|
 |
וְהָאָרֶץ בּוֹכִיָה
יָרַד הַדֶֹּגֶל לֶחֲצִי הַתּוֹרֶן. נִשְׁמֶעָה עַתָּה צְפִירָת כְּאֵב, שֶׁחֲתָכָה שִׁגְרָת יוֹם
וְהָאָרֶץ בּוֹכִיָה זְוֹכֶרֶת הִיא אֶת כָּל בָּנֶיה, שֶׁנָפַלוּ בָּמְּלְחָמוּת .
וּמֶבַקֶשֶׁת דַּי לָדְּמָעוּת בּוֹאי יוֹנָה לֶבָנָה , וְשְֹׁנִי אֶת הַבָּאוּת .
11 מאי 2005
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לאורינה
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ב´ אייר ה´תשס"ה  | | לכולם היום קשה אורינה, והיטבת לתאר את הכאב.
(קצת תיקון לניקוד, ישפר את נוחות הקריאה). יום עצמאות שמח. |  | ב´ אייר ה´תשס"ה  | | מעניין שכתבת על דמעות ויונה, ובכל זאת לענ"ד עשית זאת במקוריות ולא חשתי שמילותייך נדושות! יפה, במיוחד עם התקווה. |  | |