בנושא
בכרם
חדשות
 
לאורית יקירתי חמדת לבבי חלק י´ / איש מילים
בביכורים מאז י´ תמוז ה´תשס"ה

שישי 20.11.87   

ליפשיץ הי ...

נראה לי שהפעם תורי לעמוד חצי שעה בפינה עם הפנים לקיר, להקיף את הרחוב שלוש פעמים ב 40 שניות ולעמוד שעה וחצי במצב שתיים וכל זאת בגלל שלא מצאתי זמן במשך שבוע שלם לענות למכתב כל כך יפה כמו שלך

     ממכתב למכתב אתה משפר את כתיבתך ידידי.

אולי הגיע הזמן לתת לך טור משלך ב"במחנה גדנ"ע".

ממש מצחיק לקרוא את השורות שלך.

דרך אגב, אתה כותב על דף חלק עם שורות מלמטה? כי הן יוצאות לך נורא ישרות.

אם אני הייתי כותבת בלי שורות היית צריך לסובב את הדף תוך כדי קריאה וזה יותר מדי מורכב.

     כולי גאווה ונחת מהישגיך האחרונים במיסיונריות הצבאית. אני לא מסוגלת לכך. (או שאני עושה זאת בלי להרגיש) אבל בכל שיעור שלא יהיה על הצבא, הם נשארים באותו האנטי שהיו בו קודם, עד כדי כך שלפעמים אני משתכנעת מדבריהם, או משתכנעת ששום דבר לא ישכנע אותם לשנות דעה קצת.

בכל מקרה, בדרך כלל אני מסיימת יום בהרגשה שהיום בזבזתי זמן.

וכשאני מגיעה לדירה אז יש חיזוקים לעניין, כי גם האחרים מגיעים באותה ההרגשה. הרגשה של בזבוז משווע של כסף, זמן, בריאות, מחשבה. הגדנ"ע פשוט לא מנצל משאבים וכוח אדם בצורה הנכונה. זה מה שמקובל לחשוב אצלנו בגדוד (מלבד הקצינה). ומיום ליום מתחזקת הרגשה זו.

     אני כנראה לא אתמיד בביה"ס הנוכחי כי עד עכשיו אין לי מערכת קבועה ומה שמתקבל זה שכל שיעור אליו אני נכנסת אני עושה זאת כ"פקק", רק בגלל שחסר להם מורה וכך לא ניתן להמשיך.

     נראה מה יעלה בגורלי.

התחלתי סוף כל סוף לטפל בשיניים שלי.

עקירה פה וסתימה שם ויש לי לפחות עוד ארבעה תורים עד לסוף. נכנסתי בינתיים לשוונג של בריאות השיניים, אז קניתי פלואור, חוט לשיניים, מברשת שיניים חדשה ועוד אינסטרומנטים נוספים.

כרגע אני די נהנית מהנושא. אני מניחה שזה יגווע כמו כל דבר שמתרגלים אליו.

          זהו, לעת

              עתה.

                    הישמר לך.

                        אורית.


הוא לא יכל שלא לחייך למראה מכתבה. הנה היא, זו שלמכתבה הראשון חיכה ארבעה חודשים, מתנצלת על שהתעכבה בתשובתה במשך שבוע ימים. בטחונו גבר לאט לאט וככל שגבר ביטחונו כך גברה כמיהתו אליה. הוא ליטף בעיניו את שורות מכתבה, מתענג עליהן, נהנה ממחמאותיה, מזדהה עם לבטיה משתוקק לנסוך בה ביטחון, לנחם אותה, להיות שם בשבילה. הוא ישב לכתוב לה, משתובב בפתיחת מכתבו בתשובה לשובבותה שלה, נעשה רציני בהמשך בניסיון לעודד אותה, עד שבסופו של דבר לא יכול היה עוד להתאפק ולראשונה מאז הכירה, הזכיר במכתבו את עניין האהבה. אך אז נבהל מעצמו ומיהר לסגת ולהסתתר מאחורי הלצה תפלה.

הזמן עוד לא הגיע, כך חשב, אבל הוא מתקרב. נחרץ היה בדעתו למצוא הזדמנות לביקור בג'וערה, כפי שהבטיח לה. בטוח היה כי במסע זה תלויה תקוותו. ובינתיים, שלח לה את מכתבו.

 

♦♦♦


בס"ד                   26.11.87

 

לאורית יקירתי שלום.

אני מתאר לעצמי שאת מאוד עייפה עקב ההקפות והעמידה במצב שתיים שיזמת לעצמך. כמו שאני מכיר אותך את בטח (שלא כמוני) לא תיחמנת.

באשר לפלא הגדול של כתיבה ישרה על דף חלק. עד כמה שזכור לי, כתבתי מכתב לבחורה בשם שרי לפני שכתבתי אלייך. במכתב שלה אמנם לא היה צריך לסובב את הדף כדי לקרוא את הכתוב, אך נזקקת למיומנות מיוחדת בכדי לזהות איזו מילה שייכת לאיזו שורה. אי לכך למדתי את הלקח ובמכתב אלייך כבר השתמשתי בדף עם שורות מתחת לדף החלק. כך שאת יצאת נשכרת מהניסיון שרכשתי בעת שהתאמנתי על אחרים.

 

במכתבך הבעת פליאה מהצלחת "המיסיונריות הצבאית" שלי, תרשי לי להזכיר לך שתי עובדות.

א)      שלא כמוך, אני לא נתפס על ידי החניכים כמדריך שתפקידו לשכנע אותם לשרת בצבא, אלא כמדריך שתפקידו לעזור להם. הם יודעים כי אם אגיע למסקנה שעדיף להם לא לשרת אומר להם לוותר על השירות הצבאי שלהם.. עקב זאת, אני נחשב מהימן ביותר בעיניהם וקל לי יותר לשכנע אותם בחשיבות השירות עבורם.

ב)     החניכים שעליהם סיפרתי לך נמצאים כבר בשירות צבאי כך שאני יכול לראות את התוצאות בשטח בזמן שלך אין כל כלי מידה כדי לבדוק באם הצלחת או לא. לכן לך קל יותר להתייאש מאשר לי.

ואם כל זה לא מנחם אותך ועדיין את מסתכלת עלי כעל דמות ה"מיסיונר" המושלם שלעולם לא תצליחי להגיע לדרגתו, הרי שהדבר היחיד שיכול לשנות את דעתך בנידון, זה העובדה שהחניך השלישי שסיפרתי לך עליו, זה שויתר על פטור מצה"ל, עשה, שבוע מאוחר יותר, בעיות בעת תהליך המיון שלו וקיבל את הפטור בסופו של דבר, למרות כל המאמצים שהשקעתי בו. לזכותו יאמר, כי במשך שבוע הסתיר ממני את העובדה הזו כדי שלא אתאכזב.

 

במשך זמן רב הייתה לי הרגשה שאולי שירותי מיותר ועצם שהותי באשקלון חסרת טעם. אולם לאחרונה ברור לי שלשירותי פה חשיבות מכרעת לעתיד המדינה. את אולי לא תאמיני אך נראה לי כי מצאתי את הפתרון לבעיית הבצורת במדינה ופתרון זה לא היה נמצא לעולם אם לא הייתי משרת פה בשכונה.

הכל התחיל כשחניך שלי קיבל מעצר בית והלכתי לבקר אותו בביתו. בטלוויזיה שיחק אחד הסרטים העייפים של הערוץ השני ואביו של החניך יצא אל השכנים במטרה להביא סרט וידיאו.

לאחר חמש דקות חזר והפטיר לעברי: "קר, קר היום".

הנהנתי לעברו בחוסר תשומת לב, הייתה זו הערה סתמית ואני לא ידעתי איזו תגלית עומדת בעקבותיה.

"קר, אבל לא יורד גשם" הפטיר האב שוב. "לא, לא יורד" אמרתי, עדיין לא מעכל את גודל המעמד.

"אם לא ירד גשם, מה נשתה?" שאל האב בתוגה.

דממה נשתררה בחדר, היה ברור לכולם כי זה הרגע בו הונחו כל הקלפים על השולחן, כי השאלה הזו היא השאלה המכרעת שתקבע לכאן ולכאן.

הדממה נמשכה עוד שניה, ואז, בחיוך על שפתיו, פתר האב את הבעיה. "נשתה בירה" אמר ובחגיגיות מזג לעצמו את הכוס המי יודע כמה באותו יום.

וכך, בערב שגרתי אחד, כשבכלל לא ציפיתי לכך, מצאתי את הפתרון הסופי וההחלטי לבעיית הבצורת במדינה.

 

אגב, לפני שבוע ראיתי הצגה שנקראת החוג לדרמה. זה היה אחד הדברים הטובים שראיתי אי פעם. הצגה שמדברת על מדריך תיאטרון קהילתי בשכונת רוממה בירושלים והעבודה שלו עם הנערים, על כל המשברים וההצלחות שבה. היה קצת קשה להשתחרר ממה שראינו, אחרי ההצגה, שכן, למי שעובד עם הנוער הזה, מעלה ההצגה המון אסוציאציות מהעבודה.

למרבה המזל היה למוטי בהרב, שכתב את ההצגה וביים אותה, מספיק שכל כדי להכניס הרבה בדיחות באמצע, מה שעוזר לפרוק מעט את הצטברות הרגשות שנוצרת בהצגה. (קצת מוזר לשמוע את זה מבחור אדיש כמוני, לא?)

בכל אופן, באם עדיין לא ראית את ההצגה, מומלץ לך להתחיל ללחוץ על מפקדייך שידאגו לכם ל"תרבות יום א" שתכלול את ההצגה הזו.

שיר הנושא מתוך ההצגה (וזה דווקא אחד הקטעים שצוחקים בהם) מדבר על בחור בשם עשבי, שהוא מנהיג החבורה. באחד הקטעים שלו שרים השחקנים:

       "הרחוב כולו כבר חושך

       ההורים הלכו לישון.

       אנו לא צריכים מפתח

       אם לבית יש חלון".

 

שיהיה לך בהצלחה

בהמשך תפקידך,

       ואני כולי תקווה שתפיקי

את מלוא ההנאה

מטיפול השיניים שלך.

 

שלך, האוהב אותך תמיד  רונן

 

נ.ב. אני מקווה שהסיומת לא מסבכת אותך עם איזה מעריץ שלך.

 




אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ תמוז ה´תשס"ה  
בס"ד
ענק!!
ממש ממש יפה!
מוכשר שכמותך!
אין לי מילים!!!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד