המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
לאורית יקירתי חמדת לבבי חלק ט´ / איש מילים
בביכורים מאז ח´ תמוז ה´תשס"ה

 

הי רונן !

שלא כמוך, אני קיבלתי את אגרת השלום שלך זה עתה, וכבר אגרת צהובה מחפשת דרכיה אליך..

     מה שלומך?

סבלני אל מול הבירוקרטיה ועמיד בפני גשמים?

 

קולטת מן המכתב כי העניינים חמים שם בשכונה. תיזהר לא להישרף.

גם החבר'ה שלי די בעניינים, שלא תזלזל ביפואים.

כשבא קצין משמר אזרחי לגייסם (בהתנדבות) למשמר, הם לא התעניינו בכלל בנושא. כל מה ששאלו זה מה יהיה עם התיק שלהם שנפתח ולא נסגר, שנפתח ולא נסגר מחוסר הוכחות, אם יהיה רישום פלילי או לא וכיו"ב.

     רונן, אתה זקוק לנזיפה חמורה.

בקיץ, כשהייתם בג'וערה, אתה ויואל, הודעתי לכם שבפעם הבאה שתבואו לביקור אני כבר לא אהיה המארחת אלא אורחת ביחד איתכם.

ואתה מתעלם. לא מודיע, לא מדבר, פשוט נוסע לבקר את עדית בסיום קורס ואת רותי ושאר החבר'ה.

אז הנה, קח עפרון ותרשום, בין כל המספרים, מספר אחד חשוב

695641-03 גדוד תעשייתי.

ובפעם הבאה, לפני טיול נוסף כזה, תרים טלפון ואולי, אם אפשר, אז אתלווה בשמחה.

                             ברור?

 

לפני שבוע הייתה לנו הכנה לאימון דו יומי, בשדה בוקר, שיהיה לחניכים בפברואר.

בדרך, עברנו בבאר שבע ושם ראיתי דבר קצת לא אופייני לאזור ים תיכוני. גשר בן 3 מטרים, שכוסה במים בשיטפונות, כעת התייבש, אבל על עמודי התמיכה שלו נמרחו מכוניות קטנות.

פשוט, על כל עמוד, 4 במספר, מרוחה מכונית מושחתת לחלוטין.

לא האמנתי, לרגע, שאני בישראל.

היינו בנחל צין ובצידיו יש גבעות חוואר. מכיר?

הגבעות המתפוררות הללו, שעולים עד לקצותיהן ואז מחליקים מטה תוך כדי התפלשות בחול.

פשוט כיף לא נורמלי.

זהו. זה הכל לעת עתה.

         שמור על קשר

              ושמור על עצמך

                   להתראות

                        אני

 

 


המהירות בה הגיעה תשובתה הפתיעה אותו. האם יתכן כי התגעגעה אליו, כי חיכתה למכתבו? כל כך חי ותוסס נראה לו מכתבה הפעם. כל כך שונה מן המכתב הקודם. כל כך מסביר פנים ושמח לקראתו.

וכמו בעבר כך גם הפעם הופתע לגלות עד כמה מקבילות העליות והירידות בחייו לאלו שבקשר בינו לבינה. כאילו הקשר ביניהם הוא סירה השטה על גלי חייו, עולה ויורדת יחד איתם. ואולי ההפך הוא הנכון, אולי חייו הם הסירה הצפה או שוקעת בהתאם לגלים שמעורר הקשר ביניהם. כך או כך, מהלך הדברים בשכונה הלך והשתפר. חניכים שבמשך זמן רב ניסה למצוא מסילות אל ליבם לפתע החלו נותנים בו אמונם, הוא החל קוטף את פירות עבודתו ובלי שהבין מתי או כיצד חל המהפך, יכול היה לראשונה להבחין בהצלחות ממשיות.

כמה שמח במכתבה וכמה התרוממה רוחו. בדמיונו יכל לראותה מתפעלת מול הגשר ועליו המכוניות המעוכות, יכול היה לשמוע את צחוקה השמח כשהתגלגלה במורד הגבעות, אך מעל הכל זרח בו חיוכה. עלה וזרח בלבבו ונסך חום ונעימות בכל פינה מפינות נפשו.

אפילו את מספר הטלפון שלה שלחה לו, מבקשת שיצרף אותה לביקור הבא בג'וערה. תקווה קטנה התגנבה לליבו, שאולי, רק אולי, התכוונה שישתמש במספר שנתנה לו גם בלא שיסע. שאולי פשוט רצתה לראותו. אך למוד אכזבות היה וחסר ביטחון. לכן חשש לנסות את המספר סתם כך והחליט כי שומה עליו למצוא הזדמנות נאותה ולנסוע שוב ולו רק כתירוץ, בכדי לקחת אותה איתו.

בינתיים, הוא שש להרים את הכפפה שזרקה לו ומיהר להתנצל, בדרכו שלו, על שלא הזמינה ולהבטיח, כי לעתיד, יחזור בו מדרכיו הרעות.

 

♦♦♦


9.11.87

אורית יקירתי

קיבלתי את מכתבך.

 

עמדתי חצי שעה בפינה עם הפנים לקיר.

הקפתי שלוש פעמים את השכונה ב – 40 – שניות.

עמדתי שעה וחצי במצב שתיים.

 

וכעת, נזוף, מבויש, אבל וחפוי ראש, אני מביע את התנצלותי העמוקה ואת רגשי צערי על שלא הודעתי לך מראש על ביקורי בג'וערה.

אגב, באשר לגבעות החוואר בהן גלשתם. בשנה שעברה היו שם חניכי גדוד חבורות מרחב דרום. אחד החניכים עשה כמה סלטות במורד הגבעה, נתקע עם הראש בתוך האדמה וכשחולץ סוף סוף, ירק את החול מפיו וצעק: "זה יותר טוב מבאנגים".

כמו שאומרים, "כיף" תרתי משמע.

וכעת לענייני האישיים.

בשבועיים האחרונים אני מסתובב עם חזה נפוח בצורה מחרידה ממש. למען האמת, החזה שלי נפוח עד כדי כך, שרק לעתים רחוקות אני מצליח, במאמץ רב,  לטפוח לעצמי על השכם ולעתים נאלץ אני לבקש, למרבה הבושה, מאחד הסובבים אותי, שיטפח לי על שכמי במקומי.

את בטח שואלת את עצמך מאיפה הגיעה נפיחות שכזאת לחזה שלי.

אז קודם כל, כדי להסיר כל ספקות מליבך וכדי למנוע הוצאת שם רע, זה לא מאימונים בחדר כושר.

הסיבה היחידה לנפיחות הפראית הזו היא גאווה.

כן כן. אודה ולא אבוש, אני רונן ליפשיץ גאה בעצמי בצורה חד משמעית ובלתי משתמעת לשתי פנים.

את יכולה להבין שחוץ מן העובדה שאני כזה מוצלח (כמו שכבר מזמן ידעת), יש עוד סיבה לגאוותי היתרה.

ובכן, יש שלוש סיבות. או אולי נכון יותר לומר, שלושה חניכים.

חניך א' – היה עריק חצי שנה, נתפס ונכלא, ישב שלושה חודשים וחיכה בקוצר רוח לוועדת פרט בכדי להשתחרר מצה"ל. בשיחות איתי טען כי אם לא יקבל את מה שהוא רוצה מהצבא, לא יסכים לשרת.

שכנעתי אותו למתן את דרישותיו. השבעתי אותו שלא יזכיר את האפשרות להשתחרר בוועדת הפרט.

ביום שני הייתה לו וועדת פרט. הוועדה רצתה לשחרר אותו מצה"ל אך הוא התנגד נמרצות ובסופו של דבר ביטלה הוועדה את הפטור שלו והוא ממשיך לשרת.

 

חניך ב' – התגייס לפני חודשיים וחצי. הוא פחד מאוד מהשירות אך בשיחות ארוכות איתו הכנתי אותו למה שהוא עתיד לעבור ולצורה שבה עליו להתייחס לדברים. ביום רביעי סיים החניך טירונות מקא"מ בהצלחה ונשלח לקורס מפעילי צמ"ה שזה הקורס הקשה ביותר במסגרת מקא"מ ורק הטובים ביותר נשלחים אליו.

 

חניך ג' – עשה נפקדות לפני כחודשיים ורצה להמשיך לעריקות בכדי לעזוב את החייל. שכנעתי אותו לחזור ולפני כשבוע וחצי עבר מסע מסכם טירונות גולני.

 

אלו שלוש הסיבות לכך שהחזה שלי נפוח עד כדי כך שבקושי אני מצליח להגיע אל הדף.

אך מכיוון שקצת קשה לנשום בצורה כזאת, אני חושב שאני יוריד את הנפיחות בזמן הקרוב.

זהו זה. רשמתי לפני את מספר הטלפון שלך בגדוד ואני מבטיח להודיע מראש במקרה של ביקור נוסף בג'וערה.

בכל מקרה, אני מקווה לשמוע ממך עוד לפני שאסע לשם, אחרת אני עוד עלול לשכוח שאת קיימת עד אז.

היי שלום

רונן




אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ תמוז ה´תשס"ה  
בס"ד

חוש הומרו אני גם מוצאת אצלך?..
מעולה מעולה מעולה!!!!!

אני ממש אוהבתתתתת...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד