בנושא
בכרם
חדשות
 
לאורית יקירתי חמדת לבבי חלק א´ / איש מילים
בביכורים מאז ו´ תמוז ה´תשס"ה

כל כך הרבה קלישאות נאמרו כבר על ההשלמה שבניגודים. כל כך הרבה דשו, דנו, הסבירו והוכיחו כי דוקא מתוך הניגוד צומחת האהבה, ודווקא הוא שתמיד אהב את המילה הכתובה וספר הקריאה היה חלק בלתי נפרד מאורח חייו, דוקא הוא היה צריך לדעת זאת. אך באותו יום היו הדברים כל כך זרים ומוזרים והניגודים כל כך בלטו לעין, עד שגם אם בסתר ליבו העז לייחל ולקוות, לא יכל מוחו, הדבק תמיד בהיגיון, להעלות אפילו צל צילה של תקווה ולו אל סיפה של המחשבה, גם אם תהא זו המחשבה הקלה ביותר.

היה זה יום חם בשלהי הקיץ ושניהם היו חלק מתוך חבורה של לובשי מדים, חיילים. לכאורה גברים ונשים, אך לאמיתו של דבר, נערים צעירים, עומדים על קצה קיצה של תקופת ילדותם ולפניהם, גם אם אינם מודעים לכך, פעורה התהום הגדולה והבלתי נודעת של בגרותם.

למתבונן מן הצד היתה נראית הקבוצה כחבורה אחידה של בני נוער עליזים, נרגשים, מעורבים זה בזה, בנים ובנות, מנהלים שיחות קלילות, מתבדחים, מעלים השערות, מספרים שמועות, מנסים לנחש את הצפוי להם במהלך שלושת חודשי הקורס שבפתחו הם עומדים. אך מבט בוחן יותר היה מגלה שתי קבוצות שונות. האחת גדולה ותוססת והשניה, כביכול חלק מתוך הראשונה, אך בכל זאת נפרדת. חבורה של נערים דתיים. בנים כולם. גם הם משוחחים וצוחקים ומתבדחים זה עם זה, אך בו בזמן תוהים, מבולבלים, מנסים לעכל את החבורה הגדולה והתוססת של בני נוער חילונים שלפתע מצאו עצמם מעורבים בתוכה. חבורה כל כך שונה מהם ועם זאת כל כך דומה. לראשונה בחייהם אינם עוד בתוך החממה הדתית שעטפה אותם תמיד והם תוהים על הצפוי להם ומנסים לפענח את קודי הדיבור וההתנהגות השונים המקיפים אותם מכל עבר.

הוא היה אחד מהם, מאותם בני נוער דתיים. הגיע לכאן הישר מן הטירונות של בני ישיבות ההסדר. עומד ומשוחח עם חביריו לקבוצה, אך מעייניו נתונים דוקא לחברי הקבוצה הגדולה. עיניו משוטטות על פניהם, מנסות לפרק את הקבוצה לגורמים. להתעלם מן היחד התוסס הזה שמאפיין אותם ולפענח אותם כיחידים. מי הם? מי נחמד וחברותי, כזה שיוכל להתחבר איתו מייד? מי סנוב, כזה שעדיף לשמור ממנו מרחק? מי דומה לו? מי שונה ממנו? ומהו הדבר שעושה אותו לשונה כל כך?. עיניו סוקרות אותם, מגלות חיבה לאחדים, חשש מפני אחרים, מנסות לפענח ולהכיר, כשלפתע, בתוך ים הפרצופים הזרים הן נתקלות בפניה שלה. רעמת תלתלים שובבה מציצה אליו מתחת לכובע צבאי רחב שוליים ומתחת לתלתלים מתגלים פנים מחייכים. פנים מחייכים אני אומר, שכן לא רק הפה מחייך. מחייכות העיניים, מחייכות הלחיים, מחייכות הפנים. מן חיוך רחב ולבבי החושף שורת שיניים לבנות מלאות חן וחיוכים. חיוך רחב שכולו לב. חיוך היוצא מן הלב ומביא את הלב איתו, מפיץ חום וחיבה על כל סביבותיו. וגם אם לא היה מכוון החיוך אליו, אלא אל בן שיחה, הרי שהאיר החיוך את יומו, האיץ את פעימות ליבו והפיח בו תקוות חדשות ולא מוכרות, שצצו משום מקום, התרוצצו בליבו ופרצו שוב ושוב אל ראשו, טורפות את מחשבותיו ומבלבלות את סדר מחשבתו.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ תמוז ה´תשס"ה  
כתיבה מרתקת, רהוטה ואיכותית.
נהניתי מאוד.
י´ תמוז ה´תשס"ה  
בס"ד

כתיבה מעולה!
מלאת יופי,אני הולכת לקראו עכשו את כל הסיפור בעז"ה כי הוא ממש מותח וכתוב יפה מאוד!!!!
י´ תמוז ה´תשס"ה  
נחמד מאוד.
כתבת פעמיים "פנים מחייכים" ופעם אחת "פנים מחייכות"
או שתכתוב נכון, או שלפחות תהיה עקבי עם הטעויות
כ"ט טבת ה´תשס"ו  
של האהבה ממבט ראשון.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד