המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורים מהחיים 2: הכרת הטוב / אסף להד
בביכורים מאז ט"ז אייר ה´תשס"ה

(סיפור נוסף בסדרה של סיפורים מהחיים. הסיפורים בדויים מהלב אבל מבוססים על ארועים אמיתיים שסיפרו לי חברים ואחרים. כל קשר בין הדמויות והגופים המופיעים בסיפור זה לבין המציאות מקרי בהחלט).

 

הפרקליט המכובד התיישב על מקומו בתום דבריו.

זה עתה סיים לשאת את נאום הסיכום שלו בפני ועדת השחרורים בכלא מעשיהו ונראה היה שהוא מרוצה מעצמו, בודאי לנוכח מראהו של מרשו, הרוצח המורשע שלא תלה תקוות רבות בסיכויי שחרורו.

 

"ועדת השחרורים תדון בבקשה ותיתן את החלטתה במועד מאוחר יותר", הכרזתי. אחר קמתי ממקומי ופסעתי החוצה כשבעקבותי מדדים 2 נציגי הציבור.

 

לכאורה, לא היה כל יחוד בתיק זה, אל מול תיקים רבים אחרים בהם דנתי בימי חיי. שופט בית המשפט הדן בבקשת אסיר שהורשע ברצח אדם לשחרור מוקדם בגין התנהגות טובה. אני ידעתי זאת, נציגי הציבור בועדת השחרורים ידעו זאת, האסיר ידע זאת ואף פרקליטו ידע זאת.

 

ואולם, סוגיה שאינה ממין הענין הטרידה את מוחי ולא נתנה לי מנוח. שאלת "הכרת הטוב".

 

ומעשה שהיה כך היה.

 

לפני שנים רבות, עוד בהיותי ילד צעיר, תלמיד בכתה ב' בבית הספר היסודי נטפלו אליי 2 בריונים שלמדו בכתה ח' בבית הספר (הימים ימי בית הספר העממי בו למדו בצוותא תלמידי כיתות א'-ח') ונהגו להציק לי בהפסקות. בתחילה היו אלו הטרדות קלות, אחר עברו למילים בוטות ולבסוף למעשים. ואני, ילד קטן וחלוש גם בהשוואה לבני כיתתי האחרים, לא ידעתי כיצד להתמודד עימם.

 

יום אחד, באחת ההפסקות, ואותם בריונים מקיפים אותי, הופיע לעזרתי אלי לוינסקי בן כיתתי. אלי היה ילד מגודל שנשאר כיתה אחת (לפחות), מופרע המחזור, שהיה לו יד ורגל בכל מעשי הקונדס ואף בחלק ממעשי הבריונות בבית הספר. שמו יצא לפניו כמסוכן, עד שגם בני הכיתות הגבוהות נזהרו שלא לבוא עימו במגע. למראה בואו של "לוינסקי המשוגע" זזו אותם בריונים הצידה קמעא, ואני ניצלתי את ההזדמנות וחמקתי מבין ידיהם לפני שיספיקו להפליא בי את מעשיהם.

היו שאמרו שאביו יושב בכלא, היו שאמרו שאלי לוינסקי עצמו חבר בכנופיה. אותי זה מעולם לא עניין ונהגתי בו כאחד האדם. התנהגות זו, היא זו שזיכתה אותי ככל הנראה ב"הגנתו" של אלי לוינסקי מאותו היום ואילך.

לא. לא היתה כאן חברות בלב ובנפש. אבל היתה כאן ידידות מופלאה, של ה"מופרע" הכיתתי עם ה"יורם" ("חנון", "לפלף" קיראו לזה איך שתרצו) של בית הספר. ידידות שבאה לידי ביטוי במחוות קטנות, אך משמעותיות מאוד בעולמם של ילדים קטנים בבית הספר: ישיבה ליד אותו שולחן בכיתה, חבישת אותו ספסל בנסיעות האוטובוס לטיולים, תמיד היינו יחד באותה קבוצת כדורגל (הוא כקפטן הקבוצה ואני כאחרון השחקנים שנבחר על ידו...) ועוד.

 

ואז, בכתה ז' נפרדו דרכינו. לוינסקי הלך ללמוד בפנימיה כלשהי לאחר שסולק מבית הספר ואני המשכתי וסיימתי כתה אחר כתה, תואר אחר תואר, בדרך גם שיניתי את שם משפחתי מ"שרעבי" ל "איש שלום", עד שהפכתי לפרופסור איש-שלום, הידוע ומפורסם בקהילה המשפטית ובמקביל לשופט בבית המשפט ויושב ראש ועדת השחרורים.

 

ולוינסקי?

 

אלי לוינסקי המשיך בדרכו. לא ידעתי מה עלה בגורלו עד היום.

 

היום בבואי לדיון כיושב ראש ועדת השחרורים הובא בפניי תיקו של לוינסקי.  בתחילה לא קישרתי בין האסיר המסוכן, זה שהורשע בחיסול חשבונות על רקע סכסוך כנופיות בעולם התחתון, ובין אותו ילד מגודל שלמד איתי בבית הספר היסודי. עברו מאז כבר למעלה מ-40 שנה. אלי גדל ובגר, שערו הקריח בפדחתו והוא גידל זקן עבות אשר בא לכסות על צלקת גדולה שעיטרה את לחיו כתוצאה מאותו ערב של חיסול חשבונות. מסיבה זו לא פסלתי את עצמי על הסף מלדון בעניינו. רק בשלהי נאומו של הסניגור אודות מהלך חייו הקשה של העבריין ושיקומו המופלא בין כתלי הכלא, הבינותי את זהותו של האסיר.

 

ועתה, מה אעשה? "הזכות לשפוט היא גם החובה לשפוט" אמר לנו נשיא בית המשפט העליון (שפרש כבר מאז מכס השיפוט) בטקס כשהושבעתי כשופט. ולכאורה, כבר חלפו עברו להן שנות דור. האסיר אינו יודע את זהותי שכן אף אני גדלתי והשתניתי, שיניתי את שמי והגעתי לתפקידים רמים. בודאי שנציגי הציבור ועורכי הדין לא יודעים את זהותי.

ומשכך, האם מחוייב אני גם כיום כחלוף 40 שנה להכיר טובה לאיש על מעשיו כילד?! האם הכרת הטוב הינה במסגרת השיקולים הראויים (או שמא כ"שוחד" אסור היא?!)

 

שכן, אכן, אלי לוינסקי עבר תהליך שיקום בכלא ונחשב כאסיר למופת מחד, ואולם, המסמכים שהוצגו לפניי מטעם המדינה - הצביעו על כך שאלי לוינסקי המשיך וממשיך להנהיג את כנופיתו גם מתוככי הכלא.

 

ושוב פעם, עד היכן מגיעה הכרת הטובה ??????????

 

הוא אשר אמרתי, סוגיה שאינה ממין הענין הטרידה את מוחי ולא נתנה לי מנוח. שאלת "הכרת הטוב".



התמודדות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
כתוב בשפה רהוטה, אם כי פה ושם יש תיקונים שכדאי לבצע.

אולי זה בכורח המציאות, אבל הסוף פתוח מדי בשבילי. פתוח לא בצורה הרגילה, אלא פתוח מדי. כאילו פספסת שם משהו בסוף, השארת יותר מדי קצוות זרוקים.
אבל יפה, בכל מקרה.
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
הבקיאות שלך בעייני משפטים מרשימה...
סיפור כהלכה.
אהבתי מאוד!
כ"ו סיון ה´תשס"ח  
אבל הסוף אכן פתוח מדי לטעמי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד