המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפור מהחיים 6: כתב הסכמה / אסף להד
בביכורים מאז כ"א סיון ה´תשס"ה

{עדיאל משולחנה הכמעט ערוך של מחול (הנשמות) ב: http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=6547 הזכירני עוד סיפור מהחיים.

מה לעשות מחול, כתיבתך גורמת לי לכתיבה תגובתית  (-: }

 

 

 

זו הייתה אהבה עצומה.

שנים של אהבה, בלילה וביום. בקיץ ובחורף. בעצב ובשמחה.

זו היתה אהבה כזו שבבוקרו של יום היה מגיח בין טללי השחר לנשק לי על מצחי ליום מוצלח, ולעת לילה היה דופק על דלת חדרי – כדי לומר לי עד כמה אוהב הוא.

זו אהבה שלא ידעתי וכנראה לא אדע לעולם.

בפעם הראשונה חשתי עצמי כאישה, כאהובה. מאוהבת.

 

ביתו היה לביתי, משפחתו למשפחתי. הייתי נוהגת ברכבו המיושן בדרך לאוניברסיטה והוא היה מכתת רגליו, באוטובוס ועל מדרכות העיר, בדרכו לעבודה.

 

רק דבר אחד לא היה.

לא היתה הסכמה של אבי.

אבא אמר שהוא לא בשבילי, שהעתיד לא יוכל להציע את שלל מרבדי הקסם שרקמתי בדמיוני, שהמחלוקת הרעיונית ביני ובינו אינם ברי גישור. ולא נוכל לחיות יחד, לגדל את ילדינו הקטנים בחלקתנו הקטנה ולצפות אל עבר שקיעת החמה בין גלי הים המתנפצים אל החוף.

 

ואני, המורדת, לא הסכמתי.

"יש לי אהבה והיא תנצח", לחשתי באוזן אהובי, "היא תנצח את כולם. לא מנצחים אותי כל כך מהר".

 

יום רודף יום, להבה אדירה של חיבה ושמחה, מהולה בעצב. וגם בכעס על אבי. על כך שאינו משכיל להסכים עם בחירתי, עם רצוני, עם אהבתי הגדולה.

ימים של התנתקות בין לבי הזועק אהבה, אל מול שכלי וחינוכי הקורא לכיבוד הורים והכרה בניסיון החיים של אבי.

ימים של התנתקות ביני ובין משפחתי, ביני ובין בוראי, ביני ובין העולם. ימי הרהור ובלבול.

 

אני בשלי. אבי בשלו. ובאמצע אהובי, אהובי היקר, המאהב האוהב. ואני אנא אני באה.

 

בסרטים האהבה מנצחת. האהבה הראשונה. זו של המבט הראשון, החטוף, באמצע הכביש, באוטובוס, או במעלית – ההופך לסיפור אהבה שבסופו חיים הגיבורים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

 

ובחיים?!

החיים מזמנים לנו המשכיות. לא סרט בן שעה ומשהו שסופו ידוע מראש.

החיים הם שעות וימים, שבועות ושנים. ואני אנא אני באה.

 

 

אינני יודעת להצביע על היום בו קרו הדברים. היה זה תהליך ארוך של חיפוש משמעות, של לילות ארוכים ללא שינה והתעוררות בבוקרו של יום כשאגלי זיעה קרה על פניי.

ימים של חיפוש תשובות. חיפוש במרחבי העולם, המחשבה ובמרחבי גופי שלי. חיפוש אחר התשובה למצוקתי.

היתה גם התנתקות מאהובי.

טיול ארוך לבדי בארץ זרה. טיול שלא היה זר לי, שכן חשתי עצמי זה מכבר כבעצומו של טיול ארוך, לבדי, בארץ זרה – ארץ המחלוקת עם אבא.

 

ואז החלטתי, לכוף את יצרי למוחי. לשעבד את ליבי לשכלי.

אינני יודעת אם זו התשובה הנכונה לכל אדם. אך גיליתי שזוהי תשובתי שלי.

איך ומדוע קיבלתיה? לא אדע. אך משקיבלתי את ההחלטה עמדתי מאחוריה.

והיתה זו החלטה קשה. כבשר הנעקר מבשרי, כצריבה ללא הרדמה בנשמתי. כביתור אבר מגופי.

 

ואל תאמר שלא היתה זו אהבת אמת. היתה זו כל האהבה כולה. אהבת עולם שאהבתיו, ואיננה, כי לקח אותה היושב במרומים באמצעות אבי.

 

ועתה.

 

עתה אני עומדת להיכנס לחופת כלולותיי, בהסכמת אבי. להפוך את אהבתי לאהובי - לממשית.

הן אהובי והן אבי חתמו על כתב הכתובה. כתב ההסכמה.

 

כולי עטורת שמחה, בבואי להקים עם אהובי את ביתי.

עִם אהובי האחר.

 



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב סיון ה´תשס"ה  
חבל מאד / אורח/ת בביכורים
הפכת אותי לעצוב ולצערי שנינו נישאר עצובים. את יותר
כ"ב סיון ה´תשס"ה  
לא כל מי שאני חושבת שמתאים לי אכן מתאים לי.

מאחר והמדובר בסיפור אמיתי מהחיים, אני יכול להמשיך ולספר שהנישואים הללו הובילו להקמת משפחה לתפארת (עם ההאהוב החדש).

אנשים משנים את טעמם במשך הזמן גם בכל הקשור לאהבה (גם אם את/ה בטוח/ה שזהו האהוב היחיד ואין בלתו - דברים משתנים), וכן, יש חשיבות להסכמת ה
כ"ב סיון ה´תשס"ה  
משפחה, "לכתב ההסכמה"...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד