המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורים מהחיים: המנכ"ל של המדינה / אסף להד
בביכורים מאז ט"ז אייר ה´תשס"ה

(אני פוצח בסדרה של סיפורים מהחיים שזה הראשון שבהם. הסיפורים בדויים מהלב אבל מבוססים על ארועים אמיתיים שסיפרו לי חברים ואחרים. כל קשר בין הדמויות והגופים המופיעים בסיפור זה לבין המציאות מקרי בהחלט).

 

"אבל אתי, למה???!"

"למה את עושה לי את זה???!"

 

הוא ניצב למולי, במלוא קומתו, מתחנן על נפשו.

ואני, יושבת בכסא למולו, עמדתי לפרוץ בבכי.

 

כן, היו גם ימים אחרים, אם כי נדמה כי חלפו יובלות מאז.

הגבר שלפני ידע אך לפני 3 שנים להרטיט לבבות כשחלף ברחוב, לבוש במחלצותיו המגוהצות למשעי, עטור בחליפה אופנתית שיובאה שבמיוחד מהקולקציה העדכנית בפריס, על פרק ידו שעון רולקס יוקרתי ובכניסה לבנק חונה לו וולבו ממשלתי ובו נהג הממתין למוצא פיו.

המנכ"ל של המדינה כינו אותו העיתונים, על אף העובדה שהיה רק עוזר המנכ"ל של משרד התחבורה. אבל, הוא היה שליט כל יכול כמעט בכל משרדי הממשלה. יכולתו ליצור קשרים אישיים, והמשרד עטור המינויים הפוליטיים שבו עבד, איפשרו לו להחזיק בידיו את עתידם הפוליטי של חברי כנסת ושרים רבים, והוא, הוא לא איכזב אותם מעולם.

מר כהן היה האיש החזק ביותר במפלגת השלטון, "האיחוד הדמוקרטי". עיתוני סוף השבוע התחרו ביניהם בכתיבת כתבות צבע בני שלושה וארבעה עמודים על עומק אחיזתו של מר כהן בכל מוסדות השלטון.

ומר כהן, הוא היה אדיב לכולם. וכן, גם מקצועי בעבודתו.

"עוזר המנהל הטוב ביותר שהיה למשרד התחבורה מעולם", "המנוע שדאג לשינוי תפיסה", "האיש שהצעיד את תפיסת מערכת התחבורה לשנות האלפיים", "הבטיח ועשה" וכו'.

והוא, דואג לכל אדם שפנה אליו, פותר אף את הבעיות המגוחכות ביותר שנתעוררו, דואג לרווחתם של נוסעי האוטובוסים ומוניות השרות, מסייע לנכים בהסדרת כלי רכב ורכישת אוטובוסים המתאימים לדרישותיהם, מתקין גשרים ומעברים להולכי רגל לאור פנייתה של אם שכולה שבנה נדרס בכביש.

הוא שאמרתי, מר כהן היה האיש החזק ביותר בפוליטיקה הארצית.

ועל אף שלא התמודד מעולם במערכת בחירות פנימית ("פריימריס") ידוע הכל שעל פיו של כהן יקום ויפול דבר.

 

בימים ההם, כשהיה מר כהן מגיע אלינו לסניף הבנק הקטן "חסכון ותשואה" בפינת הרחובות בעיירת הולדתו, היה מנהל הסניף רץ לעברו בחנופה ודואג לו לכל רצונו, שתיה, מאכל, מה שירצה. הכל בשביל אדון כהן.

ומר כהן בשלו: "לא צריך כבוד המנהל", "אני מכיר את אתי כבר הרבה שנים", "היא דואגת לי לכל צרכיי", "באמת שאין צורך". והוא בא ומתיישב למולי, שואל האם הכל בסדר בבית אצל אמא שלי ומה שלומו של ששון בעלי והילדים, האם אנחנו צריכים משהו.

 

זו הרגשה מדהימה, כשהאיש החזק ביותר במדינה יושב מולך ובאמת אכפת לו ממך. ואני, אתי, השכנה שלו מהקומה מעל בבלוק תשע, שנחשבת לסיפור ההצלחה המשפחתי בכך שנהייתי עובדת בבנק המקומי, יושבת איתו ומלהגת על ההוא וההיא שלמדו איתנו יחד בכיתה, עד שהמדפסת החדישה של הבנק תסיים להדפיס את האסמכתא על המשכנתא  שנתנו למר כהן לרכישת הדירה החדשה שלו בפרויקט היוקרה "צמרת בישוב".

 

ואז, באה הנפילה.

 

זה לא שקרה משהו מיוחד. רק שפתאום הסקרים לא החמיאו לראש הממשלה על מדיניותו, ואז הגיעו סיפורי השחיתות בעסקאות שביצעה המשלחת לסין של משרד הבטחון, וסיפור ההטרדה המינית שהטרידה שרת הפנים את אחד מעובדי לשכתה. ואז, אז הגיעו הבחירות, ומפלגת "האיחוד הדמוקרטי" נחלה תבוסה צורבת.

ממפלגת שלטון בת ארבעים וחמישה מנדטים, הפכה למפלגה מצומקת שבקושי קיבלה את ראשות הועדה לביקורת המדינה בכנסת (השמורה ממילא תמיד בנוהג המדינה לאחת ממפלגות האופוזיציה) ומר כהן מצא את עצמו בגיל 45 ללא עבודה ועם משכנתא על דירה שאינו יכול לעמוד בה.

והבושה. מהאיש הכל יכול, לאיש הצריך לכל. מנסה להתברג בפעילות כזו, בפעילות אחרת. ועדיין, כבמעין המשכיות, עסוק בלעזור לאחרים. עבור זה מתקשר אישית למנהל מינהל תנועה במשרד התחבורה להסדרת רשיון, ועבור האחר דואג לפתרון עבור כביש שמישהו שרטט על מפה ישנה באמצע החצר ושכח למחוק אותה מהרישומים באופן המונע בניית לול תרנגולות חדש.

עבור השלישי, סתם מתקשר לשאול פקיד בעיריה האם אפשר לעזור בתרומה לבית התמחוי החדש. והכל בחינם. "אנשים צריכים עזרה אז עוזרים".

 

וממה חי יהודי?! מאוויר!

פה מקבל עזרה כספית ומבטיח להחזיר כשירחיב ה'. אחר, בעל מסעדה, מארח את מר כהן לארוחות על חשבונו מדי פעם (ארוחה יחידה שתבוא אל פיו של מר כהן באותו יום). ומר כהן, לא מתלונן. רק חשבון הבנק הולך וצובר חובות.

 

כי חשבון חשמל צריך לשלם?! וארנונה? ומים? וביוב? ומשכנתא? וגז? וביטוח לאומי? וחשבון טלפון לפני ניתוק?

והחובות הולכים וצוברים, הולכים ועורמים. עד שלא נותר כלום והשיקים מתחילים לחזור.

ומר כהן, כולו בוש ונכלם, בא לסניף, מבקש ממני, מתחנן על נפשו "אתי, תעשי טובה, תדאגי שיכבדו את השיק הזה, רק אותו. אני מנסה להתקבל לתפקיד חדש. כבר הגשתי מועמדות, הראיון נקבע לעוד שבוע, ואז אוכל להחזיר את כל החובות.

והימים נוקפים, המשרות נחטפות בידי אחרים והחובות לא נעלמים הם רק צוברים ריביות וריביות דריביות.

מר כהן כבר חדל לשלם את המשכנתא מזה חצי שנה – פשוט אין מאיפה לשלם.

 

עד שהמנהל הסניף בא אלי ואמר לי "אתי, כמה שנים את מכירה כבר את מר כהן? שלושים? ארבעים?".

"תזמיני אותו לכאן ותסבירי לו שאם הוא לא משלם את החובות עד סוף החודש – הבנק ימכור לו את הדירה שלו".

ומר כהן, בא כמו שעון.

הפעם אין שעון רולקס שכבר נמכר מזמן, אין נהג שממתין בפתח, מה גם שאין מכונית שינהגו בה. מנהל הסניף מצטנף לו בחדרו שבקצה הסניף כדי שמר כהן לא יכנס אליו בבקשת רחמים.

 

רק אני, אתי, צריכה לבשר לכהן את בשורת האיוב.

 

"אבל, אתי, אין לי לאן ללכת! אין לי בית אחר, את יודעת". אני יודעת, אני יודעת היטב.

הייתי מזמינה אותו לגור אצלנו בבית, אבל גם לנו יש דירת 3.5 חדרים שמכילה בקושי את ששון ואותי, את 4 הילדים שלנו וחמותי שגרה איתנו. איפה נוסיף עוד אורח, ולכמה זמן?!

 

"אני יודעת מר כהן, אני יודעת, אבל אין לי מה לעשות. אלה ההוראות שהגיעו אלינו מהנהלת הבנק – לבטל את כל המשיכות החריגות", אני אומרת ומנסה להסביר למר כהן את עובדות החיים.

 

"אבל אתי, למה???!"

"למה את עושה לי את זה???!"

"אני עזרתי לכולם. למה זה מגיע לי???!"

 

האיש המבוגר שמולי, האיש בכל המדינה יראה מפניו - פורץ בבכי כתינוק. ואני אנה אני באה????????????????????

 

 



עצב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
"ה´ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם" (שמואל א´ ב´ ז´)
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
כתיבה יפה ומושכת
ט"ז אייר ה´תשס"ה  
כתיבה בהירה וברורה, מסקרנת ואנושית.
כ"ו סיון ה´תשס"ח  
אבל קצר מדי. וגם מעט רזה, יכולת לתת לדמויות שלך קצת יותר עומק.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד