המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שירת הכרם / mini-tal
בביכורים מאז כ"ה אייר ה´תשס"ה

רוח קרה צמררה את עורו של יחיאל , גורמת לו להדק את המעיל הישן  הממורטט משהו אל גופו. עננים אפורים  הקדירו ממעל , מכסים את השמים בשכבת ברזל אטומה , אך יחיאל לא דאג. גשם לא ירד היום.

השנים בהן  בנה את כרם בן – ישי  כשכל מה שעומד לרשותו הוא זוג ידיים , חלום  וחלקת אדמה , חידדו את חושיו, נטעו בו רגישות מיוחדת לכל שינוי  בכיוון הרוח , בעוצמה , בלחות.

 

גשם לא ירד היום. האוויר  יבש מידי. קר  ויבש. אידיאלי לגפנים הזקוקים לאקלים זה כאוויר לנשימה.

הוא הביט באהבה בשורות הגפנים הסדורות לפניו , עיניו חולפים באהבה על פני כל עלה, כל אשכול,

ידיו  המגוידות שנים וזוקן לטפו ברוך את הגזע החום המתפתל .

 

"סבא!"

 

הקריאה גרמה לו להסב את ראשו מן הגפן אל הצללית הקטנה שהתקדמה במהירות לעברו.

 השמש כבר החלה לעלות , דוחקת את רגליו של הלילה , וקרן אור רכה האירה את פניו המחייכות של גבי , נכדו. כה דומה לו הילד הזה , עם החיוך רחב השיניים , העיניים הצוחקות  והכיפה הגדולה המונחת ברישול על שיער מלא תלתלים.

 

"סבא! אמרת שאוכל לבוא , זוכר? אמרת שתלמד אותי אם אקום מוקדם, והנה קמתי! לא שכחת , נכון?"

 

האם שכח? ייתכן. מוחו אינו חד כבעבר , המחשבות בורחות עיתים , נוזלות כמים בין אניצי קש. לא תמיד ,

לעיתים רחוקות אפילו , אך לו , שמוחו החד  ושחושיו החריפים הרשו לו לראות מעט מעבר ,

אם בכרם  כשפיקח על כל נטע רך, ואם כשהתיישב מול הגמרא האהובה שלו , וצלל לתוך סוגיות אבא ואביי,

דווקא לו כאבו רגעי החושך הללו כצריבה בבשר החי .

 

"לא , לא שכחתי . מובן שלא." גאווה מטופשת . "בוא ,גבי. אם רוצה אתה עדיין לראות משהו אנו צריכים לעלות מעלה."

 

וכבר כף יד קטנה  בוטחת  נבלעת בזו שלו , והם עולים מעלה , סב ונכד , אל שורת הכרמים הדרומית.

 

"הינה כאן , עצור. עכשיו הקשב גבי .  אמור לי , מה אתה שומע?  

 

והקטן עוצם עיניו  בחוזקה , פה מכווץ בריכוז .

 

"אני שומע מכוניות , סבא , רחוק. ואת הטרקטור של הדוד יעקוב. ותרנגולות מהמשק."

 

יחיאל נאנח .  חצי חיוך מאיר פנים חרושות קמטים. "לא גבי; תתרכז יותר , תקשיב לכרם;לא עם האוזניים; עם הלב."

 

וגבי מתרכז . השמש כבר עושה את דרכה מעלה , מטפסת . רננת ציפורים פתאומית מפירה את דומיית  הכרם , הרוח נעה מפויסת בין העלים הגדולים , הירוקים , וקול זימזום דק  נישמע מבין אחד האשכולות.

 

"מה אתה שומע גבי? מה אתה מרגיש?"

 

"אני... אני....  "

 

"כן?"

 

"אני שומע שמחה , סבא."

 

כל כך דומה לי. כל כך דומה.

 

"אז אתה שומע את הכרם גבי."

 

"הכרם , סבא?"  התמיהה הילדותית, המתוקה, הזכה, מאירה את זוג עיני התכלת "הכרם מדבר?"

 

"הכרם לא מדבר , גבי. הכרם שר . כל  גפן, כל עלה, כל אבן  כל רגב אדמה , כולם שרים."

 

"למה הם שרים , סבא?"

 

"כי הם רוצים להודות , גבריאל . הם רוצים להודות למי שברא אותם"

 

"ריבונו של עולם ברא אותם " קבע גבי בסיפוק ואז  קמט זעיר נחרט במצחו.

 

"אבל סבא . לא שמעתי שירה . הם שרים בשקט ? אולי הוא לא ישמע אותם?"

 

"הוא שומע אותם גבי."

 

"אבל איך אתה יכול להיות בטוח?" פחד? חשש? למה ? על מה הילד חושב כבר?

 

"מכיוון שריבונו של עולם אינו זקוק לקול כדי לשמוע גבי. הוא שומע גם  מה שבמחשבה. מה שבלב . ולפעמים הוא גם מדבר איתנו גבי. לא בקול . דרך הלב. אבל צריך ללמוד להקשיב. "

 

" להקשיב דרך הלב , סבא? כמו הכרם ?"

 

"כן. כמו הכרם."  

 

השמחה שהזדהרה בעיני התכלת הדהימה את יחיאל . ואז גרמה לו לחייך. ואז לצחוק.

 

"מה אתה שמח כל כך , גבי?"

 

"אני לא יודע , סבא. אולי בגלל .. שהכרם שמח , וגם השם מקשיב דרך הלב אז הוא יודע ש..."

 

"שמה , גבי ?"  תכול העיניים הועב לרגע. ואז הרצין.

 

"שגם אם אני לפעמים קצת לא ילד טוב , ולא יושב עד סוף השיעור ו... ו... הרב'ה כועס כי אני מפריע,

וגם אבא קצת... אז , אז ,...אז, השם יודע שאני אוהב אותו , ושזה רק בגלל שהוא עשה לי רגליים כאילו , שאוהבות לרוץ ו... כאילו עיניים , סבא, שרואות דברים מעניינים דווקא מחוץ לחלון, ו... אני מצטער , בלב , סבא. אבל קשה לי להגיד במילים. אז אם השם יודע לבד אז זה... זה בסדר.

 

רחשי הבוקר  עולים כמו אד מהאדמה , כזמזום דבורים פעלתניות. עולם אחד מקיץ משינה .  עולם אחר שוקע

לתרדמה עד בוא הלילה.

 

יחיאל מכיר מילים כמו "היפראקטיביות" ו"קשיי למידה." ידבר עם אליעזר על בנו , מיד כשיגיע הביתה.

 

אך בינתיים....

 

יד נשלחת אל בין ענפים , שולפת אשכול יפה אדמדם , שהקדים לפרוח. 

 

"קח גבי. ברך ."

 

וכשהוא מביט אל תוך עיניו הכחולות של גבריאל, אל פיו הצוחק , אל העסיס המתוק הניגר אל סנטרו,

הוא חש לפתע שהוא שמח . שמח שהכרם שר. שמח שריבונו של עולם מקשיב .

 

גם הוא שמח.

 

גם הוא.

 

 

 

 

    

 

 

 

 



אמונה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לmini-tal
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה אייר ה´תשס"ה  
ממש כיף לקרא את הסיפור, נוסך שלווה בנפש.
אהבתי מאוד.
כ"ה אב ה´תשס"ה  
פשוט יפה. בקעת תיארה את זה טוב ממני.
ה´ אלול ה´תשס"ה  
שנצליח כולנו להקשיב גם דרך הלב...
כתבת כל כך יפה, מרגישים את החוץ הזה, את הכרמים ואת הרוח, זה נעים...
ו´ אלול ה´תשס"ה  
סיפור משמח(5)
ז´ אלול ה´תשס"ה  
לפעמים זה מדהים איך אפשר בכמה מילים לתאר אנשים בצורה מלאה.
אהבתי
ח´ אלול ה´תשס"ה  
הא! מי היה מאמין שהיצירה הראשונה שהבאתי לביכורים תיכנס ל"ביכור שווה ביכור"

תודה תודה תודה לכל מי שהגיב!!


מיטל,
מוחמאת מאוד.
י´ אלול ה´תשס"ה  
בס"ד

יהיה רצון שבאמת ננסה להקשיב דרך הלב. ואם ננסה, בעז"ה גם נצליח!
י´ אלול ה´תשס"ה  
בס"ד

יהיה רצון שבאמת ננסה להקשיב דרך הלב. ואם ננסה, בעז"ה גם נצליח!
י"א אלול ה´תשס"ה  
את הפסוק הזה אבל...
שמעו נא את שירת דודי לכרמו, הרי שאם הכרם שר אז ברור ששרים לו בחזרה.
י"ד אלול ה´תשס"ה  
וזה שבסבא נותן לו אשכול שהקדים לפרוח - משתלב יפה בסיפור!!
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד