המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
דייט עם אלוקים / לגעת לחלום
בביכורים מאז ט"ז אייר ה´תשס"ה

בע"ה

כבר אחרי חצות. (עוד לא כיבו את הירח). הטרמפיאדה ריקה, אורות העיר מנצנצים מולי, פנסים מתקרבים ורכב עובר במהירות שניה של אור מסנוור ורעש מחריש אזניים- והוא כבר מטפס בעליה.

שותקת בתוך הקליפה שלי. הפה חתום, כולי בתוכי ואין סדק, רק העיניים סורקות את הכביש, מחפשות את הפנסים שיאטו, שיקחו אותי הביתה.

איש אחד עומד גם. מחכה לטרמפ לירושלים. "נראה לך שיש עכשיו טרמפים?"

"אני לא מומחית בטרמפים לירושלים בשעה הזו" לא רוצה לאכזב אותו מדי, "אבל אני מסופקת."

כמה שניות של שקט.

"מה תעשי אם לא יהיה לך טרמפ?"

"אני יש לי איפה להיות פה אם לא יגיע טרמפ"

"פעם" הוא מתחיל לספר לי לאט, שוקל כל מילה. "הייתי פה מאוחר בלילה. וגם אז היתה פה בחורה שהמתינה. והיא אמרה לי שהיא אומרת תהילים. ומיד יבוא טרמפ. ובאמת בא טרמפ."

"יופי", אני משיבה. רק אל תתחיל איתי עכשיו. הלוואי שיבוא לך טרמפ ברגע זה ותלך מכאן.

"אולי גם עכשיו זה יעבוד", מרמז הלה (אם אפשר לקרוא לזה רמז).

"אז תגיד תהילים" אל תאמר לי שאתה מצפה שאני אגיד תהילים בשבילך

"אבל פעם שעברה היא אמרה בשבילי" , דוחק.

"לא"

"אבל זה מצוה"

לזה אני בטוח לא נכנסת

"לא" אני חוזרת בנימה שאינה משתמעת לשתי פנים.

ההוא מתיישב על שפת המדרכה. השקט חוזר.

כעבור דקה עוצר לו טרמפ לירושלים.

טוב שהלך.

הדקות מתקתקות לאט, אני עם התיק והירח והאורות שמנצנצים מולי. הדממה מעמיקה, עוטפת אותי. מתעבה עלי כמו טל ומקשה על התנועה. עוד זוג פנסים מסנוור בנסיעה מהירה. אולי אני צריכה להגיד תהילים.

"אלוקים", אני מדברת בקול, אף אחד לא שומע. "שלום. מזמן לא דיברתי איתך. יש לי עכשיו שקט. לדבר." בהתחלה קשה לקלף ממני את הדממה הזו שצמחה עלי. מדברת איתו על זה ועל הא. מבקשת הביתה.

זוג של אורות מאט, ועוצר לידי. נסיעה של עשרים דקות בהרים מזוגגי ירח, ואני בשער. שתי דקות של הליכה עד הבית, בדממה הזו של אחת לפנות בוקר.

"אלוקים?

רק רציתי להגיד תודה."

 

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות ללגעת לחלום
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
אהמממ
מענין אם הכוונה כאן היא עצם הפורומו בלבד...
מענין...
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
במשחב... או שזה ביכו מכה שניניו?
אממ..טינק אבוט אייט.
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
אוהבת!!
פשוט, ישר, אמיתי.
תודה.
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
קורה גם לי שאני פתאום שמה לב שיותר מידי זמן לא דברתי עם אלוקים כמו שצריך.
י"ז אייר ה´תשס"ה  
כתיבה עשירה ומסר מלבב. נהנתי לקרוא.
י"ז אייר ה´תשס"ה  
אבל באמת מעניין, שאפשר למצוא סמליות במשפט שבפרומו.

כמצב חיים...
י"ח אייר ה´תשס"ה  
הכתיבה שלך ממש ממש יפה, כל מיני ביטויים מיוחדים יש לך..
י"ד תמוז ה´תשס"ה  
כתיבה שלווה ואמיתית. אהבתי מאוד מאוד. מיוחד. 5, פשוט לא שייך לתת לזה פחות.
י"ד תמוז ה´תשס"ה  
י"ט אב ה´תשס"ה  
כתיבה נהדרת.5
לדעתי אפשר ורצוי לפתח ולהרחיב קצת,אםכי אני לא בטוח.יש משהו שובה במינימליזם.
כ"ב תשרי ה´תשס"ו  
לא מצא משפט פתיחה יותר טוב?

חביב.
כ"ב תשרי ה´תשס"ו  
שלוקחת אותי אחורה לזיכרונות[גם מלפני יומיים...].
מקסים איך טרמפיאדות הם המקום הטוב ביותר לדייטים שכאלה...

כתוב כל-כך טוב. מעביר את התחושות של חלקיקי המחשבה לפני תגובה.

תודה לך!
מכבי"ת
כ"ד תשרי ה´תשס"ו  
ממש אהבתי
כ"ח תשרי ה´תשס"ו  
זה קשה לדבר פתאום עם ה',
שברוב הזמן אנחנו מדחיקים אותו לאיזושהי נקודה.
מכיר את ההרגשה.
במיוחד בתפיסת טרמפים.
גם לי קרה שעמדתי כך.
נקודה שבהחלט יש מה לדבר עליה.
כ"ח תשרי ה´תשס"ו  
זה פשוט בא לפעמים, ההבנה הזו שצריך לומר לה' תודה על הדברים היומיומיים האלו,
על טרמפ שהגיע (למרות שהיה ברור שמתישהו תצאי משם)
על דברים שהספקת לעשות, על הפתעות של חברים..
על הכול.
יופי איך שעטפת את זה בקליפה הנכונה.
י"ט שבט ה´תשס"ז  
קראתי את הקטע הזה פשוט שוב ושוב. אני חושבת שהוא מקסים, מדהים והכי אמיתי שיש. אני מסוגלת לדמיין את זה קורה לי. (רק שאני מתנגדת לנסיעה בטרמפים באופן גורף)אני מסוגלת לראות את ההתרחשות מול עיניי. מסוגלת לראות אותו, ואותך ואת ישועת אלוקים. שוב הדהמת אותי, ריגשת אותי וגרמת לי להזדהות. פשוט השארת אותי בלי מילים.
ז´ ניסן ה´תשס"ז  
נהדר..
התחברתי מאוד מאוד לסגנון
ז´ ניסן ה´תשס"ז  
יא, זה כל כך טוב.
ז´ ניסן ה´תשס"ז  
לא מזמן עמדתי בטרמיפאדה באמצע הצהרים - שאז אין שום טרמפ לשום מקום. היתי בדרכי לתל אביב.
"אלוקים," ביקשתי. "אני צריך טרמפ מהיר, לפחות עד המחסום הקרוב".

אחרי דקה עצר טרמפ. "תל אביב, מישו רוצה?"

אחרי שאמרתי תפילת הדרך, העפתי מבט למעלה ומלמלתי: "אלוקים, תודה. זה היה ממש במקום."

תוך כדי נסיעה בעל הרכב מסתובב אחרוה ומודיע לי שבעצם הוא החליט לא לנסוע לת"א, והוא זורק אותי באיזו צומת שכוחת אל.
ירדתי מהרכב, והחלטתי מיד: 'אני לא עצוב עכשיו!'
שוב העפתי מבט מעלה ושוב מלמלתי: "אלוקים, בכל זאת תודה רבה..."
ולאחר 17 שניות עצר רכב: "תל אביב".

סיפור כיפי.

שומרון.
ז´ ניסן ה´תשס"ז  
קטנתי מלבקר יצירות כתובות.

רק זאת אומר, נהניתי.

אלי.
ז´ ניסן ה´תשס"ז  
העראיות בעולם, התלות, החוסר-אונים, מתכון מצויין לתפילה זכה.

אהבתי את הדייט עם אלוקים, על רקע הדייט הלא מוצלח (או הנסיון המגוחך) עם ההוא. אבל זה יפה לראות שהכל לטובה, וגם אם הוא היה מעצבן - בכל זאת היה לו רעיון מעניין. מקווה שסלחת לו (לא לכולם יש טקט... גם אני כזה לפעמים).
י"ג ניסן ה´תשס"ז  
כ"כ פשוט ואמיתי...

נוגע ללב. אהבתי מאוד.

בהצלחה =]
י"ג ניסן ה´תשס"ז  
כמה שזה התאים לי עכשו.
כתיבה סוחפת.
י"ג ניסן ה´תשס"ז  
י"ח אב ה´תשס"ז  
איזה מתיקות, ואיזה שקט של 1 בלילה בדרך הביתה, כשבראש רצות הזיכרונות של היום הלא מוצלח ושל עד מתי? ולזה הייתי קורה פנאי של יה. איך הוא מחכה עד שנרגיש שהוא שם כל הזמן, ותמיד יש לו פנאי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד