על עצמך

               ולהתראות

                    אורית

 

 


 

                   

 

 

 

 


בס"ד  נר שביעי של חנוכה 22.12.87

 

לאורית יקרתי משכבר הימים.

צר לי על העיכוב בכתיבת המכתב, אך כמו שתיווכחי בהמשך, היו לי עניינים רבים שהטרידו את דעתי בשבועיים האחרונים.

ונפתח בשלוש עצות ידידותיות לנוהגת בדרכים:

א)      הקפידי לחגור תמיד חגורת בטיחות.

ב)     הקפידי לנהוג ברכב חזק (כגון פיג'ו 505).

ג)        אם כבר את עושה תאונה, דאגי למעיל חם, שיהיה איתך ברכב.

אז כמו שבוודאי הבנת, ביום ראשון האחרון, נסעתי לי לתומי ברכב של אבא שלי וככה סתם, בלי שום תכניות מיוחדות, מרחתי את הרכב על קבינה של משאית.

הדבר ארע בכביש גדרה אשדוד. משאית, שהגיעה מצד שמאל שלי ועצרה בתמרור עצור בצומת, החליטה לפתע שאני קטן עליה ושאינני מהווה סיבה מספקת כדי להמשיך לעמוד. אי לכך ובהתאם לזאת, פתחה המשאית בנסיעה ונכנסה לתוך הנתיב שלי.

ניסיתי לצפור כדי להזכיר לנהג המשאית  שגם אני קיים, אך כשהבנתי שהדבר לא עושה עליו שום רושם והוא ממשיך בנסיעתו בלי לטרוח להתייחס אל עצם עובדת קיומי, החלטתי שאין טעם להתווכח איתו (בייחוד לאור הכלל שקבעתי לעצמי: אף פעם לא לריב עם משאיות) ושעדיף שאעצור בעצמי.

ההחלטה לכשעצמה הייתה החלטה נבונה ביותר, אך הכביש היה רטוב לחלוטין ולמרות שנעמדתי על הברקס בנסיון לבלום, המשכתי לשוט להנאתי הישר אל תוך הקבינה של המשאית וכך זכיתי להכיר נהג משאית נחמד בשם שלום מסיקה.

    אני מתאר לעצמי שלאור הסיפור הנ"ל הבנת את שתי העצות הראשונות שנתתי לך אך העצה השלישית נותרה תמוהה לחלוטין.

ובכן, האמת היא שהפגישה המרגשת ביני לבין נהג המשאית הייתה רק התחלת הסיפור.

התאונה ארעה בשעה 12:30 ואנשים רבים שעברו במקום שמחו להצטרף למסיבה. אחד המצטרפים, שהיה לו גם טלפון ברכבו, אפשר לי להתקשר לחברה של אבא שלי ולהודיע על התאונה. המשטרה, שאף היא הצטרפה לחגיגה בינתיים, הבטיחה לי כי הגרר כבר בדרכו אלי.

לשבת בתוך הרכב לא יכולתי כי הרכב היה זרוק באמצע הכביש והייתה סכנה שרכב נוסף יפגע בו. לכן החלטתי לצאת מהרכב ולחכות כמה דקות עד שיגיע גרר ויזיז את הרכב הצידה. עברה חצי שעה, עברה שעה והגרר המובטח לא הגיע. בחוץ ירד גשם, היה קור כלבים, אוטובוסים שעברו התיזו עלי, ואני עמדתי מכווץ, רועד מקור ומטריה עלובה מנסה להגן עלי מפני פגעי הטבע.

בשעה 13:45 הגיע למקום קצין הרכב של החברה שטען כי אין טעם לחכות לגרר של המשטרה וכי עדיף לקפוץ לטלפון ולהזמין את הגרר של החברה. בשעה 15:45 כשהגרר של החברה עדיין לא הגיע, החלטנו לקפוץ שוב לטלפן ולברר מה קורה. מסתבר כי לגרר הייתה תאונה בדרכו אלינו.

בשעה 15:30 הגענו לאשדוד והזמנו גרר עבור הרכב. אמרו לנו כי יקח לו בערך שעה להגיע.

בשעה 17:15 הגיע הגרר, העמיס את הרכב ויצאנו לדרכינו אל המוסך בתל אביב.

ב 19:30 הגעתי הביתה רטוב עד לשד עצמותיי, רועד מקור ועייף כמו שלא הייתי עייף בחיי ומצאתי את אחי מחכה בבית על קוצים. 7 שעות עברו מאז שנודע לאחים שלי על התאונה ועד שראו אותי בריא ושלם לנגד עיניהם.

אם כבר דנים בענייני נסיעות, אז קצת פחות מעניין אבל בכל זאת נחמד, היה הטיול שעשיתי עם החניכים שלי לצפון בשבוע שעבר. יצאתי עם שלושה חניכים ולקחתי את יואל בתור נהג. עשינו את הטיול ברכב שכור מטעם העירייה וטיילנו בנחל זויתן ובנחל גילבון וסיימנו את הטיול ברכיבה של שעה וחצי בחוות הרכיבה בכפר חיטים.

הטיול היה שיגעון, אך האטרקציה האמיתית הייתה אכילת הפלאפל במפגש גולני בעפולה. הצורה שבה מכין המוכר את המנות של הפלאפל, איך שהוא זורק את כדורי הפלאפל באוויר, עוררה התלהבות  מדהימה בקרב החניכים והם היו מוכנים לשלם כל מחיר ובלבד שימלא שוב ושוב את הפיתות בכדורים.

 

ולסיום, אתמול הגעתי הביתה לצורך סידורים בענייני התאונה. אחי היה אמור להביא לי טופס שעלי למלא בנוגע לתאונה. התקשרתי אל אחי הביתה אך איש לא ענה. התקשרתי אל הורי אשתו ושם נודע לי כי אחי נמצא עם אשתו בחדר הלידה, וכך, במזל טוב, נולדה האחיינית הרביעית שלי.

אגב, היו לי תכניות לנצל נסיעה לג'וערה, כתירוץ טוב כדי לפגוש אותך, אך לצערי הרב אין לי במה לנסוע. צר לי על החמצת ההזדמנות. כולי ציפייה לשמוע ממך.

         להית'

             רונן


                      שישי 1.1.88

רונן חמוד, שלום.

מה שלומך דוד רונן?

     המון מזל – טובים. אני מטורפת אחרי האחיין שלי. אני מניחה שהטירוף הזה יירגע ברגע שיהיו לי ארבעה. בכל מקרה, אתה בטח שמח נורא בהרחבת המשפחה.

מאז המכתב האחרון שלך אני מיישמת את כל עצותיך, כמעט. חגורת בטיחות אני חייבת לחגור אף על פי שזו חובה מעיקה ביותר ויקרה. בפעם האחרונה שחשתי בחנק הולך וקרב, הסרתי אותה בתנועה חדה ויחדיו הסרתי גם את השרשרת שלי. בכך הבחנתי רק אחרי מספר שעות וקשה היה להשלים עם האובדן.

מעיל חם באוטו, יש בדרך כלל כי הימים בלאו הכי קרים וצוננים.

רכב חזק. לא הייתי אומרת שהסימקה שלנו עמידה, אבל מבטחי בשמיים ובעצמי.

כבר אמרתי שהכתיבה שלך מצחיקה נורא ויפה יפה. אוהבת לקרוא את שורותיך, אבל תשתדל לא להיקלע יותר לתאונות ומעידות מסוג זה. את זה אני לא אוהבת לקרוא וטוב שאתה בריא ושלם.

עושה רושם שהיה לכם טיול כיפי והבחור הזה שמגלגל כדורים באוויר מזכיר לי נשכחות.

בקיץ של 85 הייתי עם הורי בתורכיה. באחד השווקים שם (אחד מני רבים) היה בחור שמכר סכינים, אולרים, גרזנים וכל מיני כלי משחית. היו לו כל מיני תרגילים שנהוגים בידי הרוכלים להמחשת גדולת סחורתם. סכינים שחותכות מסמרים, עצים וכיו"ב. וכך, כשכולם נועצים בו עיניים סקרניות, בהמשך לכל התרגילים שהרביץ שם, הוא העיף סכין והעביר אותו על לשונו. אני חשבתי שאני מתעלפת. ברור שלא קרה לו כלום, אבל המחשבה על מה עלול היה לקרות לו צמררה אותי וגרמה לי לשמור את לשוני עמוק בפה. כולם שם פלטו באותו הרגע צווחת אימה. היו לו מכירות טובות באותו היום.

אבל מאז, כל רוכל שאני רואה, מעלה בזיכרוני את אותו איש נורא.

     בסוף החודש אני בשבוע הגנה עצמית בוינגייט. אני די מחכה לזה ולא בגלל האימונים אלא רק לא להיות שבוע בבית ספר.  זה משהו!!

העבודה כבר די בסדר.

משתדלת לצאת כמה שיותר מביה"ס לימי שדה, סיורים, סדרות נשק וכיו"ב.

והגדוד – מצוין.

     זהו.

          שלך

              אורית.

 

 

     בדיחה.

מדען, חוקר זבובים, לקח זבוב ותלש לו כנף.

אמר לו "עוף" והזבוב עף. רשם ביומנו "זבוב בלי כנף, עף".

תלש לזבוב רגל ואמר לו "עוף". הזבוב עף. רשם ביומנו " זבוב בלי רגל וכנף עף".

תלש לזבוב רגל שניה ואמר לו

"זבוב עוף" והזבוב עף. רשם ביומנו "זבוב בלי שתי רגליים וכנף, עף".

תלש לו את הכנף השנייה ואמר לו "זבוב עוף". הזבוב לא עף.

"זבוב עוף".   "     "   ".

רשם ביומנו "זבוב בלי כנפיים ורגליים לא שומע".

 

                   באי!




אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ תמוז ה´תשס"ה  
בס"ד

אחי אין עלייך!!!
ענק!!!!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד