המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אחד / joco1
בביכורים מאז י´ סיון ה´תשס"ה

אחד

הוא היה יצור קטן ופרוותי . רוב הזמן הסתובב באפס מעשה מחפש לו את אחד משיחי תות הבר הצומחים ברחבי העמק על מנת להתעכב שם שעה ארוכה . לאחר מכן היה שוכב באפס מעשה, ישן את שנת הצהרים והערב גם יחד.

מי שהסתכל בו שעה ארוכה לא היה יכול לנחש שהוא יצור מיוחד במינו, צורתו לא הייתה כל כך מיוחדת וכך גם אופיו הנוח שלא הודגש יתר על המידה , אך בכל זאת, היה בו ייחוד שלא היה בשום בעל חיים אחר.

הוא היה בודד.

הבדידות שלו הייתה בעצם כל ישותו, הוא לא היה צריך לבת זוג , הוא פשוט היה שניהם, מעורבבים בו במין אחדות מושלמת. הוא גם לא הרגיש אף פעם בדידות, אף שלנו עשוי היה להיראות כאילו הוא הייצור הבודד ביותר בעולם , נדמה לי שמחשבה זאת שאנו מטילים עליו נובעת מהצורך האישי שלנו בבן זוג , ואולי מכיוון שהוא נראה כל הזמן כמו מישהו שמחפש משהו , אף שלדידו היו אלה בסך הכל שיחי תות הבר.

הוא מעולם אף לא הוצרך לחברה כל שהיא ונראה שנוח לו להיות לבד.

הוא אף פעם לא רב עם אף אחד , מעולם לא סימן טריטוריה , ובעיקר מעולם לא חשב שהוא משהו מיוחד עד שהגיע- המבול.

השמועה עברה כהרף עין , גם ריח הגשם עמד כבר באוויר ומילא את ריאותיהם של חיות הבר .

היה עליו למהר ולהגיע עד לתיבה שבמעלה ההר.

הוא טיפס לשם לאיטו, מדי פעם התעכב על שיח נוטף תותי בר אך ככל הנראה הרגיש שעליו להגיע עד למעלה בכל המהירות , כך שהיה עוזב אותם לפני שכילה אותם לגמרי.

שני אוכלי נמלים הקדימו אותו ודחפו אותו מעט אל שולי השביל, הוא משך בכתפיו והמשיך לטפס , מגושם מעט.

כשעצר לנוח , עקפו אותו חיות נוספות , שניים שניים עלו הן בשביל המוליך אל התיבה.

הייתה זו תיבה גדולה , כבש גדול וכבד היה נטוע בצידה ואפשר לכולם לעלות בסדר מופתי כל אחד למקומו . אף אחד לא דחף , אף אחד לא קיטר , ונוח במבטו הרך הנהן להן לשלום.

זוגות זוגות הן עלו אל התיבה שעה שטיפות הגשם הראשונות החלו לרדת.

הייצור הקטן התנשף כשטיפס אל התיבה. הוא קרב אל הכבש החלקלק מבוץ ונתזי מים ומשך את עצמו למעלה , אך נוח התקדם לעברו ונעמד בדרכו. "איפה בת הזוג שלך ?" שאל נוח בעדינות והזיז את ראשו שמאלה וימינה לאות על כי הוא מצטער על כך שלא יוכל לאפשר לו להיכנס כעת.

"אינך יכול לעלות לכאן, אמר נוח , לכאן עולים רק זוגות זוגות ולך אין בת זוג" . הייצור הקטן לא הבין את אשר נאמר . הוא עצר, התבונן בנוח בעיניו הגדולות ובחן אותו , לאחר מכן הסתובב לאיטו וירד מן הכבש בצעדים מהוססים.

"תמהר ותביא אותה" צעק נוח אחריו, אנחנו עומדים להפליג .



בדידות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לjoco1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ סיון ה´תשס"ה  
גם הרעיון וגם הפיתוח שלו. מעניין ומיוחד.
י"ב סיון ה´תשס"ה  
מסופר יפה, אם כי ניתן היה אולי טיפה לפתח יותר בסוף ולהבהיר עוד את כוונת הסופר.
י"ב סיון ה´תשס"ה  
הוא בסוף הפתוח.

כוונת הסופר לדעתי האישית והבלתי מחייבת היא הצגת הדילמה והחוסר אונים שאותו אחד נמצא בו.

מקורי ויפה.
י"ב סיון ה´תשס"ה  
הוא בסוף הפתוח.

כוונת הסופר לדעתי האישית והבלתי מחייבת היא הצגת הדילמה והחוסר אונים שאותו אחד נמצא בו.

מקורי ויפה.
י"ב סיון ה´תשס"ה  
אני מעדיף לדעת מה הסופר עצמו רצה להגיד ולבטא בדבריו ולא להשאר עם הספקולציות שלי. את זה, אני מעדיף לעשות עם שירה, אבל זה רק אני.
י"ב סיון ה´תשס"ה  
מה שנאמר פה בסיפור, זה שגם אם היה אי פעם כזה יצור שהיה שלם עם עצמו, ולא היה לו צורך בבת/ן זוג ובהערכה מבחוץ ובתגובות וניקודים, הוא מת במבול.

ר"י
וזהו
י"ב סיון ה´תשס"ה  
דבר הסופר:
בדרך כלל אין זה נהוג לפרש יצירה , אבל הרבה פעמים לפעמים גם אני הייתי רוצה לשאול את הסופר למה הוא התכוון באמת. אז בואו ואגיד לכם.
הפשט : היו היה יצור אחד ואיננו עוד
הרמז : אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו
הדרש : טובים השניים מן האחד
הסוד : השלמות המבוטאת באחד אינה יכולה לחיות בכפיפה אחת
י"ב סיון ה´תשס"ה  
עם הנחלקים שלה אלא חייבת לכלול אותם שכן הם חלקיה.
ובכל פעם מן המבול שזהו השבר השובר את האחד נוצרים חלוקות ותולדות הנמשכים ממנו
י"ד סיון ה´תשס"ה  
אהבתי את הסוף הפתוח, וגם את הנימה העצובה. ואת הכל.
י"ד סיון ה´תשס"ה  
מתחשק לי חיה פרוותית כזו=)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד